האקסטזה החב"דניקית מאחדת את המגזר

אלפים השתתפו אמש בהתוועדות הגדולה של י"ט בכסלו, חוסים בצילם של הרבנים יהושע שפירא, שלום ארוש ויצחק גינזבורג. הניגונים והתורה החסידית הצליחו, יותר מכל, לקבץ אל אולם אחד את כל גווני הקשת של המגזר

נטעאל בנדל, כיפה
כ בכסלו התשעג
,
04 בדצמבר, 2012 17:50
מאיר אלפסי

מאיר אלפסיצילום: מאיר אלפסי

התור הארוך שהשתרך אמש משערי בנייני האומה בירושלים לא הצליח ללמד אף לו במקצת על אוסף האנשים הרב כל כך שהתאסף באולם עצמו פנימה. ההתוועדות הגדולה של י"ט כסלו, יום שחרור האדמו"ר הזקן החב"די, רבי שניאור זלמן מלאדי, משכה אליה אלפי אנשים שהגיעו לחגוג את חג הגאולה של חסידות חב"ד.

הציפייה לחזות באלפי חסידי חב"ד מתנועעים לקול ניגון ה“ארבע בבות“ המפורסם התבדתה בן רגע עם הכניסה אל אולם ההתוועדות. נמצאו שם אלפי אנשים באולם ענק עם אפס מקום שעומדים, מתנועעים ורוקדים. יודעים בעל פה גם את הניגונים הכי נידחים ומושגים כמו "אלוהות", "אור אין סוף" ו"רצוא ושוב" זה כמעט כמו לנגב חומוס בשבילם. אלא שחב"דניקים אמתיים כמעט ולא היו שם, רובם ככולם היו בכלל דתיים לאומיים בעלי כיפות סרוגות.

מה מצאו שם אנשי הציונות הדתית באקסטזה החב"דית? ללא כל ספק זו הייתה המסיבה הכי טובה בעיר אלא שהמכרים הכל כך מגוונים שפגשתי שם, מתלמידי ישיבת פתח תקווה ו“הר עציון“ דרך תלמידי ”מרכז הרב“ שהצטופפו בצילם של הרב יהושע שפירא מישיבת ההסדר ברמת גן, הרב שלום ארוש הבסלבר והרב יצחק גינזבורג מישיבת ”עוד יוסף חי“ ביצהר, העידו כי בניגוד לסלקציה הנהוגה במסיבות הכי טובות, כזאת כלל לא התקיימה שם.

(המסיבה הכי טובה בעיר, צילום: נטעאל בנדל)

י"ט כסלו הוא אמנם חג הגאולה בחב"ד, המסמן את אחת מפסגות השמחה בחסידות, אולם הוא מספר גם על אחת הנקודות הכאובות בהיסטוריה של העם היהודי. מסמכים מעניינים שנמצאו בארכיון הגנרל פרוקורור ברוסיה שפרסמו בספרו של חוקר החסידות יהושע מונדשיין חושפים את שארע מאחורי הקלעים של כליאת האדמו"ר הזקן. מי שהלשינו וסיבכו את האדמו"ר עם שלטון הצאר הרוסי היו יהודים כמו הירש בן דוד והרב אביגדור בן חיים, ראש ישיבת פינסק ורב העיר. בכתב ההגנה כתב האדמו"ר הזקן כי "נפלה עלי קינאה ושנאת חינם בלב מקצת אנשים קנאים".

תופעת החסידות המתפשטת בכל בתי המדרש הציוניים דתיים על שלל גווניהם מצליחה, אולי לראשונה, להוציא אותנו באלפינו מבתי המדרש שלנו גם אל אלה האחרים. לא די לנו במשנת הרב קוק, דרכו של הרב צבי יהודה אינה מספיקה לנו ממש כמו הגותו של הרב סולובייצ'יק שאינה משביעה. "אל תחשבו שרק אתם מחפשים", אמר אמש הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, שהגיע לברך במפתיע. "גם החילונים מחפשים", הוא אמר.

ואולי תופעת החיפוש היא המשותפת לכולנו. על אף שהורגלנו לחשוב כי רק צינור אחד יוליך אותנו למעלה אנו מגלים בעל כורחנו כי הצינורות אכן מובילים לשם אך אם נודה על האמת הם צרים לנו. נכון, ריבוי דרכים מותיר אותנו לעמוד על מקומנו ולחדול מלהתקדם, לתפוס את המרובה מבלי לתפוס כלל. אך אין כמו "הלב והמעיין", שמו של ההרכב המוסיקאלי המשובח שניגן בהתוועדות, הלקוח מסיפור מעשיות של רבי נחמן. סיפור על לב העולם הנמצא על הר גבוהה ומשתוקק להגיע על המעיין ממנו נוצר אולם מרגע שינוע לכיוון המעיין בכדי לתפוס אותו יגוועו חייו. כל שנותר לו ללב הוא להשתוקק ולחפש, לחפש מבלי למצוא דבר מלבד החיפוש. אלו הם חייו.

"אוהבי תורתך", אמר אתמול הרב גינזבורג, ”הם אינם אוהבים את התורה בשל מה שהיא, בשל מה שהיא אומרת או בשל מי שאומר אותה, הם אוהבים כי היא שלך, של אלוהים“. רבים מאתנו הפנימו כי אלו ואלו דברי אלוהים חיים ובעוד שהמשנה הכריחה אתנו לבחור באחד מהם וללכת אחר בית הלל, אלפים עמדו אמש ובקול ניגון מחו כי הם אינם מעוניינים ללכת עוד. הם מחו ואמרו כי אם אכן יש אלוהים במקום הזה, אז זה המקום בו הם מעוניינים להישאר, מעוניינים להישאר במקום.

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ראשי ימינה חוגגים בערב הבחירות.  צילום: ללא

משרד וחצי לארבעה בכירים: איך תראה חלוקת התיקים בימינה?

קרא עוד