חדשות כיפה

מי הם השובבי''ם?

"מקובלים אנו כי הזמן שבין פרשת "שמות" ל"משפטים" הוא זה זמן מיוחד לתיקון. זה הזמן שבו אנו קוראים בפרשיות השבוע שראשי התיבות שלהם מרכיבים את המילה "שובבים" על היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה..."


מקובלים אנו כי הזמן שבין פרשת "שמות" ל"משפטים" הוא זה זמן מיוחד לתיקון. זה הזמן שבו אנו קוראים בפרשיות השבוע שראשי התיבות שלהם מרכיבים את המילה "שובבים" על היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה. ומעשי אבות סימן לבנים שגם אנו יכולים בתקופה זו לתקן מה שקלקלנו בגלגול זה ובגלגולים אחרים.
גם אנו בתקופה הזאת מוציאים את עצמנו ממצוקה לאורה בעבודה על עצמינו. העבודה הנכונה מתחילה בהכרת המציאות וביציאה ממנה. והמציאות ההתחלתית היא בשיא החורף. בתקופה שבה הימים קצרים והלילות ארוכים.
גם בטבע אנו רואים בתקופה הזאת חולשה. העצים ברובם ללא עלים. כולם כולם לא פורחים. זו תקופת החורף. יש בעלי חיים שבתקופה הזאת נמצאים בתרדמה שמקפיאה את כל כוחות החיים שלהם – הם לא אוכלים, לא מסתובבים, בודאי לא משמעים קולות. הם בשינת חורף. אנחנו בני אדם - ואיננו ישנים "שינת החורף". לעומת זאת אנו מתנהגים בתקופת השובבים בצורה אחרת מהרגיל.
מנהג השובבי"ם
יש מנהגים רבים בשובבי"ם, אף אחד מהם לא חובה. וכל אדם צריך לעשות מה שמקרב אותו לאביו שבשמים:
1. תענית דיבור של יום שלם פעם אחת בכל התקופה.
2. תענית דיבור פעם בשבוע.
3. תענית דיבור כל תקופת השובבי"ם.
4. תענית ממש בכל שני וחמישי בשבועות השובבי"ם.
5. תענית של שלשה ימים רצופים.
6. תענית הפסקה פעם אחת ממוצאי שבת עד ליל שבת שאחריו.
7. ארבעים תעניות רצופות, ביום בלבד, במשך השובבי"ם.
8. תענית הפסקה בכל שבוע משבועות השובבים.
איזה מנהג נקבל על עצמינו?
המנהגים האחרונים לא מתאימים לכל אחד. לא כל אחד יכול לעמוד בהם, רק אדם שעלה לאט לאט אל הקודש פנימה יוכל לעשותם. מי שעולה בבת אחת עלול לשבור את גופו ואין בזה עבודת ה'. יש בודדים שבעבודה רוחנית איטית אך מתמידה הצליחו להגיע למדרגה כזאת שהצום שלהם לא מטריח אנשים אחרים, לא פוגע בהם ולא פוגע בגופם.
טוב שיקבל על עצמו לפחות תענית דיבור אחת בתקופה זאת. וכדאי לקבל עוד כמה וכמה "תעניות דיבור" של שעות בודדות מידי פעם בפעם במשך התקופה
מתי לקבל תענית דיבור של שעות?
כשאתה חושש שאתה עלול לכעוס או לדבר לשון הרע ורכילות. בשעה כזאת תקדים ותקבל על עצמך "תענית דיבור" לשעתיים או יותר "בלי נדר". כך תעבור את השעות המסוכנות בשלום. שים לב לקבל את התענית הזאת בשעה כשזה לא מפריע לסביבה שלך. לא בשעה שהילדים שלך ואשתך רוצים לדבר איתך דברים חשובים.
מה לא מדברים בתענית דיבור?
לא מדברים דברים בטלים, לא דברים של חול, לא דברים של מסחר ופוליטיקה - אפילו דברים נכונים וחשובים. גם לא צרכי הבית שמותרים בדרך כלל, "לך למכולת" וכד'. מותר לדבר רק דברים של קדושה ודברי תורה.
יש נוהגים לא לומר דברי תורה אלא רק לקרוא תהילים וכד' ומשתדלים לסיים פעמיים או שלוש את כל תהילים. וחוששים הם לדרוש דרשות כיון שהם חוששים שמדברי תורה אלו עלולים לגלוש לדברים בטלים. וכל מי שיודע שחשש זה הוא סביר – ישתדל ללמוד מתוך ספר מסודר תהילים או הלכות וכד' .
שובבי"ם ת"ת
בשנה מעוברת יש ממשיכים את התקופה בעוד שתי שבתות. "שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים – תרומה תצוה". מ"שמות" עד "משפטים" מדובר על היציאה מעבדות לחרות גם יציאה גשמית ממצרים מעבודה בחומר ובלבנים וגם יציאה רוחנית מעבודה לאלוקים שעשוי חומר ולבנים. ונהגו כיום גם בשנה שאינה מעוברת.
"תרומה תצווה" הן הפרשיות העוסקות בביסוס המדרגה הרוחנית שאליה הגיעו בני ישראל במתן תורה. ביסוס זה הוא במשכן הנבנה על ידי בני ישראל שממשיך את האור והשראת השכינה לחיי יום יום בכל בית ובית – ושכנתי בתוכם.
זהירות באכילה - רבי יוסף קארו
עיון בספרי "מגיד מישרים" של מרן רבי יוסף קארו מלמד שהוא היה מקפיד מאוד להתענות בתקופה זו, ובפעם אחת מזכיר לו המגיד כי התענה ארבעים יום רצופים בתקופת שובבי"ם. וכיון שהתענה דוקא בתקופה זו הוא זכה לאהבה גדולה מהקב"ה אליו. (פרשת יתרו) והמלאך המגיד שהיה לו "המגיד משירים" עודד אותו מאוד להחזיק בקבלה זו ואמר לו דע לך כי:
"יצר הרע ונחש וסמאל כי הם רודפים אחריך תמיד ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם, והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבי"ם,,,, כי האמת שהתענית בשבועות אלו. הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאוד". (פרשת וארא).
כמו כן הוא עודד אותו להזהר גם בעת אכילתו בלילה בין יום צום אחד למשנהו שלא יאכל לשבוע יותר מידי, ולא יאכל לשם הנאה, ולא יאכל כשאינו רעב, וגם כשהוא מרגיש חולשה ורעב – לא לאכול יותר מידי. וציווהו להתנהג כמו רבי יהודה הנשיא שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה. (שם). ואף על פי שלא כולם במדרגת "רבינו הקדוש" אפשר לנהוג כמותו בחלק מהארוחות שאוכלים, או אפילו בחלק מהארוחה עצמה. ובודאי בתקופת השובבי"ם.
מי שלא מתענה ארבעים יום רצופין?
כתב הרמ"ע מפאנו - במאמר תקוני תשובה - פרק ד כי מי שאינו יכול לצום ארבעים יום רצוף, ומתענה שאינם רצופין – יש אומרים שיתענה שמונים יום ויש אומרים שיתענה שישים ושמונה יום.

שובבי"ם – תיקון חטאים – לקט מקורות

כתב השל"ה הקדוש - בספר שמות
אלו התיבות של שובבי"ם ת"ת, רומזים לארבע חומות "תשובה" "תפילה" "צדקה" "תורה". כי שובבים רמז ל"שובו בנים שובבים"!! ובמה? בתיבת ת"ת, ראשי תיבות תשובה תפילה, וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת"ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה:

כתב בספר "קדושת לוי" לרבי לוי יצחק מברדידטב – (פרשת משפטים)
ולמה אין מעברין רק חודש אדר? וגם למה נקרא שמו אדר?
כי הכלל חודש אדר הוא תמיד סוף שובבי"ם, ושובבי"ם מורה על עליות נצוצות מקליפה מסטרא אחרא. וסטרא אחרא הוא עשו, ועשו נקרא אדרת שער ונקרא עשתי עשרה יריעות עיזים כי זה שאנו מעברין השנה מחמת הי"א יום ששנת החמה יתירה על ימות הלבנה ובאמת זה הוא תענוג גדול להבורא ב"ה כשהנצוצות יש להם עליות, למשל כשהבן הרחוק בא אל אביו אז יש לאב יותר תענוג כמבואר ברבותינו ז"ל (סנהד' צט א) במקום שבעלי תשובה עומדין כו'. וזהו הרמז כשנכנס אדר כשעולין הנצוצות מסטרא אחרא הרמז במלת אדר מלשון אדרת שער כשהנצוצות יש להם עליות להכנס בקדושה מרבין בשמחה וזהו מעברין חודש אדר בשביל י"א יום הרמז בעשתי עשרי יריעות עיזים כנ"ל גם כן מורה על עליות נצוצות להכנס בקדושה והמבין יבין:
כתב בספר "אוהב ישראל" (פרשת ויחי)
וגם הפגם של ברית המעור (ערוה) בא מפגם ברית הלשון עפ"י הרוב ר"ל. ועל פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם כידוע מספה"ק. והנה הגם שנתמעטו כעת כח הדורות בעונותינו הרבים ואינם יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי, עכ"ז מי שנוגע יראת ה' בלבבו צריך להתאמץ בכל יכלתו ולעשות תשובה על זה החטא כי גדול הוא מנשוא. ובפרט בימי פרשיות של שובבי"ם המסוגלים לכך.
ומהראוי לומר ברכת "תקע בשופר גדול" בכוונות הראויים כמבואר בסידור האריז"ל. גם ה"יהי רצון" הכתוב שם קודם חתימת הברכה. והכל ביראת ה' וברעותא דלבא
ועיקר התשובה הוא ע"י תורה ותפלה וצדקה. כל אחד ואחד לפי יכולתו, ובפרט בלימוד תורה שבע"פ ולברר הלכה בליבון ובירור יפה בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבע"פ בכוונת הלב וביראת שמו ית' הנכבד והנורא. וכש"כ מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש וע"י תשובה כראוי מאסף ומייחד כל חלקי הטוב והניצוצין קדישין למקורן ולשורשן לה' תתאה. ומייחד אותה בבעלה. ולאשר שאחר כוונת הלב הן הן הדברים לזה מייחד לבא לפומא. היינו ה' עילאה לה' תתאה שהם בחי' לב ופה כביכול:
כתב בספר הנהגות צדיקים לרבי מרדכי מטשערנאביל
ותשובת המשקל כנגד ההנאה שהיה נהנה עד עכשיו מחטאת נעוריו יצער את עצמו בתענית ערב ראש חודש שובבי"ם ת"ת ובה"ב אחר פסח וסוכות. ולא לשתות שום משקה המשכר רק בשבת ויום טוב בשביל הקידוש ולא יותר. וצדקה הוא מעלה גדולה והוא תיקון על חטאת נעוריו. ומעלה נפש רוח ונשמה שלו ומזכך זיכוך אחר זיכוך ומקרבת הגאולה כמאמר חז"ל גדולה צדקה שמקרבת הגאולה. גאולת כלל וגאולת פרט ודו"ק. סליק:
כתב בספר ערוגות הבושם
אבל ידוע, כי בכל דבר, הקב"ה בורא הרפואה תחילה. שזהו הקדמות ואלה שמות וכו' שהוא הנשמות חדשות שיתחדשו תמיד בכח קדושת שבת יומא דנשמתין ורוחין חדתין. וזהו 'עבידו תקונין' הרומז לימי תיקון השובבי"ם, למיעבד נשמתין ורוחין חדתין. (שבט מיהודה, שמות. סל"ש תרס"ח)
ספר צדקת הצדיק אות קעד
ע"י קלקול ופגם הברית נעלם אור תורה ח"ו כמ"ש אור זרוע לצדיק דייקא וכתיב תורה אור וכן מכת חושך למצרים היא מכה הט' כנודע דבכל מקום מספר י' רומז לקומה שלימה והט' נגד אות ברית קודש. שבמצרים זה לעומת זה הם שטופי זמה הי' להם חשך ולכל בנ"י אור במושבותם דעמך כולם צדיקים. וגלות מצרים הי' לתקן קלקול הברית כמ"ש במק"א על מה שנתגלגל הגלות ע"י מכירת יוסף ולכך אחר יציאת מצרים שתיקנו הברית בקושי השעבוד זכו לאור תורה. ולכך פ' שובבי"ם מתחלת גלות מצרים עד אחר מ"ת מיוחד לתיקון הברית. והוא בחודש שבט שנברא באות הצדי"ק כמ"ש בס' יצירה וט' מתחלף בצ' בארמי לרוב כמ"ש בהגהות הערוך והוא כטעם אמרו צדיק כי טוב. דהפוגם נקרא רע כדאי' בזוהר ואמרי' בשבת (עז:) דכך הוא סדר ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא בודאי מאחר שבדברים הטבעיים יסד הש"י כך ודאי כך הוא עיקר הרצון וכמ"ש מקום שבע"ת עומדים כו' הגם דחלילה לומר אחטא ואשוב ולעשות כן בבחירתו משום דאין מספיקין. מ"מ מעצמו נעשה כן דאין אדם צדיק בארץ וגו' אפי' יוסף הצדיק אז"ל (סוטה לו:) דיצאו י' טפין ע"פ ויפוזו וגו' ואפי' ישי אבי דוד שמת בעטיו של נחש אז"ל (מ"ר ר"פ תזריע) בעוון מלא כו'. וכן יסוד בנין בית דוד ומשיח בפרץ הי' מקודם ער ואונן חשוכא. וכך הוא הסדר והעם ההולכים בחשך ראו אור גדול מופלג ממי שאינו הולך בחושך. ובכל מקום חושך דכתוב היינו חשכות מאור תורה ולא בצרות עוה"ז לבד. וכן אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל הוא ע"י חושך זה שהוא עטיו של נחש דעשו הרשע שפגע בכך ירך יעקב כנודע. ותיכף כשהגיע ח"ו לכך ושב ורפא יקו לאור כההוא דמטא זרזפא דמיא ארישי' אמר כו' מאשפות ירים אביון (יומא פז.):
ספר מחשבות חרוץ פרק ח
ונראה לי דע"כ חודש זה שבט מסוגל לתקן עון קרי והוז"ל בפרשת השובבי"ם שהם בחודש זה כי יוכלו להכניס גם כל ניצוצות המתפזרים על ידי תאות זרות אל הקודש, וקבלתי דבשבט אשר מצוי ענין מקרה לילה וראיית קרי יותר מבכל השבטים ודע"כ עמוס שהיה משבט אשר א' פרשת הלא כבני כושיים דכולה נאמרה על ענין זה שעל ידי נראה שחרות וכיעור כבני כושיים, וסוף ונגש וגו' ודורך ענבים במושך הזרע וגו' והיינו כידוע בסוד עת אשר שלט האדם באדם דהשליטה הוא ממש אבר באבר, וכפי תוקף המקום בקדושה כן לעומתו תוקף הקליפה הסובבתו ובכל דבר שהוא מקודש בו ביותר בו בדבר הוא התגברות היצר עליו וכמ"ש (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול יצרו גדול היינו באותו דבר שגדול, וע"כ במקום החסרון שם הוא המעלה ג"כ לכשיתוקן החסרון ויתגלה המעלה שבו משרשו, וזהו ר"ה לאילנות וחנטת הפירות להיות מזריע זרע עושה פרי למינהו ולא לבטלה, וזהו תיקון הנפש.
ספר קומץ המנחה חלק ב אות עט
ולכן כתב האריז"ל שפ' שובבי"ם הם עת ל"תיקון הברית" שהם "תורה", והוא "תיקון הברית". מה שאין כן "יראה" הוא רק "שמירת הברית" אבל לא "תיקונו" שיהא כל תאותו רק לדבר אמת, רק ההתחלה צריך להיות בכבישה:

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

"בשורה לחקלאים". ח"כ גליק צילום: דוברות יהודה גליק

עוד צעד בדרך ללגאליזציה: אושר ייצוא קנאביס רפואי

קרא עוד