סגור
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

ברית דמים – בין יום הזיכרון ליום העצמאות

לא ניתן להשאיר את יום הזיכרון רק כיום אבל, אלא נדרשים אנו לסמוך אליו יום, שבו אנו מצדיעים לנופלים ומבקשים לומר להם, יש צידוק, ישנה מדינה

הרב מאיר נהוראי
ה באייר התשעג
,
15 באפריל, 2013 16:48
בית הלל

בית הללצילום: בית הלל

בשבוע הראשון של מלחמת לבנון נפל בצידון יובל הראל, בנם של יחזקאל ומרים הראל משכונת תלפיות בירושלים. יובל נקבר בהר הרצל בירושלים. השמועה על מותו הגיעה גם לביתם של חיה ויוסי הראל, שכנים של אותה משפחה מתלפיות, אשר שם בנם זהה ואף הוא נקרא יובל ושם משפחתו הראל. אף בנם של יוסי וחיה נלחם באותה העת בחזית. לאחר בירור נודע כי לא בבנם מדובר, אך עוד באותו יום יום שישי, דפקו על דלתם של חיה ויוסי והודיעו להם כי גם בנם נפל בלבנון.

שני חיילים בשם זהה יובל הראל ושניהם גרים בשכנות ושניהם נפלו בקרב. הסיפור המצמרר הזה הביא לכתיבת שיר על ידי עמנואל צבר, שהלחינו יאיר רוזנבלום - ברית דמים. המילים מרגשות עד דמעות ובאחד מהבתים נאמר: בלילה ההוא, אבא, הייתה צעקה גדולה. עוד זה מדבר וזה בא, הראל גם יובל, יובל גם הראל, ועיר תלפיות שכולה. ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה עוד זה מדבר וזה בא. הלילה ההוא, ייקחהו האופל, הלילה ההוא בא. ואת בדמייך חיי.

המילים המרגשות של שיר זה אפשרו לי להבין טוב יותר את המעבר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות. הכיצד ניתן לעבור מיום הזיכרון ליום העצמאות, והרי מדובר במעבר חד וקשה. האם אפשר ליצור מעבר תהומי שכזה מעצב לשמחה?

אך במחשבה שניה, נאמר לעצמנו, שהרי תמיד כך המציאות של עמנו, לאחר תקופת חושך, מיד באה תקופה של אור, תכלית הצרות והייסורים הם הגאולה, בנינו מהווים חלק מהכוח שחשף את אור הגאולה והזריחה, את אור הקוממיות, ההתחדשות והתחיה בארץ ישראל. אין נחמה למשפחות שכולות, היקר לכם נלקח ועלה למרומים, אולם אם בכל זאת מבקשים אנו נחמה פורתא, הרי שדווקא החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא התשובה.

וכפי שכותב נתן אלתרמן בשירו 'העם ושליחו': 'כי מותר לאומה לגיסם, לתפקיד רק באם לבבה מאמין, שתהיה ראויה בפניהם להביט, ולומר את צידוק הדין'.

יום העצמאות, יום כינונה של מדינת ישראל בת ה- 65 שנה, הוא צידוק הדין. אותם מילים, בדמייך חיי, שחיברו בין שני החיילים יובל הראל ויובל הראל משכונת תלפיות שנהרגו שניהם באותה מלחמה, מחברות את כולנו עם הנופלים ואנו החיים נוטלים שתי מילים אלו ואומרים שוב, בדמייך חיי. אנו מבקשים לומר לכל הנופלים, אתם בני בריתנו, זו הברית שבין הדמים והחיים. ברית של הפכים, ברית שבין שואה ותקומה.

אני מבין טוב יותר את מילות השיר מתוך 'לכה דודי' שאנו שרים בכל ליל שבת: "התנערי מעפר, קומי" בחצי האחד, 'לבשי בגדי תפארתך עמי' בחצי השני. בחזון העצמות היבשות אומר יחזקאל: ' כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם' ועד 'וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם'. מחד, עצמות יבשות, של מי שהיה ואיננו ומאידך, בשר וחיות, של מי שהיה והנו. כך הוא החיבור הטבעי שבין יום הזיכרון ליום העצמאות. לא ניתן להשאיר את יום הזיכרון רק כיום אבל, אלא נדרשים אנו לסמוך אליו יום, שבו אנו מצדיעים לנופלים ומבקשים לומר להם, יש צידוק, ישנה מדינה, שנקבצו אליה מכל כנפות תבל.

'כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'. אומר ריבונו של עולם לרחל, הפסיקי לרגע אחד את קולות הבכי, את עיניך מדמעה, הבנים ישובו מארץ אויב ושבו בנים מגבולם.

ברגע החיבור בין זיכרון לתודה, בו בזמן שאספנו את הדמעות הזולגות מהעיניים, מבקשים אנו לשאת תפילה לריבון העולמים ולבקש שישלח רפואה שלימה לפצועי המלחמות, שיחבוש את כאבי העם, ויזכנו לא רק לשבו בנים לגבולם אלא לשבו בנים מגבולם לשעה של: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". על אף שהרגע הזה נראה עוד רחוק, לא נפסיק לסיים את תפילותינו בחשובה שבכולם: 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן'.

הכותב הינו יו"ר ארגון רבני ”בית הלל“ ורב משואות יצחק

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מליאת הכנסת צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

עמיר פרץ: "הסיכויים שנצביע בעד פיזור הכנסת גבוהים"

קרא עוד