הרב הראשי שלא הכרתם

בזמן שאתם עסוקים במרוץ לרבנות, הרב יוסף הדנה, הרב הראשי האתיופי לישראל, ממשיך לעבוד כרגיל. בראיון מיוחד הוא מספר על הדרך הארוכה לישראל, על חשיבות תפקידו ועל העדה האתיופית בישראל

נטעאל בנדל, כיפה
יז באב התשעג
,
24 ביולי, 2013 15:09

צילום:

בזמן שהארץ סוערת סביב בחירת הרבנים הראשיים הבאים לישראל, ישנו רב ראשי אחד שלא שמעתם עליו. אם עד היום הכרתם את אלה האשכנזי והספרדי, אז עכשיו אתם מכירים גם את הרב הראשי לישראל לעדה האתיופית.

עד שהגעתי ללשכתו של הרב יוסף הדנה, המכהן מזה שנים כרב הראשי האתיופי במשרד לשירותי דת, לא האמנתי שאכן קיים תפקיד כזה. אבל כן, מזה שנים הרב הראשי מטפל בבעיות הלכתיות אולי הכי סבוכות שמגיעות לפתחה של הרבנות וכל זאת הרחק מאחורי המצלמות. "אתה בטח שואל את עצמך אם יהודי אתיופיה בארץ על מנת להשתלב בעם ישראל מדוע הם צריכים רב ראשי מיוחד משלהם?", פותח הרב הדנה את השיחה ולמען האמת הוא גם צודק.

"העדה האתיופית הגיעה מאפריקה, מתרבות מאוד קדומה. אנשיה היו עובדי אדמה פיקחים עם חכמת חיים אך כשאתה משווה לתרבות המערבית אתה מגלה הבדל עצום. מי שיכול להבין את המנהגים והתרבות ממנה הם הגיעו זה רק בן העדה שיודע להתייחס לבעיות הבוערות של העדה וכל זאת ברגישות ותבונה. בנושא של בירור יהדות אתה חייב להכיר את אתיופיה ואת האוכלוסיה בכל כפר ועיר שם, בבית הדין יושבים דיינים מומחים אך הם אינם בקיעים בעולמם של יהודי אתיופה ממש כשם שאני איני בקיא בעולמם של יהודי רוסיה. ליהודי אתיופיה לא מעט בעיות והלשכה שלי מטרתה לטפל בהם ולעמוד בכל המטרות של העדה ולאפשר להם חיים נוחים יותר בכל הקשור לשירותי הדת בישראל".

אילו בעיות יש לעדה האתיופית בנוגע לשירותי הדת?

"הבעיות הן בעיקר בנושא גיור ורישום נישואים. במועצות הדתיות הרגילות, זוג מגיעה ומביא מסמכים של ההורים כמו כתובה ותעודת נישואין וכך הוא יכול להינשא ללא בעיות. הבעיה אצל יהודי אתיופיה שהם לא נהגו לעשות שימוש בכתובה וברישום מסודר. באתיופיה נהגנו שהזוג יושב עם ההורים וסופר שבעה דורות אחורה ואם הוא מצליח הרי שיש בכך הוכחה ליהדותו ולנישואי הוריו שהתקיימו כדין. כשיהודי אתיופיה מגיעים להינשא ברבנות הראשית לישראל אין להם הוכחות ליהדותם ולנישואי הוריהם וצריך לברר מי יהודי ומי לא. רק לאחר שאתה משוכנע אתה מאשר להינשא. אם אתה לא משוכנע אתה שולח אותו לגיור, רק במידה והוא מעוניין בכך כמובן.

”בגלל קשיי שפה פעולת הגירושין הופכת להיות להם מסובכת מאוד, אני יושב עם זוג ששרוי באי הבנה ובמשך שעות מדבר איתם ומסביר להם בשפתם. למעשה כל בעיה שיש ליהודי ממוצא אתיופי מגיעה למשרד שלי ואני זה האמון לטפל בה ולסייע לאותו יהודי. לאחרונה גם פנו אלי להעלות יהודים מאתיופיה. במקרה כזה נצרכתי לברר אם הם באמת יהודים ורק לחא רמכן להבקש שיעלו אותם ארצה".

הרב הדנה יושב לבוש בחליפה וכובע שחור בלשכתו הממוזגת בירושלים, עם מזכיר אישי ומאבטח. לא תמיד זה היה כך. הוא נולד 1949 בכפר "אמבובר" שבמחוז "בגמדר" שבאתיופיה. בצעירותו למד בבית הספר של הסוכנות היהודית בכפר הולדתו, שם למד לדבר לקרוא ולכתוב בעברית ולאחר מכן עבר לבית ספר ממשלתי בעיר גונדר. "מגיל קטן הייתי עוזר לאבא שלי בעבודת השדה לחרוש באדמה ולזרוע, הייתי חקלאי", מספר הרב הדנה, ”היה לנו בית ספר יהודי בכפר שם למדתי כשלא עבדתי בשדה. הכפר שלי היה מאוד גדול, הרבה יהודים דגרים במקום אחד. הכפר שלנו היה כמו אוטונומיה ואף לא משפחה אחת של גויים גרה שם. בחגים היהודיים שבתנו ובחגי הנוצרים עבדנו כרגיל ואף אחד לא הפריע לנו והיינו חופשיים. זה לא מובן מאליו, הכפר שלנו תפס שטחי חקלאות עצומים שנסיעה בהם הייתה עורכת כמה שעות".

המעבר לעיר גונדר הפך לתפנית לא פשוטה בחייו של הרב הדנה: מסביבה דתית נוחה אל בין הגויים, שלא ממש אהבו את הנוכחות שלו שם. הרב הדנה תכנן להוציא ציונים טובים בתיכון ולבקש מלגה לטוס וללמוד בישראל. "הייתי מנהיג התלמידים היהודים בתיכון ומעודד אותם לחגוג חגי ישראל", מספר הרב הדנה, "הייתי מברר בבית הספר מי יהודי ומנדה לחבר אותו אל קבוצת היהודים שלנו. בשבתות היינו חוזרים הביתה וביום ראשון מביאים איתנו אוכל מבושל לבית הספר כי רק היה לנו אוכל כשר. בעיר גונדר היה לנו חדר בו ישנו על הריצפה הרבה מאוד אנשים. כשנאלצנו ללמוד בלילה היינו יוצאים ולומדים תחת אורו של פנס הרחוב כי לא היה לנו תאורה בחדר הצפוף שלנו. חיי יהודים בעיר היו קשים מאוד, הגויים התנכלו לנו אך בכל זאת הלכנו בראש מורם ולא התביישנו ביהדותנו".

כל אותה העת חלם הרב הדנה להגיע לישראל והחל במאמציו לקבל את המלגה המיוחלת. הרב הדנה היה בין היחידים בכפר שניסו להגיע לישראל: "אבותינו סברו שיבואו הישראלים עם מטוס לכפר ויקחו אותנו לישראל בחודש תשרי. לכך חיכו כולם כי כך סיפרו לנו כל הזמן. כל שנה בתשרי היו בטוחים שהנה הישראלים באים ולוקחים אותנו והיו כאלה שלא זרעו את האדמה ולא עבדו אותה כי הרי עוד מעט ישראלים באים ולוקחים אותנו מכאן, ממש כך". כשהרב הדנה ראה שמדי שנה מטוסם של הישראלים אינו מגיע החליט לעשות צעדים ולעלות לארץ.

בגיל 20 נשלח ללמוד בבית מדרש לרבנים בטורינו שבאיטליה. באותו זמן החלה מהפכה קומוניסטית באתיופיה שמנעה ממנו לחזור, הרב הדנה ניצל את המצב וב-1972 עלה לישראל. על אף שיכל לקבל פטור, הגיע באותו שבוע לעלייתו ארצה ללשכת הגיוס בתל השומר, על מנת להתגייס לצה"ל. "הקצין שאל אותי 'אתה רוצה להתגייס?! אבל רק עכשיו עלית, ללא משפחה, אינך מכיר לא את הארץ ולא את האנשים, האם אתה בטוח שברצונך להתגייס?', השבתי לו שאיני יכול לשבת בחיבוק ידיים ולכן ברצוני להתגייס או ללכת ללמוד בישיבה מבלי שיפריעו לי, אם אתם רוצים תגייסו אותי עכשיו ולאחר הצבא אלך ללמוד. הקצין היה נחמד ושאל כמה זמן? עניתי שנה-שנתיים והוא ענה 'בסדר גמור, לך תלמד'. הרב הדנה החל ללמוד במרכז תורה והוראה ביד אליהו והוסמך לרבנות בשנת 1979 על ידי הרב עובדיה יוסף. לצה"ל הוא לא זכה להתגייס.

"ראש ישיבת פורת יוסף בה למדתי והרב עבדיה היו לי כמו לאבא. כל דבר שהייתי צריך הייתי הולך לרב עבדיה, היה לנו קשר אישי הווא טיפל בי ממש כמו בן", מספר הרב הדנה בהתרגשות. בעקבות היכרותו של הרב עובדיה עם הרב הדנה, פעל הרב עבדיה רבות למען יהודי אתיופיה: "אמרתי לו שיש בעיה כי לא מקבלים ילדים אתיופים בבתי הספר החרדיים. באותו רגע הרים טלפון לשר הפנים דאז, ח"כ אריה דרעי, והעוזר שלו הגיע תוך כמה דקות. הרב אמר לו 'קח את הרב הדנה ותעזור לו בכל מה שיבקש'. כשהגעתי לארץ מדינת ישראל לא הכירה ביהודי אתיופיה כביהודים ולא העלתה אותם ארצה. הרב עבדיה הקל מאוד עם גיורי האתיופים ופתר לנו את כל הבעיות. הרב עובדיה לא סתם אמר שיהודי אתיופי הם אכן יהודים אלא בדק וחקר לעומק את הנושא. למד את זה באופן יסודי ולאחר מכן קבע בפסק בהלכה שהם אכן יהודים ובזכות הפסק שלו התקבלה החלטת ממשלה להכיר ביהודי אתיופי הלהעלות אותם".

הרב הדנה לא הסתפק בפסיקת הרב עבדיה והקים אגודה למען העלת אותם יהודים ארצה. במסגרת פעילותו היה נוסע לארה"ב ואירופה ושם מבקש סיוע מיהודים בעל מעמד וממון בהעלאת יהודי אתיופיה לארץ.

מה דעתך על החיכוכים הרבים בין הדתיים לחרדים בעת האחרונה?

”כל חיכוך, אם יש, צריך לפתור דרך חינוך ולימוד של אורח חיים. החיכוכים לא נובעים בגלל שאנו שונאים ומקנאים אחד בשני, לא חושב שזה המצב. יש הבדל בהשקפת עולם אבל לא צריך ללבות את האש ולא לעשות את זה מי יודע מה. שכל אחד בשכונתו יעשה מה שנראה לו כי זו המסור שלו. בזרם החרדי שיעשו מה שטוב להם בינם לבין עצמם וכם הדתי לאומי ואפילו החילוני. אני לא חושב שצריך לשים דגש ותשומת לב מיוחדת לדברים הקטנים שלא מסכימים עליהם. שכל אחד יחנך ויעשה טוב וזו דעתי. לחשוב בדברים הכללים יותר והגדולים שזה מסכם את טובת המדינה ועם ישראל על כל רבדיו. זה החשיבה ולא לרדת לפרטים קטנים וללבות את המחלוקות".

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב שלמה אבינר צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יהודי לא רוצח יהודי

קרא עוד