טוב עין הוא יבורך.
ראש השנה למדינה. זהו יום העצמאות. כמו ראש השנה, יש בו שני ממדים. הראשון הוא שמחה. כתקיעת שופר. כיום טוב. "טוב עין הוא יבורך" - מבט בעין טובה, אוהבת, מלטפת, מאושרת, ובדרשנות מסוימת - עין = 70 בגימטריה, שמחה עצומה.
איזו זכות עצומה לחיות בדור הזה. בחגיגות שבעים למדינה. בהסתכלות סביב על דברים שזכינו בהם.
על הביטחון; על ההשגים המדעיים; על החקלאות; על מוסדות הרווחה והצדק שבמדינה; על תלמוד תורה העצום; על אין סוף משמעויות משמחות של המדינה. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.
ובתודה עמוקה לריבונו של עולם על מה שזכינו בו; בהוקרה עצומה לכל אזרחי המדינה הנושאים בצורה זו או אחרת את המדינה על כתפיהם; לאנשים ששילמו את המחירים היקרים ביותר למען ביטחונה ורוחה הטוב של המדינה; לצירוף המיוחד של כל הגורמים יחד שהביאו את מדינת ישראל עד הלום.
בתפילה עצומה להמשך שגשוג, לטיפוס ועלייה בכל התחומים - למן החיים המוסריים והערכיים ועד ההצלחה הכלכלית והביטחונית.
זהו גם יום דין. כמו ראש השנה. יום של חשבון נפש. זהו יום דין כי אנו חיים תחת איום, וצריכים להזכיר לעצמנו את העובדה שסובבים אותנו מליוני בני אדם שחפצים בהעלמותינו.
זהו יום דין כי אנחנו מוצאים את עצמנו נקרעים האחד מהשני, מקיימים שיח אטום של חוסר אמון הדדי, וצריכים לחדש את הסולידריות, המוסר, האתיקה הציבורית שבינינו.
זהו יום חשבון נפש על שאלת האנושיות שלנו, החסד, הקירבה, ההתחשבות האחד בשני.
זהו יום חשבון נפש האם עשינו דיינו למען השלום, למען מניעת שפיכות דמים, למען עתיד ילדנו.
זהו יום חשבון נפש האם עשינו דיינו ביחס לארץ ישראל, להתיישבות בה, לחוסנה.
זהו יום חשבון נפש האם עשינו דיינו ביחס לזהותנו היהודית, להמשך הדורות, לתלמוד תורה.
ושתי החוויות האלה משמשות בעירבוביה. כמו בראש השנה. "וגילו ברעדה".
חג שמח.