יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

"קצה הסולם שבתוכנו עורג כל כך לאלחי. משותק ומתגעגע, נוגע ואינו נוגע"

ב-י' ניסן תשע"ז (6.4.2017) נרצח סמל אלחי טהרלב בפיגוע דריסה סמוך לעפרה, בעת ששירת כלוחם בחטיבת בגולני. אביו, הרב אוהד, מספר לו על מפעלי הזיכרון שבני המשפחה יצרו עבורו, בתקווה ובציפייה לתחיית המתים

הרב אוהד טהרלב
ב באייר התשעח
,
17 באפריל, 2018 19:45
כותבים ליקירים שנפלו

כותבים ליקירים שנפלוצילום: כיפה, באדיבות המשפחה

לאלחיוש היקר משוש חיינו.

שנה וכמעט חודש עברו מאז שעלית השמימה בסערה ממש כמו שכל כך רצית לעוף בילדותך. ואנו זכינו שיש לנו שני יארצייט (יום זיכרון), הפרטי והכללי. הראשון בי' בניסן, ביום בו נלקחת מאתנו והשני, הכללי, ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

עוד מעט יום הזיכרון ובסמוך לו ב-ו' באייר יהיה יום הולדתך ה-22 ואני רוצה לספר לך מה נשמע אצלנו. מה בדיוק קרה בעולם החיצוני בשנה האחרונה, אמא סיפרה לך כל כך יפה ב-י' בניסן באזכרה, כמו שהיא יודעת לספר, ולארוג את המאורעות השונים מהילדים שנקראו על שמך ועד בניית הבריכה שאנו קוראים לה "עין(אין) אלחי". אני אנסה לספר לך מה קורה בעולמנו הפנימי "בחיים שלאחר המוות" שלנו. 

בנינו לנו בריכה של זכרון וכל הזמן אנחנו אוהבים להיכנס לתוכה ולהשתכשך במימיה. המים שלה זכים ובהירים, אך הקרקעית שלה אינה נראית באופק. עומק בל ישוער. כשאנו צוללים בתוכה אנחנו נשאבים עמוק עמוק, וזקוקים מידי פעם למישהו מבחוץ שיזכיר לנו להוציא את הראש מעל המים ולהסתכל סביבנו.

אלחי טהרלב הי"ד עם הוריו

אלחי טהרלב הי"ד עם הוריוצילום: באדיבות המשפחה

כשהדלת של הבית נפתחת אנחנו מחכים לחיוך הלבבי שלך חוזר מהמעיין. חיוך שכולו אור. החיוך שלך מסתובב בכל פינה בבית. מרחף לו בשמחה קלילה ומאיר כל פינה חשוכה, לכל לב מר ומתוסכל.

הריחות במטבח וניסיונות הבישול התחדשו. התחלנו לכתוב ספר מתכוני כאב. כיצד מבשלים את הכאב שיצא רך ואכיל. אש הכאב כנראה תבער תמיד. אנחנו מאמינים שאם היא תהיה על אש קטנה התבשיל יהיה אכיל יותר. הרבה טעמים יש לו לתבשיל הכאב, יש טעמים של סתם יום חול ויש טעמים של שבתות וחגים, יש תבשיל כאב מתוק ויש תבשיל כאב מר. כל יום וכאבו. וכפי שאתה יודע, לשבת יש נשמה יתירה וטעם כאב מיוחד. כולם רוצים לטעום מתבשיל השבת בבחינת "טועמיה חיים זכו".

בחול המועד פסח בקרו אותנו המון אורחים והשתדלנו להיות בבית, "בביתיות" שכל כך אנו אוהבים. חוץ מלנסוע להעביר ביום שלישי שיעורים בצבא היינו ב"נחת" שכל-כך אהובה עליך. נסינו להתנתק ופשוט להיות עצמנו בעצמנו. הרגשנו שאנחנו לומדים להתעטף בטלית הנחת שלך, נחת שהיא לא מהעולם הזה וכנראה שייכת לחיים שלאחר המוות, שהרי כולם מברכים את המת "נוח על משכבך בשלום". כנראה בטרגדיה שלנו הורים שכולים של בן כמוך, הברכה שאנו מברכים את המת לאחר מותו חלה גם עלינו.

אנחנו מנסים לחיות בשלום עם עצמנו ואיתנו. החיים נכנסו לפרופורציה ואנחנו מנסים לראות נחת בכל דבר שאנו עושים. אנחנו מקימים גמ"ח להשאלת כלי נגינה על שמך. כלי נגינה רבים זורמים לביתנו על ידי אנשים רחבי לב כמוך, ואנו לומדים לראות איך שכל אדם שהיה איתך במגע או שמע עליך נהפך לכלי נגינה. ומנגינה מיוחדת מתנגנת דרכו. כל כלי מביא את מנגינת בעליו. על כל הכלים נשמתך ניגנה וכנראה עדיין מנגנת, ואת כל הנשמות הפכת לכלי נגינה. אנחנו מקווים מאד שהיינו ראויים לנגינתך.

הוריו של אלחי ליד האנדרטה שהוקמה במקום הירצחו לזכרו

הוריו של אלחי ליד האנדרטה שהוקמה במקום הירצחו לזכרוצילום: באדיבות המשפחה

בנינו אנדרטה לזכרך "יד זיכרון" בצומת עפרה, באותו מקום שבו עלית השמיימה. היא בנויה מסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. בקצה הסולם יש שתי ידיים מתפללות וצמאות לאל חי, שנראות גם כמו שני כרובים המביטים אחד בשני.

נסינו להמחיש משהו ממך. חייך היו כמו סולם שראשו בשמים ורגליו מוצבות חזק בקרקע. הרבה מלאכים עלו וירדו בסולמך. וכפי שבחיים כשמביטים על סולם ניתן תמיד להופכו והרגלים יהיו למעלה והראש למטה, כך גם היום בחיים שלאחר המוות אנחנו מרגישים שהסולם התהפך אתה שם למעלה ואנחנו למטה. לא ברור איפה הראש ואיפה הרגלים. וחיינו כמו סולם ובתוכנו המון מלאכי אלוהים, כוחות אדירים עולים ויורדים בתוכנו. וה' ניצב עלינו. קצה הסולם שבתוכנו עורג כל כך לאלחי. משותק ומתגעגע, נוגע ואינו נוגע. 

כשמביטים על הסולם נזכרים גם בריקוד המיוחד שלך. ריקוד אלוהי שכל תנועה נוגעת בנשגב. ריקוד מלא השראה. וכך גם חיינו השנה נהפכה לריקוד, פעם למעלה ופעם למטה. פעם נוגעים בארץ ופעם קופצים השמימה. משתדלים שכל תנועה תשתוקק לנשגב. 

הכרובים שבתוכנו המביטים זה בזה. פני תינוק כמו פניך הטהורים כשלמדת בכיתה ה' דף יומי. כשתמיד ראית את האחר כסובייקט ולא כאובייקט. ראית בחיוך ובמאור פנים נצחי, רואה את הסובל והנזקק וחומל ברחמים רבים. וכך גם אנו הדמעות רככו אותנו ומשתדלים אנו לראות את ברגישות את הסובל והדל ברחמים רבים.

אלחיוש יש עוד הרבה הרבה מה לספר. השנה הזאת היא חלק מסיפור שלא נגמר ואולי רק התחיל, אנחנו מרגישים כמו בסרט ארוך שהכל אפשרי בו. מתכוננים בהתרגשות להכנסת ספר תורה לעילוי נשמתך לכבוד יום הולדתך בליל יום העצמאות אנו חשים שכתיבת הספר היא במובנים מסוימים תחילת תחייתך. 

נמשיך להתפלל שלוש פעמים ביום "מחיה מתים ברחמים רבים", נרבה ברחמים רבים בתקוה שהן יצטרפו לרחמיו של הקב"ה, ונזכה לראותך קם לתחיה כהמשך לתחיית ישראל המופלאה.

מתגעגע מאד מאד

אבא 

צפו במכתבים נוספים במסגרת הפרוייקט "מאז שעזבת"

18.04.2018

1. יבואו "פרנסי השכול" להשיבו לנדנו (משה אהרון)


יבואו "פרנסי השכול" להשיבו אל נדנו

בס"ד.



לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד. [רבקה]

וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי [יעקב]



אמא ואבא

רבקה ויעקב

אתם העלתם על שפתכם ראשונה

את "שכול"ההורות - כאימת האימות

והוא לבסוף אפילו לא

פגע בכם ממש.

אך מני אז לא חדלים אמהות

ואבות בישראל

לשכול ולשכל בניהם.

שמא בא מועד שתעשו מעשה

לקחת הכל חזרה

לדרוש במפגיע מהכול יכול

שלא יהא יותר שכול

בבחינת ובילע המוות לנצח.

שהשכול משמעו [ש-כל]

שהוא עוטף בכוליות הרמטית

של כאב

ולא מניח אפילו לרגע קט

והוא גם אש תמיד

הבוערת בכל [אש-כל]

ויש בו מכל תשישות שבעולם [תש-כל]

והוא שור מועד לסכל ולסכל חיים [שי-כול]

ואנו הרי מצווים

לבחור אך בחיים

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ממשלה מורחבת. ישיבת ממשלה צילום: פלאש 90, מארק ישראל סלם

בעקבות כתב האישום: נתניהו יצטרך לוותר על תיקי השרים

קרא עוד