"ההצטיינות שלי זה בבחינת: 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא התורה'"

לסגן יוסף אריאלי היו את כל הסיבות להישבר ולוותר לעצמו. בגיל 16, לאחר משבר אישי קשה, הוא החליט להמשיך במסלול חייו עד לפגישה המיוחלת עם הנשיא, "קיבלתי את אות ההצטיינות בגלל מי שאני ולא בגלל הסיפור שלי"

משה ויסטוך 19/04/18 08:05 ד באייר התשעח

"ההצטיינות שלי זה בבחינת: 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא התורה'"
אריאלי מקבל דרגות מידי מפקד הבסיס והרבצ"ר, צילום: דובר צה"ל

בגיל 13, רגע לאחר שאיבד את אביו והרגשת הבדידות השתלטה על לבו, לא צפה יוסף הקטן כי העתיד יובילו למשכן הנשיא, שם יקבל אות הצטיינות על פועלו ברבנות הצבאית. בראיון ל'כיפה', לרגל בחירתו היום (חמישי) כאחד ממצטייני צה"ל, מספר סגן יוסף אריאלי על הקשיים הרבים שעבר וחישלו אותו בדרך ללחיצת ידו של ראובן (רובי) ריבלין.

"קיבלתי את אות ההצטיינות מהנשיא בגלל מי שאני ולא בגלל הסיפור שלי", הוא אומר בביטחון ואמונה עצמית שיהוו מוטיבים חוזרים כמעט בכל משפט שיוסף מוציא מהפה. לא מדובר חלילה בשחצנות, אלא בתחושת סיפוק וניצחון של אדם שלמרות הקשיים הרבים בחר לא להתרסק אלא להתרומם.

אריאלי, קצין אבטחה וניהול של הרבנות הצבאית בצריפין, נולד לפני 24 שנה בבית דגן למאיר ושושנה, אחיהם הקטן של אחיו ואחותו הגדולים.

אביו שירת שנים רבות בצה"ל והשתחרר בדרגת רנ"ג. כשיוסף היה בן 10 חייו קיבלו תפנית שלילית כשהתבשר שאבי המשפחה חלה בסרטן, "היה לי אבא חזק שניהל ועשה הרבה למען עם ישראל ופתאום הנר שלו החל לדעוך. למרות מחלתו הוא אמנם המשיך לעשות הרבה ממה שעשה, אך לבסוף הכל נגמר. נרו של מאיר כבה וכשבנו היה בן 13 בלבד, הוא החזיר את נשמתו לבורא. 

 "הייתי מאוד מחובר לאבא שלי וזה היה קשה לי מאוד", הוא אומר בכאב ומוסיף, ש-"כילד היו לי 2 אופציות, לזרוק הכל או להמשיך. והחלטתי להמשיך. עם זאת, ההחלטה לא לשקוע ולטבוע ביגון הגיעה רק לאחר שחווה משברים לא מעטים.

"ילד בן 13 הוא בתפר שבין ילדות לנערות", הוא מנתח בדיעבד את מצבו לפני 11 שנים, "זו הייתה התקופה הכי קשה בחיי. התחלתי באותה תקופה ללמוד בכיתה ז' ולא היה לי כוח ללמוד". לטענתו, חלק נכבד מהמורים שלימדו אותו בבית הספר לא הכילו אותו והיו לו לעזר, "לא היו לי כלים להתמודד עם זה אז בהתחלה ברחתי. המורים כבר היו מיואשים וחלקם אף אמרו לי ועלי מילים קשות. הרגשתי שאף אחד לא האמין בי כולל אני בעצמי".

הרב בן פזי וסגן אריאלי

הרב בן פזי וסגן אריאליצילום: באדיבות המצולמים

מי שכן עמדה לצידו לכל אורך הדרך הייתה אמו, שושנה, שניהלה עבור בנה את כל המלחמות באותה תקופה, גם שלו מול עצמו, "אמא שלי האישה הכי חזקה שאני מכיר. היא עברה אתו את כל שלבי המחלה של אבא שלי עד שנפט ובהתחלה לא ידעתי להעריך את זה. למעשה, בשלב הזה רק אמא שלי ושאר בני המשפחה תמכו בי".

כעבור שלוש שנים, בגיל 16, הגיעה התפנית ששינתה את מסלול חייו. "ישבתי עם עצמי וחשבתי לאן אני רוצה להמשיך מכאן. אמרתי לעצמי את הדבר הבא: 'אתה יכול לרחם על עצמך שאין לך אבא, שאף אחד לא מאמין בך ושאתה לבד, או שאתה יכול להיתלות בקושי, להתקדם ולהגיע לגבהים אחרים'. פתאום הבנתי שזה תלוי בי והיכולת לשינוי טמונה קודם בי.

"ברגע שהחלטתי לעזור לעצמי הופיעו כל מיני שליחים של הקב"ה שעזרו לי. היה לי רב שהציע לי לעסוק בגמ"ח וכך ראיתי שהעיסוק במעשי חסד ובנתינה מקל עלי, גורם לי להיות טוב יותר ועוזר לי להתמודד עם המצב הקשה שלי".

יוסף החל להדריך בתנועת הנוער בני עקיבא ונדהם מהפלא הגדול שהתחולל בו ובסביבתו, "כשעשיתי טוב לאחרים, קיבלתי כוח להמשיך והרשתי שגם החניכים שלי שאבו ממני כוחות". במקביל הוא החל להשקיע בלימודיו והצליח לסיים 12 שנות לימוד, "תעודת הבגרות שלי היא אולי לא עם הציונים הכי גבוהים בעולם אבל היא שלי", הוא אומר בחיוך ובתחושת סיפוק.

זה הזמן להגיד לאמא שלי תודה על כל מה שהיא עשתה עבורי וגם לבקש סליחה על כל הפעמים שלא הסבתי לה נחת"

לפני שאריאלי ממשיך בסיפורו הוא עוצר לרגע ומבקש לפנות באופן ישיר לאשה שהכי השפיעה על חייו, "אם לא אמא שלי לא הייתה לי תעודת בגרות היום. היא ירקה דם וזה הזמן להגיד לה תודה על כל מה שהיא עשתה עבורי וגם לבקש סליחה על כל הפעמים שלא הסבתי לה נחת".

עם תום לימודיו פנה הנער הצעיר, שרק לפני 5 שנים איבד את אביו, ללימודים בישיבת ההסדר עפולה, שם פגש בדמות נוספת שעיצבה את המשך בניית אישיותו, "ההתחלה הייתה קשה מאוד אבל ראש הישיבה, הרב יצחק בן פזי, הפך לאחד המוקדים המרכזיים בחיים שלי ואחד האחראים הגדולים לשינוי שעברתי. הוא מחנך ואישיות גדולה והוא פשט ידע להוציא ממני את הדברים הרעים ולבנות את התכונות הטובות".

לאחר שנתיים בישיבה, בהן הגדיל והאדיר תורה, התגייס יוסף לחיל השריון ושירת כלוחם בחטיבה 401. לאחר 4 חודשים החליט שהשירות בטנקים לא מתאים עבורו ועבר לחטיבה 7 שם שימש כמשגיח כשרות. כעבור מספר חודשים יצא לקורס קצינים שם חווה משבר נוסף עליו הוא לא שש לדבר.

במהלך הקורס נערך סיור של צוערי בה"ד 1 ממגמת נחשון, שנועד להכשיר קציני מטה, בירושלים. בבוקרו של ינואר 2017 ירדו החיילים בטיילת ארמון הנציב בעיר כשלפתע הגיח מחבל נהוג במשאית והחל לדרוס צוערים רבים.

חייל אחד ושלושה חיילות נרצחו באותו פיגוע ולאריאלי, שהכיר את הנרצחים והיה בקרבת זירת הטרור, קשה מאוד לבטא את תחושותיו גם בחלוף יותר משנה, "זה נושא שנמצא עדיין בשלבי עיכול. יש לי הרבה מחשבות שכרגע אני מרגיש שהן גדולות מדי מכדי לעבד אותן למילים".

מצטיין הרבנות הראשית. סגן אריאלי

מצטיין הרבנות הראשית. סגן אריאליצילום: דובר צה"ל

עם סיום הקורס הוא קיבל דרגת סג"מ ובשנה האחרונה הוא אחראי על הגנת המחנה, על השומרים במתחם, על משמעת החיילים וכן על ההגנה המרחבית בבסיס צריפין. לפני מספר שבועות הוא התבשר שלרגל חגיגות 70 שנות עצמאות לישראל הוא יקבל אות הצטיינות מידי נשיא המדינה ריבלין.

רמ"ט הרבנות הצבאית, אל"מ צחי דותן, מסביר ל'כיפה' מה הוביל את קציני החיל להמליץ על יוסף להגיע למשכן הנשיא, "סגן יוסף אריאלי נבחר כמצטיין נשיא מבין מועמדים רבים ברבנות הצבאית, עקב היותו בולט לטובה באופן מובהק. יוסף מגיע מרקע אישי מורכב, ולמרות כל האתגרים - הגיע נחוש לבצע את משימותיו כקצין ניהול ואבטחה של הבסיס ברמת איכות בלתי מתפשרת. בתקופתו, התקדם התחום משמעותית ועמד במספר ביקורות ברמה גבוהה".

לדבריו, "יוסף מביא לתפקיד הרבה מעבר למקצועיות, מהווה מודל לחיקוי לחייליו ולסביבתו באנושיות, בדאגה לכל חייל וללא פגיעה ברמת הביצוע. נכון לכל משימה וראשון לסייע לכל דורש. בשעות שלאחר הפעילות, יוסף מתנדב עם נוער במצוקה ושומר איתם על קשר שוטף, מעודד ומקדם אותם לחיים של משמעות ועשיה חיובית".

הרבנות הצבאית זה בית. אני אמור להשתחרר בקיץ אך השאיפה שלי היא להמשיך. אני אוהב את הצבא, מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתרום ויש לי את הכוח לשנות"

עוד אומר אל"מ דותן כי "יוסף שמגיע ממסלול בני ישיבות, הצליח בזמן קצר יחסית לעורר השראה ולזכות להערכה רבה מכלל פקודיו ומפקדיו".

"קיבלתי תפקיד קשה מאוד עם אתגרים רבים וגדולים", הוא אומר ושמח על כך שבניגוד לשנות ילדותו מפקדיו מאמינים בו, "מינו אותי לתפקיד כי האמינו בי. הפכתי את המקום שעליו אני אחראי לבית.  אני חושב שההצטיינות שלי מעבירה את המסר: 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא התורה' בשעת קושי האדם רואה שחורות אבל זה תלוי בו לאן לקחת את זה והאם הוא להצליח לעבור את חומת הקושי והכאב".

בעוד מספר חודשים יוכל סגן אריאלי להשתחרר, אך לו יש תכניות אחרות לגמרי, "אני מרגיש שהרבנות הצבאית זה בית. אני אמור להשתחרר בקיץ אך השאיפה שלי היא להמשיך. אני אוהב את הצבא, מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתרום ויש לי את הכוח לשנות".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר