סגור
חדשות כיפה

חשיבותו של ט"ו בשבט

לכאורה, לט"ו בשבט אין שום משמעות רוחנית, אלא רק משמעות טכנית, של קביעת השנה החדשה לגבי מצוות התלויות בארץ. בעיון זה נראה כי יש משמעות רוחנית חשובה ביותר לט"ו בשבט, משמעות שמשפיעה על כל ימות השנה.

האם ט"ו בשבט הוא בכלל חג?

ט"ו בשבט אינו חג כשאר החגים. שלא כמו בשאר החגים, בט"ו בשבט אין תפילה מיוחדת, אין הלל וגם לא מעשה מצווה מיוחד. אם נשים לב נגלה כי בעצם ט"ו בשבט בכלל לא מוזכר בתורה. המקור הראשון לעצם זה שט"ו בשבט הוא יום מיוחד הוא המשנה הראשונה בפרק הראשון של מסכת ראש השנה:

"...באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו...".

המשנה קוראת לט"ו בשבט ראש השנה. העובדה שט"ו בשבט הוא ראש השנה מתבטאת למשל בהפרשת מעשרות. בכל שנה צריך לתרום מהפירות של אותה שנה, ולא מהפירות של השנה הקודמת. בט"ו בשבט אנחנו שמים את הקו בין השנה החדשה לשנה הקודמת: כל פרי שחונט (חנטה היא שלב מסויים בהתפתחות הפרי) מט"ו בשבט והלאה כבר לא יכול לבוא כתרומה לפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט.

לפי הדברים שכתבנו כאן לא אמורה להיות לט"ו בשבט משמעות רוחנית מיוחדת בכלל, כי ט"ו בשבט הוא בסך הכל סוף שנת המס (התרומות והמעשרות הם הרי סוג של מס) והתחלה של שנת מס חדשה. אם כך, ט"ו בשבט אינו חג כלל!

מהות החג בט"ו בשבט

למרות זאת, נפסק להלכה שלא אומרים תחנון בט"ו בשבט (במשנה ברורה נפסק שאפילו לא אומרים תחנון במנחה ביום שלפני ט"ו בשבט!) ואף לא צמים. המקור לדין זה הוא תשובה שמיוחסת לרבינו גרשון, שמסביר שכשם שלא צמים בכל שלושת ראשי השנה האחרים המוזכרים במשנה במסכת ר"ה, כך לא צמים בט"ו בשבט. ההתייחסות לט"ו בשבט היא כיום בעל מעמד מיוחד – קצת כמו ראש השנה!

המגן אברהם פוסק שנוהגים לחגוג את ט"ו בשבט באכילת מיני פירות שונים. היון אף שפסקו שטוב וראוי להתלבש בבגדי שבת באותו יום. מה כל כך מיוחד בט"ו בשבט ומדוע הוא נקרא ראש השנה?

כדי לענות על שאלה זאת נצטט גמרא שמופיעה בירושלמי בסוף מסכת קדושין:

"...עתיד אדם ליתן את הדין וחשבון על כל שראו עינו ולא אכל...".

הגמרא שם בעצם אומרת שיש חשיבות גדולה לאכילה מטוב הארץ. הגמ' שם אף מביאה דוגמה מרבי אליעזר, שחשש כל כך לדברים האלה עד שהיה נוהג פעם בשנה לאכול קצת מכל סוגי הפירות. מה החשיבות לכך שנהנה מכל מה שאנחנו רואים? יתכן והתשובה היא שדרך ההנאה מהפירות אנחנו באים במגע עם בטוב שהקב"ה משרה בעולמו. ביטוי יפה לדבר הזה הוא העובדה שלפני ואחרי האכילה אנחנו מברכים את הקב"ה. בברכה זאת אנחנו מזכירים לעצמנו ומראים כלפי חוץ שאנחנו חשים שההנאה וכל מה שהיא נותנת לנו באה מהקב"ה. אנחנו נהנים ומודים לקב"ה על כך שנתן לנו את ההנאה הזאת ומדגישים את התלות העצומה שיש לנו בקב"ה. האכילה ממחישה לנו את העובדה שכל חיינו תלויים בקב"ה, והנאה שיש בה הבנה כזאת יש בה כדי להמליך את הקב"ה בצורה בסיסית ביותר. מאידך, ההנאה לא רק מדגישה את תלותנו בקב"ה, אלא גם מבטאת את הנתינה התמידית שהקב"ה עושה עמנו בחסדו, ומקשרת אותנו אליו בעבותות אהבה.

ט"ו בשבט כראש השנה

ראש השנה של תשרי הוא יום שכל כולו בנוי מהמלכת הקב"ה עלינו כמלך. התפלות המרגשות, הרגשת הדין, תקיעת השופר ועוד, מבטאות את היראה והכבוד שאנחנו נותנים לקב"ה. במידה מסוימת, ט"ו בשבט הוא גם יום שבו אנחנו רואים את הקב"ה כמלך. מט"ו בשבט והלאה אנחנו מתחילים לראות את פירות השנה הבאה. כידוע, העולם כולו תלוי במים, וגם אחרי שנה חקלאית טובה יכולה לבוא שנת בצורת, כך שבמיוחד בתקופת שבט אנחנו מרגישים את התלות העצומה שיש לנו בקב"ה. אכילת הפירות בט"ו בשבט מראה שאנחנו זוכרים את הקב"ה ואת הטוב שהוא העניק לנו, ויש בה משום המלכת הקב"ה עלינו כמלך.

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: פלאש 90

אשת הבית היהודי -מאיילת שקד שפרשה ועד עידית סילמן שנדחקה

קרא עוד