הרהורים באמצע הדרך, בעקבות פרשת השבוע והעימות בכותל

אולי הדרך בה נוכל להוביל את המאבק מירושלים למרחבי עם ישראל היא על-ידי קיומם של מפגשי בירור ארוכי טווח. מפגשים בין שבטים שונים - מפגשים חוזרים ומתמשכים, לא חד-פעמיים

הרב צבי קורן
א בסיון התשעג
,
10 במאי, 2013 12:04
בית הלל

בית הללצילום: בית הלל

התורה מתארת את מחנה ישראל במדבר. השבטים חונים בארבע קבוצות, כאשר בכל קבוצה חונים שלושה שבטים אלה לצד אלה. ובלב כולם - המשכן. כשעם ישראל מגיע לארץ - הדגם הזה אינו יכול להתקיים ב"העתק-הדבק" ; אבל רוחו חיה וקיימת. השבטים מתפרסים ומתפזרים במרחבי ארץ ישראל, אבל בית המקדש שוכן בלב העם, בלב כל השבטים.

בית המקדש עמד על גבול נחלות שבטי יהודה ובנימין, כשהגבול עצמו עבר באמצע בית המקדש, כדי שכנפי השכינה יסוככו מעל כל חלקי העם, מעל ומעבר למחלוקות שבין בני רחל (שמיוצגים כאן על-ידי בנימין) ובני לאה (שמיוצגים כאן על-ידי יהודה), כדי שהמרכז הלאומי והדתי הזה יחבר בין יהודה לעשרת השבטים.

ולפי אחת הדעות בחז"ל, דעה שהתקבלה להלכה, "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (בבלי יומא י"ב.) - ירושלים איננה יכולה להיות "שייכת" לשבט אחד מסוים, היא חייבת להיות המקום שבו מתמזגים ומתאחדים כל השבטים לעם אחד.

יפה, באמת יפה.

אבל מציאותי? ומה קורה כשכל שבט מוכן בלב שלם לקבל בירושלים את השבט השני, אבל בתנאי שהשבט שלי יקבע איך יתנהגו כולם בירושלים, כולל השבט השני? והכל בשם האחדות הקדושה?

אז בזמנים העתיקים היו כמה מציאויות שונות בתקופות שונות.

בבית ראשון היה זמן, די קצר, כמה עשרות שנים, שבו העם היה מאוחד סביב המקדש בירושלים. והיה זמן, די ארוך, כמה מאות שנים, שבו העם היה מפולג בין המקדש בירושלים לבין ערים ומרכזי פולחן שונים בממלכת ישראל. בימי בית שני רוב העם, עשרת השבטים, נעלם בגלות ולא חזר לארץ. גם רוב גולי יהודה נשארו בגלות בבל, ואח"כ נדדו לגלויות אחרות. מיעוט של גולי יהודה חזרו לארץ ובנו את המקדש ואת הממלכה של בית שני.

גם בממלכה הזו היו מחלוקות קשות על אופן התנהלותו של העם. כאן הסנהדרין הכריעה. המאבקים היו בתוך הסנהדרין, על השאלה מי יהיה בסנהדרין ומי יוביל את הסנהדרין. אבל בסופו של דבר הסנהדרין הכריעה, ורוב העם הלך אחרי ההכרעות של הסנהדרין. קבוצות שלא קיבלו את הכרעת הסנהדרין באמת הלכו והתנתקו מעל כנסת ישראל. אז לאן זה מביא אותנו היום?

א - אין כל חדש תחת השמש. תמיד היו מחלוקות סביב דמותה ודרכה של ירושלים כמרכז מאוחד של עם ישראל כולו.

ב - גם היום כאשר מתנהלים מספר מאבקים על דמותו של עם ישראל, לא פלא שהמאבק מתרכז בירושלים, המרכז שממנו תצא הוראה והנהגה לישראל. נקודת האור במציאות הזו היא שכולם מבינים שירושלים עומדת במרכז המאבק ; שהכרעות שייפלו בירושלים ינהיגו במרחבי העם והארץ.

ג - כיצד נוכל לנהל את המאבקים היום כך שהם יחזקו את ירושלים כלב האומה, ולא כנקודת הקרע בין חלקיה השונים? הברכה שבחלוקה השבטית של עם ישראל היא בגיוון שסובב סביב שורש משותף.

ואולי החידוש הגדול של דורנו הוא ההבנה שכל אחד רואה חלק מהתמונה, ולא את כל התמונה. שלעולם לא כל הצדק נמצא אצלו. על כן, אולי הדרך בה נוכל להוביל את המאבק מירושלים למרחבי עם ישראל היא על-ידי קיומם של מפגשי בירור ארוכי טווח. מפגשים בין שבטים שונים - מפגשים חוזרים ומתמשכים, לא חד-פעמיים - שבהם נברר יחדיו מה כל אחד יוכל לקחת משבט חבירו בלי לאבד את הזהות השבטית שלו.

כך ניצור בסיס משותף, בסיס יהודי משותף. כשהבסיס המשותף יהיה מספיק חזק נוכל ללמוד איך להתכנס סביבו, עם בסיס יהודי משותף, ועם גוונים שבטיים שונים. בעיני זו משימה ראויה לבית הלל, הגדרת חזון: יצירת בסיס משותף ישראלי-יהודי רחב לעם ישראל, בכוחות משותפים יחד עם שבטים אחרים בעם ישראל.

הכותב הינו חבר הנהלת "בית הלל"

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נתניהו עם מיקי זוהר צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המרד הגדול: מיקי זוהר מאבד כוח בליכוד, אבל צובר כוח לפריימריז

קרא עוד