סגור
חדשות כיפה

סדר טו בשבט

לקראת חג האילנות, יוני לביא עם סדר ט"ו בשבט מיוחד. להדפיס ולשמור.

צילום:

מאיפה המנהג לעשות סדר בט"ו בשבט?

מהתורה לט"ו בשבט יש בעיקר משמעות טכנית. מבחין בין השנים לעניין מעשר (מה שגדל קודם לכן חייב במעשרות מסוג מסוים, ולאחר מכן - באחרים) . כמו שנת מס חדשה.

אך הסיבה לכך היא חקלאית. יש התרחשויות בטבע, בצמיחה ובגשמים שקשורות ליום הזה ולכן יש מקום לשמוח על כך:

"יש ביום זה מעניין שבח ארץ ישראל, כי ביום זה מתחדש כוח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהראות שיבחה. ט"ו בשבט הוא יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כוחותיה להוציא שמנה ודובשה. יום של שמחה הוא לישראל נוחליה, אוהביה ומצפיה".(ספר התודעה)

המקובלים בצפת בתקופת האר"י ז"ל, נהגו לעשות סדר בט"ו בשבט, כעין סדר פסח, בו ביטאו ע"י אכילת פירות וקריאה ולימוד קטעים הקשורים אליהם, את הקשר המיוחד של האדם לארץ ולאילנות, בין הטבע לאדם.

"ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן...תיקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר".(הבן איש חי)

"אם היו בני האדם יודעים את מעלת היום הזה ומה יכולים לפעול בו, היו מנצלים את כל היום לבקש על רפואות הנפש והגוף ועל הפרנסה. כי בתוך הפירות מגולגלות נפשות רבות, וכשאדם אוכלם בכוונה הראויה, אזי מתעלים ובאים לתיקונם! וכשאדם אוחז בדבר השם, היינו בתפילה ובקשה, אזי לא יצטרך לרפואות גשמיות, כי רפואתו תהיה רק ע"י הלחם ומים ושאר פירות האילן. על כן יברך עליהם בכוונה גדולה ואז תימשך עליו רפואת הנפש ורפואת הגוף ופרנסה בשפע!" (ירננו עצי יער)

בספרים מובא שהיום זה סגולה לתיקון חטא אדם הראשון, על הגאולה העתידה, לדעת תורה, לבקשה לזיווג הגון, לזרע של קיימא (הילדים הם הפירות שלנו כמו פירות האילן), לזכות אתרוג מהודר ועוד.

בתקופה הציונית ט"ו בשבט קיבל תנופה חדשה וסימל את הקשר בין העם לארץ ישראל - חג הנטיעות. כיום כשיש התעוררות ברגישות לסביבה ושמירת הטבע - גם את זה מכניסים לט"ו בשבט, והכול נכון (חוצמזה, וכי אפשר לעבור מחנוכה עד פורים, כמעט שלושה חודשים בלי אף חג באמצע?...)


מנין המנהג לאכול פירות יבשים?

בתקופה זו של השנה קשה להשיג פירות רבים, ובפרט בחו"ל שלא היה להם יכולת להביא מפירות הארץ (היו מקומות בחו"ל שהתאמצו לפאר של שולחן הסדר בלפחות פרי אחד של ארץ ישראל), ולכן היו רק פירות יבשים מא"י שהובאו בעבר.

מכאן הפך ט"ו בשבט לחג של הפירות היבשים, למרות שכיום בארץ ישראל שבעקבות התפתחות החקלאות יש שפע של פירות טריים גם בתקופה הזו (לפעמים יש אבסורד שמביאים תאנים מטורקיה וצימוקים מספרד כי הם יבשים ולא פירות טעיים מהארץ...).


המשנה קובעת שט"ו בשבט ראש השנה לאילן - למה הכוונה?

בשנים שונות משנות השמיטה יש מעשרות שונים (מעשר שני/עני). אין לעשר מעשר על פרי משנה זו על פרי משנה אחרת, גם באותו סוג מעשר. מה שקובע לאיזו שנה שייך העץ זה ט"ו בשבט- עץ שחנט (שלב בבישולו - ניכרת צורת הפרי) - בשנה מסויימת שייך אליה.

הקשר בין האדם לעץ - "כי האדם עץ השדה"

הפסוק המפורסם "כי האדם עץ השדה" הוזכר בשעת מלחמה. כאשר אתה צר להילחם על עיר אל תכרות סתם את עצה - "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" יש איסור לכרות עצים סתם. דין זה מוזכר דווקא במלחמה כיון שאז היצרים חזקים מאד, אך מכאן נלמד איסור בל תשחית לשאר התחומים.

מעניין שפשט הפסוק הוא בלשון שאלה שמשמעותה שהאדם אינו עץ - וכי האדם עץ השדה שאתה נלחם בו?! מדוע אתה כורת אותו?! אלא שרבים מבינים בפשטות בינו שהכוונה באופן חיובי (יש גם שיר כזה...).


אוכלים מזונות


לקשר בין האדם העץ יש כל מיני משמעויות (לאדם כפרט וגם לעם ישראל ככלל).

הַקְבַּלוֹת בין אדם לעץ - בַּפְּרָט

• הזרע הנזרע באדמה מכיל את כל החומר הגנטי שיהיה בעץ בעתיד, דומה לנפש האדם שכאשר נולד ישנן כל התכונות העתידיות (מהר"ל תפארת ישראל ג).

• העץ דורש טיפול ואי אפשר להשאירו לגדול לבד, גם האדם צריך חינוך ואין לתת לו לגדול לבד.

• העץ נותן פירות בהתאם להשקעה - כן האדם.

• לעץ יש שורשים לספק מזון ולהחזיק את העץ, כן הדבר בשרשי האדם - המיועדים להחזיקו וגם מזה הוא יונק.

• העץ תלוי במקום גידולו - כן האדם.

• למעשה האדם דומה לעץ הפוך - שהרי העץ יונק מלמטה והאדם יונק מלמעלה.

ולכן ביקשו המרגלים לבדוק היש בארץ ישראל "עץ" בלשון יחיד. לומדים חז"ל שנתבקשו לבדוק האם יש אדם גדול שהדור בנוי עליו (=המערך הרוחני של התושבים).

• חז"ל השוו בין העץ למידות האדם: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים" (אבות ג כ). אם אדם חכם אבל לא מוציא את חכמתו לפועל, היא לא עומדת במבחן ואינו מקיים את ייעודו לגלות את חכמתו, ובסוף חכמתו נכרתת.

• עץ פרי, מבחינת המראה, לא נראה הוא נראה יפה, הענפים מתעקמים מכובד הפירות וכו אבל בכל אופן האדם אומר איזה עץ יפה שיש לו פירות. כך גם באדם שיש לו פירות. אמנם, האידיאל הוא "צדיק כתמר יפרח" שיהיו פירות ויישאר זקוף ויפה.

• הגמרא (תענית ה,ב) מספרת על אדם שנהנה מהעץ במדבר ומאמת המים שמתחתיו וברכו "אילן אילן וכו אלא שכל נטיעות שיצאו ממך יהיו כמותך". וכך אצל האדם יש לברכו שצאצאיו ימשיכו כמוהו.




מברכים על היין. אומרים "לחיים" וממשיכים לשתות


למה אומרים לחיים כששותים יין?

בזמן הקדום לפני שהיו מוציאים אדם להורג היו משקים אותו יין כדי שתטשטש דעתו. לכן אנו מבדילים בין השתייה ההיא לשתייה שלנו.

כמו כן יש אומרים שעץ הדעת שממנו אכל אדם הראשון ובעקבות כך נגזר עליו להפוך לבן מוות- גפן היה, ולכן בניגוד לזה אנו מאחלים שיהיה לנו לחיים.

יש אומרים שנהגו לשתות יין אדום ולבן - שמקביל לפריחה של הטבע (אך תמיד אפשר להסתפק במיץ ענבים פשוט...).





אוכלים זית ומתכוונים בברכה על כל פירות העץ שבהמשך

הַקְבַּלוֹת בין העץ לעם ישראל - בַּכְּלַל

  • "כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו ס"ה). אחת מתכונות העץ שכשגוזמים אותו הוא מתחדש מהר ולפעמים צומח טוב יותר. כך גם עם ישראל על אף כל הצרות והכריתות - תמיד התפתח ובנה את עצמו מחדש.
  • הצומח מחזיק מעמד זמן רב יותר מהחי (יש בחו"ל עצים שמתארכים את גילם באלפי שנים), וכן עם ישראל מחזיק מעמד תמיד.בגלל תכונות אלה וגם כיוון שמפריו חיו בני האדם הפך העץ בעולם הקדום לאלילות - אשרה. התורה מלמדת אותנו להבחין בין הכוח שניתן לנצל לצורכנו לבין המקור של כל הכוחות שהוא הקב"ה.
  • הכוזרי (ב, יב) אומר שכל צמח יש לו את מקום הגידול המיוחד לו כדי שיצליח, האדמה, האקלים. כך גם האדם. מקום הגידול האמיתי של עם ישראל בו יפרח ויצליח הוא רק בארץ ישראל. וכמו שהעץ צריך שמירה והשגחה מיוחדת, כך עם ישראל צריך השגחה מיוחדת של הקב"ה.
  • לכן בלשון גאולה משתמשים בלשון נטיעה - "תביאמו ותטעמו" "ונטעתים על אדמתם" "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" וכדו.


אוכלים תמרים ואחרי התמרים ענבים (צימוקים)


שבעת המינים

מדוע דוקא בדברים אלו השתבחה ארץ ישראל? מומחה לגידולי הארץ (נגה הראובנין) אמר שכל האזור התבלט והשתבח בפירות אלו.

אבל יש גם משמעות מבחינה תזונתית:

- החיטה והשעורה - המזונות החשובים - מכילים פחמימות.

- הזיתים - השמן שמשתמשים בו הרבה לבישול ומאור.

- התמרים - דבש, מתיקות - פחמימות.

- ענבים - יין, המשקה החשוב. פעם זה מה ששתו כל הזמן (זו הסיבה שאין ברכת כוהנים בתפילה מנחה - היה מצוי מאוד שאנשים היו קצת שיכורים אחרי השתיה של ארוחת הצהריים...).

- תאנה - משתמרת להרבה זמן בתנאים רגילים.

- רימון - הצימוק של הפירות, הממתק של שבעת המינים, פרי בעל מראה אסתטי בולט.

וגם בזמנים שיבולים אחרים פחות מצליחים וכשאין קירור יש את שבעת המינים.

הם מופיעים בתקופות שונות - תמיד יהיה אפשר לאכול כמה מהם, וזהו "ארץ אשר לא תחסר כל בה"


הלכות בדיקת פירות יבשים

יש לדעת שסימון הכשרות שיש על הפירות לא אומר שאינם נגועים בחרקים. לא רק אנחנו אוהבים את הפירות. גם הגוקים... הם אומנם מאוד קטנים אבל האיסור חמור יותר מאשר חזיר (ישנם כמה לאוים על אכילת תולעת קטנה).

כאשר שכיחים חרקים (וזה משתנה בין הפירות, ובין טריים לישנים) יש לבדוק כל פרי ולא מדגמית:

לשטוף במים מבחוץ, לפתוח ולבדוק באור טוב (לשים לב לחרקים ותולעים בצבע שחור, חום, קרם).


פירות יבשים ופיצוחים בהם נגיעות החרקים גבוהה (מוחזקים בחרקים) וחייבים לבדוק לפני האכילה:

אגוזי מלך, אפונה יבשה, בוטנים (ישנים בלבד), צימוקים (ישנים בלבד, יש שהבחינו בין הארץ לחו"ל), תאנים יבשות וטריות ותמרים יבשים (לחים בחזקת נקיים).


פירות יבשים ופיצוחים שאין צורך לבדוק כלל (הימצאות חרקים נדירה, אלא אם נראה ששינה צבעו/מחורר/יש כמו אבקה לבנה):

אגוז מקדמיה, אגוז מלך, פקאן, אגוז קוקוס, אננס יבש, בוטנים, גרעיני אבטיח, גרעיני דלעת, גרעיני חמנייה.


שאר פירות יבשים: אינם מוחזקים כנגועים בחרקים אבל רצוי לבדוק לפני האכילה, או לשטוף היטב.

(על פי: ערכי כשרות/ עקיבא כץ, כשרות המזון/ הרב שורץ)

אוכלים תאנה (לא לפני שבודקים שאין בה תולעים)




אוכלים רימון, תפוח או פירות עץ אחרים


מעלת עבודת האדמה בארץ

החתם סופר כותב שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל להוציא פירותיה הקדושים (סוכה לו).

נאמר בתורה (ויקרא י"ט-כ"ג) "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"- חז"ל במדרש תנחומא על פסוקים אלו (קדושים ח): "אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע אלא הוו זהירין בנטיעות".

אחת הדוגמאות המיוחדות לאפשרות של התדבקות בה - "ולדבקה בו" - מובא במדרש ויקרא רבה:

מה הוא נטע נטיעות שנא "ויטע ה אלוקים גן בעדן מקדם" אף אתה תטע נטיעות.

עד כדי כך שכתוב "באבות דרבי נתן "אדם שיש לו עץ לטעת ואמרו לו "משיח בא" יגמור ליטע ואח"כ ילך לקבלו" (נוסחא ב פרק ל"ד).


קדושת פירות ארץ ישראל

בברכת "על המחיה" - "וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ".

היו שהתנגדו לנוסח הזה. וכי השמחה הגדולה על שבאנו לארץ זה בשביל לאכול ממנה? מילא היה אומר לקיים את המצוות... אך המקור הוא פסוק בתנ"ך - "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה מטובה" (ירמיה ב,ז) והב"ח מסביר שהקדושה בארץ כה גדולה - שמי שאוכל מפירותיה ניזון מקדושת השכינה וטהרתה".


שותים משקאות שונים ומברכים שהכול


ברכת הריח

יש ברכות שונות:

הנותן ריח טוב בפירות (כשלוקחים פרי להריח ולא לאכול. לימון, אתרוג, קפה קלוי וטחון).

עצי/עשבי בשמים (להבחין בין צמח רב-שנתי כמו הדס וורד לחד-שנתי כמו רבים מהעשבים-נענע, נרקיס).

בורא מיני בשמים (בושם מן החי/הדומם, בשמים סינתטיים - אך לא כאלו שנועדו להפיג סירחון - ריח בשירותים או דיאודורנט).

אין ברכה אחרונה על ריח

מריחים בשמים ומברכים בורא מיני בשמים

מברכים ברכה אחרונה (על המחיה)



הסדר שלהלן בנוי על חומרים ממקורות שונים, ובעיקר על סדר שערך הרב מנחם בורשטיין שליט"א, ראש מכון פוע"ה. להורדת הסדר המלא לחצו כאן


מחפשים עוד מידע על החג? הכנסו למדור טו בשבט!

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב הראשי לישראל, יצחק יוסף צילום: Yaakov Cohen/Flash90

הרב הראשי ביטל את השתתפותו באירוע - בגלל שאינו בהפרדה

קרא עוד