 |
|
(הפיוט)
|
הפיוט: "יה, אנה אמצאך" לרבי יהודה הלוי נפתח בדילמה המושפעת מהמיסטיקה היהודית הקדומה. "יה, אנה אמצאך? מקומך נעלה ונעלם ואנה לא אמצאך? כבודך מלא עולם!" שואל המשורר, ומשיב על כך שאת אלוהיו הוא מוצא רק כשהוא יוצא לקראתו: "דרשתי קרבתך בכל לבי קראתיך ובצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך".
הרב שלמה אבינר ב"שאלת שלמה" מציין שיש השגחה על כל אדם עלי אדמות והכול לפי רצון האל. אבל יש האומרים, מציין הרב אבינר, שאצל רבנו הגדול הרמב"ם ההשגחה האלוהית אינה אחידה, אלא תלויה באדם. אם האדם דבק באלוהים הוא זוכה להשגחה צמודה, אם הוא דבק למחצה, לשליש ולרביע השגחתו היא בהתאם. מידה כנגד מידה.
גם הרב קוק מביא קיצור דברים אלו ואומר: "שבהיותו שם נגד עיניו מטרתו העיקרית, שיהיו כל ענייניו לחפץ כבוד השם יתברך העליון. הוא משגיח על כל דרכיו השגחה פרטית, ויפיק חפצו כי לא יחפץ כי אם טוב".
בעלותו לארץ הגשים ריה"ל את משנתו בשיר: "ובצאתי לקראתך" דהיינו, היציאה לקראת הבורא אינה רק במילים ובתפילה אלא גם במעשים. ציוני ראשון זה, הגשים את מצוות ה"לך לך לארצך ולמולדתך" והוכיח שיציאה לקראת הבורא אינה רק יציאה רוחנית אלא גם פיזית. את סבל המסע באוניה הזעירה תיאר בשירי הים שלו: "ואני על גב אוני תלוי בבין מים ובין שמים". מצבו באוניה כתלוי בין נקודת המוצא לנקודת היעד שקול כנגד הביטוי, דהיינו, בין ה"בצאתי לקראתך" לבין "לקראתי מצאתיך".
רבי יהודה הלוי הגיע למצרים ומשם כיוון לארץ ישראל, מטרתו הייתה להגשים את אמונתו באל בעלייה לציון. היינריך היינה כתב פואמה בשם "יהודה בן הלוי" בתוך ספרו "מנגינות עבריות", שם השווה את רבי יהודה הלוי לטרובדור מאוהב שאהובתו היא ירושלים. גם בסוגית האהבה למקום או לאישה קיימת המצווה של "הליכה לקראת". הליכה כזו עומדת במרכז היכולת לקיום יחסים בין אדם למקום בשתי משמעויותיו ובין אדם לחברו.
תלמידי כפר סילבר שאלו פעם את מוריהם בבית הספר, מהו המוטו שלהם בחיים. כל אחד מהמורים נצטווה על ידי התלמידים לבטא זאת בפתגם. מורה אחד ציטט את דברי ר יהודה הלוי ואמר: "ובצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך" ופרש, שהיציאה לקראת היא עיקר חינוכי ראשון במעלה. חינוך כזה גורס שיוזמה ומעשה עולים על גישה פסיבית ודורשים עומק רוחני והחלטיות. אמירה זו קשורה במיוחד לחודש אלול שהרי אלול הוא ראשי תיבות של "אני לדודי ודודי לי" והרי הדוד הוא גם הקדוש ברוך הוא במובן אחד וגם האהוב החבר וכל אדם. ואם הפסוקית "ובצאתי לקראתך" תואמת לפסוקית "אני לדודי", הרי שחלקה השני של הפסוקית "לקראתי מצאתיך" מקבילה לרעיון של "דודי לי".
אסטובן גוטפריד במאמרו "על תפילה, ים, ותפילה בים" סיפר באוגוסט 2007, אגדה חסידית על ילד שאהב להסתובב ביער לבד. כל יום היה יוצא ליער, נעלם לכמה שעות וחוזר מאוחר יותר. אחרי כמה שבועות זימן האב הדואג את הילד לשיחה ושאל לפשר הליכתו כל יום ליער.
הילד ענה בפשטות "מה זאת אומרת למה? למצוא את הקדוש ברוך הוא". האב ענה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום והוא בדיוק אותו אחד ביער ובבית. על כך השיב הילד "אבא, יכול להיות שהקדוש ברוך הוא אותו אחד בכל מקום, אבל אני לא".
זוהי סוגיה שעולה בפיוט. "יה, אנה אמצאך מקומך נעלה ונעלם ואנה לא אמצאך כבודך מלא עולם.
ד"ר כרמלה סרנגה, מרצה בחוג לספרות, המכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון