סגור
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

"כששמעתי את השיר של חנן בן ארי, חזרתי לבית מספר 4"

מספר פעמים עמדו חייו של הרב עמיחי אליהו בסכנה, בעת שלחם באיש מילואים במלחמת לבנון השניה. מכתב שכתב שון מונדשטיין הי"ד, שנהרג בצוק איתן, והולחן לשיר על ידי חנן בן ארי הזכיר לו את רגעי הפחד והתקווה

הרב עמיחי אליהו
ג באייר התשעח
,
18 באפריל, 2018 13:47
חיילי מילואים

חיילי מילואיםצילום: ארי פולד

אני חושב שזה היה בבית הרביעי שנכנסנו אליו, במלחמת לבנון השניה. ארז אשל הודיע לפלוגה כמה שעות לפני כן, שחיילים מהגדוד וביניהם חברים מהפלוגה נהרגו בכפר גלעדי. 

יהודה גרינפלד ז"ל ישב לידי באוטובוס לפני שנכנסנו. השארתי לו את סוללת הטלפון שלי על מנת שיוכל לשוחח עם אשתו. עלינו אסרו להכניס סלולרים.

אנחנו בעצמנו היינו אחרי "היתקלות" עם מחבלים איראנים שהיו ברבת תלתין'. עברנו מבית לבית כשסביבנו ירי בלתי פוסק, פצמרים ושאר מרעין בישין.

שלוש פעמים חששתי ממש לחיי.

הפעם הרצינית ביותר הייתה כשהלכתי לישון (בדירה הרביעית) אחרי ההיתקלות. המאג משמש לי כרית. והחלומות חלומות של ארץ ישראל. קמתי לקולות של ירי מטורף.. מכל כיוון אפשרי. חייל ראשון צעק "שמע ישראל" וביקש שיעירו אותו אחרי שהכל נגמר.

חייל שני צעק: "המחבלים מקיפים אותנו מכל כיוון". אחר צעק: "זה טנק של צה"ל שמישהו יעצור את -------------- . שמישהו יעלה מולם בקשר!! - או שאני מחזיר להם אש".

בבית אין אפילו ניצנוץ של אור , שלא יגלה את המיקום שלנו או ישמש נקודת מכוון. לפתע מישהו נכנס בריצה לבית. - "מחבל נכנס לבית!!" מישהו לחש בקול..פחד מוות! - כולם מבינים שהראשון שיוציא כדור ואנחנו נהיה במרחץ דמים. מבפנים ומבחוץ. היו אלה כוחות של מגל"ן שירו עלינו...יצאנו רק עם שריטה קטנה.

הפעם השניה הייתה, כשבניה ריין ז"ל צודד עלינו את הקנה של הטנק. אני ועוד חייל עמדנו בחלון כשסרט ירוק קשור לי מעל העינים למנוע מהזיעה לגלוש מטה ולהפריע לי לראות. הטלית שהוצאנו מהחלון החזירה את הקנה למקום שבו הוא היה צריך להיות.

השלישית הייתה בהתקלות עם המחבלים שעמדו על הגגות, וירו עלינו Rpg וכדורים מנשק אישי, ביום השני שלנו בלבנון.

אבל ככלל המחשבה שאולי לא נחזור מהמלחמה לא ממש מצאה לה מקום בתוכי. אולי הביטחון היה תוצאה של הברכה הטלפונית שבקשו החברים בפלוגה מסבא זצוק"ל.. ברכה שניתנה ב"ספייקר" של המכשיר הסלולרי שהיה לי, כמה שעות לפני שנכנסנו.

עד שהביאו לנו נייר ועט, שאלו אותנו האם אנחנו רוצים לכתוב למשפחות שלנו ולשלוח עם חיילים שחוזרים.

ישבנו שם חבורה של צנחנים כל אחד והמכתב שלו. כשכל אחד מקפיד להשאיר לחברו "בועה" אישית, מקום להתבודדות עם המחשבות בתוך עיסה צפופה של חיילים.

ושם בבית הרביעי - אני חושב שראיתי דמעות. ראיתי מילואימניקים מלאי אהבה למשפחות שלהם, מלאי אהבה לחיים שלהם, אבל מעל הכל אהבה אין סופית למדינת ישראל.

כששמעתי את השיר של חנן בן ארי.. חזרתי לבית מספר 4.

https://www.facebook.com/eliyau.a/videos/1890189510991843/

19.04.2018

1. וואו (ק כ)

נדהמתי לשמוע את מכתביו, אישיות מפעימה.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מרב מיכאלי צילום: פלאש 90. מרים אלסטר

היום: הפריימריז לראשות מפלגת העבודה

קרא עוד