הדרך אל החטא

בימים בהם עוסקים כולם בדרכים אל התשובה, משה רט מנסה להסב את תשומת לבכם אל השלבים המובילים את האדם אל הרוע והחטא

משה רט 10/09/13 11:06 ו בתשרי התשעד

הדרך אל החטא
shutterstock, צילום: shutterstock

בימים אלה נהוג לדבר על השלבים השונים של תהליך התשובה. אבל חשוב לא פחות להכיר גם את הצד השני - את השלבים המובילים את האדם אל הרוע והחטא. צורות רבות יש לרוע, ודרכים שונות מובילות אליו; אני רוצה להתייחס לאחת הדרכים הללו, מהמצויות ביותר בזמננו, המכונה בפי ההולכים בה "דרך הנאורות". מה שיפה בה הוא האופן בו היא מעבירה את האדם, שלב אחרי שלב, מכוונות טובות לתוצאות שליליות. ואלו הם חמשת השלבים של הנאורות:

1. פתיחות לרוע. במצב ההתחלתי האדם מכיר בקיומו של הרוע, והוא נרתע וסולד ממנו. הפתיחות קוראת לו להפחית את הריחוק והסלידה, ולפתוח אוזן לשמוע גם את דבריו של "הצד השני". הוא אמנם רע, אבל בואו נשמע מה יש לו לומר - אולי נמצא אצלו גם נקודות חיוביות, או נלמד משהו מעניין.

2. סובלנות לרוע. לאחר ששומעים את דבריו של הרוע, פתאום הוא כבר לא נראה כל כך גרוע. הו, הוא עדיין רע ורשע, בזה אין ספק - אבל נראה שהוא מאמין בכנות בצדקת דרכו, וכיוון שכך, אל לנו להתערב בבחירותיו. זכותו של כל אדם לחיות את חייו כרצונו, גם אם הוא בוחר בדרך של הרוע.

3. הכחשת הרוע. הסובלנות יוצרת מצב בעייתי מבחינתו של האדם, שכן קיים דיסוננס בין אמונתו שדברים מסוימים הינם רעים, לבין הדרישה להיות סובלני כלפיהם ולהניח להם להתקיים. הדרך לפתור את הדיסוננס היא באמצעות שכנוע עצמי, לפיו הרע אינו באמת רע - הוא רק "אחר", רק שונה מאיתנו. לכל אחד יש את האמת שלו, והאמת שלנו לא יותר טובה מזו של "האחר". כך שבעצם אין שום רוע אמיתי, אלא רק משחק של שונויות.

4. הכלת הרוע. השלב הבא הוא הדרישה לטשטש את ההפרדה בינינו לבין הרע, שכבר אינו רע אלא "אחר", ולהפוך אותו לחלק מהחברה שלנו. זהו שלב מתבקש, כי אם אין אמת ושקר מוחלטים, ואין טוב ורע, אז אין באמת סיבה להתבדל מאחרים, או לשמור על צביון חברתי מסוים דווקא. הרוע, שמצדו לא השתנה כלל, זורם כעת בחופשיות לתוך החברה שהסירה את כל ההגנות נגדו, ומקבלת אותו בזרועות פתוחות ומכילות.

5. הפיכה לרוע. לאחר שהרוע נספג באדם או בחברה, השינוי מגיע מהר מאד, והללו הופכים בעצמם לרעים. אפשרות אחת היא אימוץ הדרכים הרעות של ה"אחרים" אותם קלטו; אפשרות שניה, מצויה לא פחות, היא אימוץ גישה קנאית ותוקפנית, לפיה כל מי שאינו פתוח, סובלני ומכיל כמונו - הוא אדם חשוך המהווה סכנה לחברה, ויש לרדוף אותו ולהילחם בו בכל מחיר. כך הופכת החברה הנאורה, הסובלנית והמכילה, לחברה המקדישה את כוחותיה להגנה על הרע מפני מבקריו, ומשקיעה את מירב מאמציה למאבק כנגד כל מי שאינו חושב כמוה. בניגוד לרוע אותו אימצה אל חיקה, אין היא ממהרת לגלות פתיחות כלפי ה"אחר" השמרן והמיושן, המתעקש להגדיר דברים מסוימים כרעים. מבחינתה, הוא הרוע האמיתי שאין להכילו.

זהו התהליך העובר על החברה בימינו, הן החילונית והן הדתית. בעבר, כשרצו לשבח אדם דתי, היו מתארים אותו כ"ירא שמיים", "אוהב ה'", "מדקדק במצוות", ואם מדובר היה בחילוני, היו מגדירים אותו כ"איש עקרונות", "בעל ערכים", "חותר לאמת", וכיוצא בזה. היום לעומת זאת, התארים הנחשבים ביותר הם "פתוח", "סובלני" ו"מכיל" - תארים שאין להם כל תוכן משל עצמם, וכל מהותם אינה אלא התקפלות עצמית והבלגה כלפי הרוע בכל צורה שהיא. ככל שאתה מחייך בחביבות לרשעים הגדולים יותר, כך אתה כביכול ראוי יותר להערכה. ואת התוצאות ההרסניות והתפוררות החברה הנאורה, מבחינה ערכית כמו גם פיזית, אנו רואים סביבנו בכל יום.

דברים אלו אינם באים כמובן לשלול כל פתיחות, סובלנות או הכלה כלפי כל עמדה שהיא. גישה קנאית ומצומצמת, שאינה מוכנה לשמוע דעה השונה משלה אפילו במקצת, היא גישה רעה ומזיקה לא פחות. אלא שעל הרוע שבה כבר נאמר ונכתב בלי סוף, בעוד שהרוע שבדרך הנאורות זוכה דווקא להלל ותשבחות כדרך חיים רצויה - ולכן חשוב להזהיר דווקא נגדו. האמת, כמו תמיד, תימצא באיזון נכון בין פתיחות לדעות שונות אך קבילות, ובין דחיה חד משמעית של הרוע המוחלט, כלפיו אין מקום לשום ויתור שהוא. הגדרת קווים אדומים של טוב ורע, היא אפוא השלב המקדים שחייב לבוא לפני הליכה בכל דרך שהיא.

לאתר של משה רט

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר