קבר רחל-מקום התפילה והגעגועים של כלל ישראל

מרן רה''י הרה''ג אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט''א
כט בחשון התשסד
,
24 בנובמבר, 2003 0:00

קבר רחל-מקום התפילה והגעגועים של כלל ישראל

מתוך שיחתו של מרן רה"י הרה"ג אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א , במלאות שנה ליסוד הישיבה בקבר רחל

אני חושב שזו הפעם הראשונה שיש שמחה כזו בקבר רחל. אולי החסידים עשו פעם שמחה פה. תמיד באו כאן להתפלל, לבכות. רחל אמנו היתה בודדת. כל האמהות מלבדה נקברו במערת המכפלה. ואילו בקבורת רחל כתוב (בראשית ל"ה, כ'): "עד היום הזה". מהו הפירוש של "עד היום הזה"- זהו נוסח שלא כתוב אצל אף אחד?! כתוב בתרגום יונתן: עד המשיח. עד היום- עד המשיח. במקום של בשורת גאולה ישנה בדידות גדולה.

"בבכי יבואו ובתחנונים אבילם" (ירמיהו ל"א). כל מה שכתוב בפרק זה שייך לנבואה על רחל אמנו. הכל שייך לברכה המיוחדת שנאמרה "ושבו בנים לגבולם". כאן, בקבר רחל, מקום של תפילה ותחנונים. וכל מה שהיה געגועים של כלל ישראל בענין הגאולה הוא הכל מרחל אמנו.

יש פסוק (בראשית מ"ח) שיעקב אבינו נראה כמצטדק לפני יוסף בנו: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם". וכתב שם רש"י: ואקברה שם- ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי ]תרעומת[, אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותה נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא, יד): "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו'" והקב"ה משיבה (ירמיהו לא, טו): "יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

יעקב אבינו אומר לבנו ליוסף, אני יודע שאתה מקפיד עלי. אבל היתה כוונה. פה זה מקום של כלל ישראל. בדרך בית לחם, על יד בית לחם, תהיה נחמת ישראל. כשהיינו ילדים ב"חדר" היו לומדים את רש"י זה במנגינה של בכי, בניגון מיוחד עצוב.

קראתי באיזה מקום שהיתה תקופה של הגירה מגליציה לצרפת ולכן היו ילדים דתיים שבאו לפריז. אמא אחת הביאה את בנה החולה למקס נורדאו. מקס נורדאו ראה ילד עם פיאות, ושאל אותו מה הוא לומד. אמו של הילד העמידה אותו על כסא והילד התחיל לומר לו את הרש"י הזה בניגון של בכי: "ואני בבואי מפדן וכו'". מקס נורדאו התחיל לבכות. הוא אמר שאם יש חינוך כזה אנחנו לא אבודים. ילד קטן בפריז, שבוכה על מה שקבעו החלקה הזאת- כאן זה הפתח של גאולה.

והפסוקים שמדברים על "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" מתכוונים על כך. יש יחוד של קבר רחל בדרך של גאולה.

היו מספרים בישיבת חברון שכשבאה הישיבה לחברון היא עברה קודם דרך קבר רחל. והרבנית, אשתו של הסבא מסלבודקה, שהיתה אשה תמימה, כשהיא עברה ליד קבר רחל דרשה דרשה גדולה שכל מי שהיה שם התרגש ובכה. היא דברה עם "מאמא רחל". היא סיפרה כל מה שעבר על עם ישראל בגלות, והזכירה כל מה שהיא היתה צריכה להתפלל. זה מה שאשה תמימה אומרת בקבר רחל.

היה כאן במקום הזה ענין של סיום העמדת השבטים. וכאן גם התחילה ברית השבטים. כי צריך לדעת, מלבד ברית אבות, קיים גם ברית שבטים. ברית השבטים הוא פסוק בתרי עשר (חבקוק ג', ט'):

"עריה ותעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ" ועיי' מה שכתוב בשמות רבה (וילנא, פרשה מד, ד"ה ט ד"א זכור): ולא עוד אלא כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית, שנאמר (ויקרא כו): "וזכרתי את בריתי יעקוב", כך אף לשבטים נשבעת וקיימת עמה ברית. ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים?- שנאמר: "שבועות מטות אומר סלה" ומנין שקיים הקב"ה עמהן ברית?- שנא' (ויקרא כו): "וזכרתי להם ברית ראשונים"- זו ברית שבטים וכו'

זה היה הברית הראשון לאחר ברית אבות. והיכן התחילה ברית השבטים?- לכאורה מיד לאחר שרחל אמנו הולידה את בנימין. רחל אמנו סיימה אז את תפקידה למלא י"ב שבטים, והיא מתה אז, בשעת הלידה. ומיד כתוב: "ויהיו בני יעקב שנים עשר".

גם ביחס לביהמ"ק, כתוב בחז"ל שהיתה זכות מיוחדת לרחל- להיות סמוך לבית המקדש. חלק מבית המקדש היה בנוי בחלקו של יהודה וחלק היה בנוי בחלקו של בנימין. ולגבי שילה כתוב שהיה בחלקו של יוסף. ושם (זבחים דף קי"ח ע"ב) הגמ' אומרת שהסנהדרין בחלקו של יוסף. ושכינה תמיד בחלקו של בנימין.

יש זכות מיוחדת לרחל אמנו ביחס לכל הענינים הקשורים לכלל ישראל ברית השבטים התחילה, והיא מגינה על כל העם. ענין ברית לא היה אצל אחת האמהות מלבד רחל אמנו. ברית אבות קיים אצל כל האבות. אבל ברית מיוחדת ששייכת לאחת האמהות, קיימת רק אצל רחל אמנו.

כל אחד יודע איזה כוח תפילה קיים במקום הזה. זהו חלק נפשי הקיים אצל כל יהודי כשהוא עולה לארץ. אנחנו למדים מכל זה שרחל אמנו יסדה את ברית השבטים לכל העם, וקבר רחל הוא מקור התפילה של "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" הצניעות של רחל אמנו הגמ' אומרת (מגילה דף י"ג ע"ב:) אמר ר' אליעזר (איוב ל"ו) "לא יגרע מצדיק עיניו", בשכר צניעות שהיתה בה ברחל- זכתה ויצתה ממנו שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול- זכה ויצא ממנו אסתר. ומאי צניעות היתה בה וכו'. ע"כ. צניעות זה לא ענין של מדות. הגמ' אומרת (מכות דף כ"ד ע"א:) בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב (מיכה ו'): "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלוקיך". ביאור גמ' זו הוא שאמנם כל התורה כולה היא תרי"ג מצוות. אבל כאן חז"ל מבארים לנו מהי התמצית של התורה. ועל זה באה הגמ' בסוף ואומרת: בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה". העיקר הוא האמונה. אבל לפני כן היו שלשה עיקרים. ומהם?- "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". הראשון- "עשות משפט". העולם קיים במשפט. והעולם אינו יכול לעמוד ללא משפט. השני- "אהבת חסד". כאן יש חידוש. לגבי משפט כתוב "עשות". ואילו לגבי חסד כתוב "אהבת". משפט צריך לבצע. כשאדם צריך לחיות, צריך משפט ודין, משום שהעולם קיים על הדין. אבל וכשאדם אינו יכול לעשות חסד- יש לטפח את המדה הזאת של "אהבת חסד". חסד יש לאהוב. ואהבת חסד יכול אדם לקיים גם כשאין לו מעשה. אהבת חסד. אדם צריך להרגיל את עצמו לאהוב חסד. כשבא ומזדמן לידו מעשה חסד, יעשה אותו. וגם כשלא יזדמן מעשה חסד לידו, יטפח את אהבת החסד. אלו, המשפט והחסד, הם שני עיקרים של תורה. הדבר השלישי הוא חידוש. "הצנע לכת". לכאורה צניעות אינה אלא מידה. אבל כאן רואים שהצניעות היא בכלל שלשה העיקרים של תורה. על כרחך שהצניעות אינה מדה טובה בלבד. צניעות היא חומר משמר את כל מה שקיים, של כל מה שאדם משיג. כן ניתן ללמוד מדברי חז"ל בענין שבירת הלוחות, כפי שמבוארים ברש"י (שמות ל"ד, ג'): ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלה, שלטה בהן עין רעה, אין לך מדה יפה מן הצניעות. הסיבה שהיה הכשלון הראשון היא שהלוחות נתנו בפומבי. הלוחות השניים נתנו בצניעות. צניעות משמר את הלוחות לעולם. כל ענינים רוחניים וגשמיים קיימים על ידי צניעות. כך כשאדם רוכש משהוא, אם הוא לא צנוע בזה, הדבר פחות קיים. זה גם נוגע לנישואין. כשנעשה בצניעות- מתקיים. וכן בכל דבר רוחני צריך לראות שהכל יהיה צנוע ומוחבא. ללא צניעות אין כוח מקיים. אין כוח משמר. צניעות זו שמרה את הברית. המהר"ל באמת מדבר על כך שצניעות ופנימיות חד הם. צניעות היא ענין של פנימיות. ]עיי' בגבורות ה' פרק כ' ואור חדש על מגילת אסתר עמ' נ"א ופ"א ועוד[ אם אין צניעות אין פנימיות, הכל יותר חיצוניות. וכדי לשמור, לקיים, צריך להיות בפנימיות. גם בענינים של תורה יש ברית של צניעות. הרמב"ם כותב (הלכות תלמוד תורה פרק ג'): וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר (משלי י"א): "ואת צנועים חכמה". יש ברית של תורה. והברית של תורה היא בצניעות. וצניעות היא לא רק בענינים גשמיים. הצניעות היא חומר מקיים. בזה שהתורה צריכה להתקיים, יש ברית מיוחדת לצניעות: "ואת צנועים חכמה". הצניעות הזאת היא ירושה מרחל אמנו. בשכר צניעות שהיה בה זכתה בכל- בשכר הצניעות של רחל, התקיימו כל הענינים של כלל ישראל שהזכרנו למעלה. גם כל העינינים של פורים באו בגלל הצניעות של רחל- הצניעות של רחל הביאה לצניעות של שאול המלך. והצניעות של שאול המלך הביאה את הצניעות של אסתר. גם מלכות ישראל התחילה מכוח הצניעות של רחל אמנו. שאול היה לו כוח של צניעות. הוא סיפר מה שסיפר על האתונות והחמורים. אבל קרה לו דבר גדול מאד- הוא נמשח למלך. ואת זה הוא החביא ולא סיפר. כל מה שלא צריכים לפרסם נשאר בתוכו. הצניעות של שאול המלך החזיקה אותו. הצניעות של אסתר הביאה את נס פורים. והגמ' אומרת שכל אלו הם מהיחוס של רחל אמנו.

מצניעות יש ללמוד שאין להתגאות. אחרי ששמואל דיבר עם שאול על המלכות נאמר (שמואל א' ט', כ"ו): "ויקרא שמואל אל שאול הגגה". ופרשו חז"ל ששמואל דיבר עם שאול על עסקי גאוה. דהיינו שמואל דיבר איתו על צניעות, שלא יהיה בעל גאוה. לכאורה קשה, הדוגמא של צניעות והניגוד של גאוה הוא שאול המלך, שאמר לשמואל מי אני ומה אני. ולמה היה שמואל צריך להזהיר את שאול על הגאוה?- צריך לומר שבגאוה יש כמה דרגות. אדם יכול להגיד אני לאנכון אני לא ראוי למלך. אבל אני ראוי לרמטכ"ל. הצניעות האמיתית היא כך מתאים לשום דבר.אני כמו מטאטא, מה שצריך, מה שנותנים לי- אני עושה. צריך מלך- אני מלך. צריך רמטכ"ל- אני רמטכ"ל. צריך חייל- אני חייל. צריך רב- אני רב. זו הכוונה "הגגה". הפירוש של צניעות היא אני לא כלום. מה שיעשו איתי יעשו. אני לא כלום.

צניעות היא מחזקת ומגדלת ונותנת סייעתא דשמיא. דברי הרמב"ם הם בודאי הכרח גדול לכך, והם נוגעים לנו. "ואת צנועים חכמה". אם אדם רוצה להתקיים בחכמה, להחזיק בחכמה, לגדול בחכמה- זו העצה היחידה. הרמב"ם מחלק את הלכות תלמוד תורה לכמה חלקים. בפרקים הראשונים הרמב"ם מדבר על תלמוד תורה בכלל, שכל יהודי צריך ללמוד תורה. כששואלים מה זה ישיבה, צריך לענות, ישיבה לא מגדלת רבנים. ישיבה מגדלת תלמידי חכמים. מפני שכל יהודי צריך להיות תלמיד חכם.

לפני שנתיים דברתי בדינר של ישיבה אחת, כשהיו נוכחים שם ראש הממשלה והרמטכ"ל דאז. בקשו שאבאר להם מה זה ישיבה. אמרתי להם אתם טועים כשאתם חושבים שישיבה קיימת בשביל רבנים. ישיבת קיימת בשביל תלמידי חכמים, משום שכל יהודי צריך להיות תלמיד חכם. בין אם הוא פרופסר, ובין אם הוא בנקאי או חקלאי. כולם צריכים להיות תלמידי חכמים. הרמב"ם מדבר על זה פרק שלם- בין עשיר בין עני וכו'. ממילא, אמרתי להם, גם ראש הממשלה צריך להיות תלמיד חכם. וגם הרמטכ"ל צריך להיות תלמיד חכם. על ידי ישב רב אחד שהוסיף בקול רם: גם רב צריך להיות תלמיד חכם.

כל זה שני הפרקים הראשונים של הלכות תלמוד תורה. אבל בפרק השלישי הרמב"ם מדבר על הלכות תלמיד חכם. יש מדריגות בתלמיד חכם. עבור מי שנדבו לבו לתורה, יש מה שהרמב"ם קורא "כתר תורה". יש תורה ויש כתר תורה, ולכתר תורה יש דינים אחרים, וזמני לימוד אחרים. ושם מביא הרמב"ם:

אמרו חכמים ברית כרותה שלכ היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח, ולכ היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר "ואת צנועים חכמה". ברית כרותה וכו' לצנועים חכמה.

יש ברית כרותה מהי דרך הצלחה בתורה- "ואת צנועים חכמה". זה לא רק פסוק. זו ברית. והוא מה שכתוב (שמות ל"ד, כ"ז): "ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה כי על פי שראל". יש כאן חידוש. לא רק ברית עם כלל ישראל. ישהדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ברית מיוחדת "אתך", עם משה רבינו. יש ברית עם תלמידי חכמים. וחלק מהברית הזאת היא "ואת צנועים חכמה". צניעות משמרת תורה ומגדלת תורה. ובלי צניעות לא יכול להיות ת"ח.

והמדירגה הזאת של צניעות היא ירושה לנו מרחל אמנו. כל הזכויות של כלל ישראל הצניעות של רחל אמנו. ואלמלא הצניעות שלה, לאשדברנו עליהן, הן קיימות משו היה כלל ישראל. וצניעות של רחל אמנו היא מורשת גם לשבטים שלה וגם לשאר השבטים.

אולי לא צריך לשיר כאן. כאן זה המקום של תחנונים. אולי צריך לשיר שירים של תחנונים. אבל אנחנו צריכים לדעת במקום הזה "ואת צנועים חכמה", שזה אחד העיקרים של תורה. עשות משפט. אהבת חסד. והצנע לכת עם אלוקיך.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ההפגנה בירושלים אמש צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ההפגנות נגד נתניהו: 16 נעצרו

קרא עוד