סגור
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

"כבר הפסקתי לשאול את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי נפצע במלחמה"

יצחק דרקסלר, שנפצע באורח אנוש במלחמת יום הכיפורים, מספר על דוד מזרחי שנהרג בטנק לידו ועל חברו יצחק גולדשטיין שנהרג בבקעת הירדן במלחמת ההתשה

חנן גרינווד, כיפה
ב באייר התשעה
,
21 באפריל, 2015 17:57
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

כשיצחק דרקסלר שמע את שם הפרויקט של אתר כיפה 'זה כמעט הייתי אני' הוא מחייך. 42 שנים לאחר מלחמת יום כיפור, ועם 95 אחוזי נכות, אין ספק שאפשר להגדיר באופן חד משמעי את העובדה שהוא חי היום נס.

"עלינו לרמת הגולן בהסעות של היחידה", הוא מספר. "וכשהגענו למחנה יפתח ציוותו אותנו מחדש, כך שלא הכרתי את אנשי הצוות שאיתם נלחמתי בקרב".

בתוך שעות בודדות נכנס דרקסלר לתופת. הטנק בו הוא נלחם היה שייך לחטיבת מילואים שהחליפה את חטיבת השריון הסדירה 188 שספגה יותר ממאה הרוגים במהלך קרבות הבלימה על רמת הגולן, והקרבות היו בעיצומן.

"היינו אמורים על פי התרגולים לצאת לצפון רמת הגולן, אבל בגלל שחטיבה 7 כבר נלחמו שם היינו בצד המזרחי של הרמה. התחלנו להילחם, אך לאחר זמן מה פגע בנו פגז והטנק החל לבעור", מספר דרקסלר.

מפקד הטנק, מספר דרקסלר, לא רצה בכלל להיות בטנק ואמר קודם לכניסה ללחימה בפאניקה שהוא צריך להתחתן בעוד שבועיים. בעקבות ההדף של פגיעת הפגז בטנק הוא עף החוצה, דבר שהציל את חייו שלו ואת חייו של דרקסלר "למזלי בגלל שהוא היה רזה הוא עף מהטנק. אם הוא היה נשאר בטנק הוא היה נופל עלי ולא הייתי חי היום".

דרקסלר חולץ במהירות מתוך הטנק, אך הוא נשרף בכל חלקי גופו בצורה קשה ביותר, והועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה. חבר צוות נוסף מהטנק, אותו הוא לא הכיר, נהרג, ומכיוון שהוא היה באותם ממדים ולא היו עליו מסמכים, זיהה אותו חבר של דרקסלר כדרקסלר עצמו, ובמשך כיממה נחשב דרקסלר, הפצוע קשה מאוד, כחלל צה"ל. באופן אבסורדי, עד היום דרקסלר לא יודע מי היה אותו הרוג שלקח את שמו בתחילה.

בפלוגה בה נלחם דרקסלר, נלחם גם הרב חיים סבתו, שכתב לאחר מכן על הקרב את הספר 'תיאום כוונות'. בטנק ליד הטנק של דרקסלר, נהרג דוד מזרחי, בנו של חבר נפשו יעקב מזרחי. "היינו בנח"ל החרדי המקורי אותו יזם האדמו"ר מויזניץ בשנות ה-50. דוד מזרחי היה אחד המדריכים של היחידה. במזמן המלחמה לא מצאו אותו, ואביו, שהיה חבר כנסת מטעם אגודת ישראל, הגיע לשטח והתחנן לאנשים. הוא עבר בבתי חולים, חיפש אותו בכל מני מקומות. בסופו של דבר מצאו אותו בטנק בו הוא נהרג. הוא היה נהג טנק ולא יכול היה לצאת מהטנק כשהוא נשרף".

דרקסלר מספר על החיים לאחר המלחמה, ואומר שהוא לא בטראומה. "כבר הפסקתי לחשוב שאולי זה לא היה קורה. הדברים התגלגלו לטובה. במראה החיצוני אני לא יכול להסתיר את הפציעות ואני גאה להיות מהעילית של בחורינו. מדובר באות כבוד וחזרתי לאחר מלחמת יום כיפור לצבא, ואפילו נלחמתי במלחמת שלום הגליל. אני חושב שאלו שנהרגו הצילו את ארץ ישראל. הם לא הלכו כצאן לטבח כמו ההורים שלנו בשואה".

"היה יכול להיות הרבה יותר גרוע", הוא אומר בגילוי לב. "הייתי יכול להשאיר יתומה. התחתנו חצי שנה לפני המלחמה והילדה הבכורה שלי נולדה כשהייתי בבית החולים. אני כבר לא מרגיש שזה כמעט הייתי אני. אני מנצל כל רגע יותר מאחד שלא נפצע. עד היום אני עובד וגם למדתי במהלך התקופה והוצאתי תואר אקדמי. ברוך השם עשיתי בעקבות המלחמה והפציעה יותר מאחרים, יותר ממה שהייתי עושה אם לא הייתי נפצע.

כבוגר הנח"ל החרדי, הוא אומר, קשה לו עם אותם אנשים מהמגזר החרדי אשר לא מתגייסים לצבא. "ברור שמי שלא לומד צריך להתגייס. מגעיל אותי שאנשים לא רוצים לשרת. אתה חי במדינת ישראל ואני מאמין שבגלל שיש לנו מדינה לא תהיה שואה".

בסיום הריאיון, מבקש דקרסלר לספר על חבר שלו שנהרג במלחמת התשה. "יצחק לוינשטיין היה איתי בחיידר. בחור חסידי שהיה כהן. הוא נהרג בבקעת הירדן ובכל שנה אני נזכר בו. כשההורים שלו היו בחיים הם היו הולכים לקברו, והיום אנחנו הולכים. הוא היה דוגמא בשבילי. היה קידוש השם גדול בכך שהוא נלחם. הוא לא נלחם על שטויות ומת עם נשק ביד. הוא צריך להיות דוגמא לכולנו".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

חיילי צה"ל במסכות צילום: דוד כהן, פלאש 90

בשל הגידול בתחלואה: צה"ל נערך לעוצר יציאות לחודש

קרא עוד