שאלה: בסיון תשע"ז יצא לאור ספר שלם "אמת על תילה", בחריפות גדולה נגד "הגט מצפת", ספר באורך של 680 עמודים, שאינו נקי מנימה של בזוי כלפי בית הדין של צפת, והוא מביא גדולים רבים ששללו את הגט. אך מאידך, יש גדולים שתמכו. אפשר לקבל קצת סדר בתוך מבוכה זו?
תשובה: 1. קודם כל, כבר לפני כן יצא ספר מאותו עורך, באדר א' תשע"ו מהדו"ב הכולל 500 עמודים. המחבר של "אמת על תילה", הוא בעילום שם (אגב, אני הדל מצוטט שם עמ' 221, אבל זה היה במקרה אחר של חייל שנפגע).
2. מדובר בבעל "צמח" כבר עשר שנים, שאין שום סיכוי שיתעורר, ואשתו עגונה ומסכנה.
3. לכן לפני שלש שנים החליטו ב"ד של צפת לזכות לו גט, שהרי זכין לאדם שלא בפניו, כלומר ממנים עצמם שלוחו של אדם, גם אם לא ביקש זאת, כאשר ברור שזה לטובתו ושהוא מסכים. ובנדון שלנו, ודאי ישמח שאשתו תוכל שוב להתחתן, וכן יש לו צער שבמצבו העכשווי אינו יכול למלא חובותיו כלפיה.
4. החולקים אומרים שאי אפשר לכתוב גט בלי ציווי של הבעל, ולא היה כדבר כזה זיכוי גט לאורך הדורות, וצריך לפחות שהבעל ירמוז שהוא רוצה לתת גט, אם הוא במצב שאינו יכול לדבר, כגון מותקף על ידי חיה רעה או אויב, אבל בלי כלום לא שמענו שיש אפשרות כזו. גם הטענה שזכות היא לו שאשתו תתגרש אינה ברורה. זאת ועוד, הוא דומה לשוטה, וגרוע ממנו, שאינו בר גירושין.
5. ברור שכל הענין של התרת עגונה הוא להט החרב המתהפכת, כי מצד אחד זו רחמנות על האשה, אך מצד שני התרת אשת איש לעולם והולדת ממזרים היא גם דבר רע ומר. אין ספק שגם בית דין צפת וגם החולקים, כולם מרחמים על אשה וכולם אינם רוצים התרת אשת איש וממזרים, אלא חולקים להלכה כנ"ל.
6. וכן אין ספק שאב בית הדין של צפת הג"ר אוריאל לביא, הוא רב גדול, ואני מכירו אישית, גם גאון וגם צדיק, ועובדה שהיה מועמד לבית הדין הגדול, ועתה הוא אב בית דין בירושלים. אך החולקים הם גם גדולים מאוד.
7. מי אני הקטן הדל שאכניס ראשי בין הרים גדולים. לכן לא אכנס כלל במשא ומתן הלכתי על עצם הענין. הרי תמכו בפסק דין של צפת הג"ר זלמן נחמיה גולדברג (הוא חזר בו, אך לא מהפסק לגופו, אלא מחשש שישתמשו בו בצורה לא נכונה במקרים אחרים, כפי שהובא בשמו בחוברת "למען דעת" א' מאלול תשע"ד ובשבועון "המשפחה" עקב תשע"ז), וכן הגר"ש דיכובסקי וכן הגר"ד ליאור. אך מנגד שללו אותו עשרות גדולים, חלקם במחאות קצרות וחלקם בתשובות ארוכות ומפורטות. זאת ועוד, הראשון לציון וראש אבות בתי הדין הג"ר יצחק יוסף כתב תשובת ארוכה נגד.
8. אכן בעניינים כבדים ומחודשים כאלה נהגו כל הדורות לצרף עוד מגדולי הדור, כפי שרואים בתשובת הריב"ש (שעז). אך ודאי ישבו בכובד ראש כחצי שנה והרבו להתייעץ.
9. מה שבטוח הוא שאלו שביזו את הגר"א לביא לא צדקו. מותר לחלוק, אף בתוקף, אך לא לבזות. וכבר כתב הים של שלמה יבמות שאף חכם שטעה והתיר אשת איש לעלמא, אין מזניחים אותו להורידו מגדולתו. ועובדה שאת הגר"א לביא, לא הורידו מגדולתו, אדרבה העלוהו, מאב"ד בצפת לאב"ד בירושלים.
10. כאמור פסק דין זה של זכוי גט הוא חידוש ורבים חולקים, גם אין להאשים את ב"ד צפת שזה תקדימי ופורץ גדר להתרת כל העגונות, כי ב"ד הדגיש שזה רק במקרה מיוחד זה של צמח.
11. ונסיים מתוך מאמרו של רבנו הרב צבי יהודה "על היסוד": "כל הגורמים והאמת לאות אינם מחפים על חרפת הקביעות הזאת של 'חכמות' העקיצות, הזלזולים והעלבונות האישיים, המפורשים והמעוקפים, כלפי אנשי תורה ויראה, שרצונם כולם הוא מכוון לקידוש השם, קיום אמונה תורה ומצוות ובנין בית ישראל קדשו וכל כבודו וגדלו. ואם לפי דעת מי מאתנו יש משגה וקלקול באיזה מהדרכים והתכסיסים של חברו, להשגת אותם המאויים הקדושים המשותפים לכולנו, הלא יש מקום לדרוש ולתבוע, להעיר ולהוכיח, כהוגן ובמרץ, אבל לא בשנאה ולא בביזוי חס ושלום, לא באונאת דברים ולא בלשון הרע ושנאת חינם, ד' ישמרנו, ולא בקביעות איומה כזו להרס את היסוד ולעקב את המישור" (לנתיבות ישראל א לא)