זיכרון השואה בכנסת ישראל עומד השנה בסימן 'ניצולי השואה מעצבים זיכרון ובונים מדינה' וכחלק מכך תוצג תערוכה מיוחדת לצד הטקס המסורתי 'לכל איש יש שם' בטרקלין שאגאל. תערוכה זו נקראת 'ובחרת בחיים' והיא מבטאת את המשכיות העשייה והיצירה של ניצולי השואה בישראל. הצייר שלמה שוורץ שיצירותיו יוצגו בתערוכה, הוגלה עם משפחתו לגטו מוגילוב בטרנסניסטריה. בסוף 1947 עלה עם אימו ואחיו באוניית מעפילים לארץ ישראל. האונייה נתפסה על ידי הבריטים בלב ים והועברה לקפריסין. במחנה המעצר בקפריסין למד ציור, פיסול ותיאטרון לצד לימודי עברית, ושמונה חודשים לאחר מכן זכה לבסוף להגיע לארץ ישראל. שלמה ממעט לעסוק באופן ישיר בנושא השואה. בתערוכה יוצגו ציורי נוף אורבני מירושלים ומתל אביב וכן יצירות מסדרה שצייר בשנת 2001 לתערוכה ייעודית בנושא השואה. יצירותיו של שוורץ מבטאות את הפער שאי-אפשר לגשר עליו בין יופיו של הטבע לזוועות מעשה ידי אדם. הדמויות של שוורץ שטוחות וחסרות עומק ונראות כמעין בובות אנונימיות שלובשות מסכות קרטון. דמויות אלו, השזורות ביצירותיו, הן הביטוי החזותי של המשא שהוא נושא עימו. שוורץ מספר: "הרבה פעמים הייתה לי הרגשה שאנחנו לא באמת חיים, נשארנו מעטפת מרוקנת בלבד. אנחנו הולכים, אוכלים, אבל לא באמת חיים, ואולי כך מרגיש מי שמת, אולי רק נדמה לנו שאנחנו חיים".
צעדת המוות בטרנסניסטריהצילום: שלמה שוורץ
לבן בכל מקוםצילום: רנה ר. בקין
הגירוש לטרנסניסטריה - סוף הדרךצילום: שלמה שוורץ
לצד יצירותיו של שוורץ, יוצגו גם יצירותיה של הציירת רִנה בֶּקִין שנולדה בשנת 1934 בגליציה בפולין ושרדה את תקופת המלחמה בגטו ובמקומות מסתור שונים. בקין הגיע ארצה במאי 1947. בציוריה בקין יוצרת מערך מורכב של גילוי והסתרה, חשיפה והשכחה. היא כותבת על כך: "הזיכרון בעזרי, בעזרי השכחה... למען פיסה זעירה של ניצחון אני סוגדת". יצירה בולטת של בקין "למה לא?", מבוססת על תצלום אוויר של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירנקאו שצולם ממטוסי בעלות הברית, ובציורה היא מעניקה לתמונה צבעוניות שופעת ועשירה שמקנה לעבודותיה רובד נוסף, שיש בו מן הזעקה וההתרסה.
רנה בקין התחנכה בכפר הנוער בן-שמן. בתום השירות הצבאי הקימה משפחה בקיבוץ להבות הבשן, וממנו עברה עם בני ביתה לקריית טבעון. היא למדה הוראת אמנות ומלאכת יד בסמינר אורנים והשתלמה אצל אמנים רבים, ובהם מרסל ינקו, אריה נבון ומיכאל גרוס. בקין יזמה בקריית טבעון, מקום מגוריה, את "שבת אמנים" – אירוע תרבותי קהילתי שנתי המתקיים כבר יותר מ-30 שנה, שמטרתו שילוב אמני העיר בחיי הקהילה. הרעיון אומץ ביישובים רבים בארץ. בשנת 2010 יצא לאור ספר אמן בשם "אני ואינך", שלימים גם תורגם ויצא לאור באנגלית, ובו, לצד עבודותיה של בקין, מאמרים שכתבו אוצרים שונים על יצירתה וקטעי יומן ושירים פרי עטה. כותרת הספר מתייחסת לאחותה לונצ'ה, אשר אבדה בשואה, שעליה כתבה: "השכם הלכה / נותרו בידה התחלות / הבגרות לא חוותה / ועליי הסיומות / כשתיים להספיק / לפחות / להראות לה המון יופי / היא / לא הספיקה לראות".
מסילות וסולמותצילום: רנה ר. בקין
מסילה על גבי מפהצילום: רנה ר. בקין
הגירוש של יהודי בוקוביניה בטרנסטיסטירה, 1941צילום: שלמה שוורץ
שלמה שוורץ גילה את כישרונו הרב בציור בתום המלחמה, בצעדיו הראשונים בבית הספר לאחר חזרתו לעיירת הולדתו ואשקוץ, כאשר התבקש לסייע בהכנת תפאורות להצגות שנערכו בבית הספר. בסוף דצמבר 1947 עלה שוורץ עם אימו ואחיו באוניית מעפילים לארץ ישראל. האונייה נתפסה על ידי הבריטים בלב ים והועברה לקפריסין. במחנה המעצר בקפריסין למד ציור, פיסול ותיאטרון לצד לימודי עברית, ושמונה חודשים לאחר מכן זכה לבסוף להגיע לארץ ישראל. הוא החל את לימודיו אצל הצייר אהרון אבני ובמקביל למד קרטוגרפיה. בשירותו הצבאי בחיל המודיעין עסק שוורץ בסרטוט מפות ותוכניות מלחמה ושימש בתפקידו זה בכמה ממלחמות ישראל, ממבצע קדש ועד אחרי מלחמת יום כיפור. שוורץ למד במחזור הראשון של מכון אבני, ועם מוריו נמנים אביגדור סטימצקי, זהרה שץ ומרסל ינקו. ב-1956 זכה בפרס לעידוד אמנים צעירים מטעם אגודת הציירים ונתקבל לחבר באגודה. יצירתו האמנותית של שוורץ עשירה ומאופיינת באמצעי מבע שונים ומגוונים. הוא פיתח סגנון אישי ייחודי, שניכרות בו השפעות של מגמות מודרניסטיות מעולם המופשט והקוביזם.
אוצרת התערוכה: שרון סופר.