לפני 104 שנה קם הרב קוק ביפו ומחליט לצאת למסע , הוא יוצא למסע של חודש ימים במושבות הגליל לפגוש את אותם חלוצים שמצד אחד מפריחים את השממה אך מצד שני רחוקים מאור התורה.
למסע זה יוצא הרב קוק מתוך הרגשה כי "אחד מהתיקונים היותר גדולים שבהחזקת היהדות במושבות הוא שאהיה אנכי בעניי מסבב מפרק לפרק במושבות להשגיח על דרכי היהדות הכוללים ולדרוש דברי תוכחה מוסר והשכל." חשוב לרב שהמסע יעבור בצורה מכובדת וראויה ולכן צירף אליו חבורה נכבדה של רבנים שבראשם לא אחר מאשר הרב זוננפלד זצ"ל מראשי העדה החרדית בירושלים.
כבר שנים אני חושב, לאן היה הרב יוצא למסע לו היה חי בימינו ? את מי היום הרב היה הולך לפגוש ואת מי היה מצרף לחבורה ? האם שוב הרב היה נוסע לקיבוצי הצפון או אולי דווקא לטיילת בתל אביב? האם המפגש עם החלוצים היה מוחלף במפגש עם אנשי תקשורת וניו מדיה או שהרב היה חוזר ומחפש בתנועת הנוער הקיבוציות את דור ההמשך של אנשי דגניה ויסוד המעלה.
דווקא ערב ג' באלול התשע"ז מתחדדת אצלי ההבנה שכנראה היום הרב היה יוצא לסוג אחר של מסע, מסע מאתגר ומורכב פי כמה מהמסע של לפני מאה שנה. במסע זה לא יפגוש הרב את "החופשיים" ולא את "החרדים" אלא דווקא את תלמידיו הקרובים. מסע בין הקבוצות השונות הפועלות בשמו במרחבי ארצנו, במסע זה יכנס הרב למקומות שתמונתו תלויה על הקיר וספריו מונחים במרכז הספרייה, מסע בין מקומות שאולי למתבונן מבחוץ נראים מאוד דומים אבל נמצאים יום יום במחלוקת בלתי פוסקת על אין ספור נושאים.
במסע זה יפגוש הרב כאלה שבשמו מבקשים ללמד זכות ולמצוא את הטוב והיפה גם במציאות מורכבת וקשה וכאלה שמתוך אותה תורה נלחמים את מלחמתה של תורה לטהר את המחנה מכל שמץ של כפירה. כאלה הרוצים להדליק את "האורות" על כל מאחז וגבעה, וכאלה שיטענו שזו בכלל לא המשימה וכעת חייבים להדליק את האורות דווקא במרחבי הבילוי והתרבות של העת החדשה. כאלה שמכוחו נכונים לחרוק שינים ולבלוע גם דברים ממש לא פשוטים בתהליכים שעוברים על הצבא החברה ואפילו הממשלה , וכאלה שלמען הופעת תורתו בצורה הנכונה מוכנים "לשבור את השיניים" לכאלה המתפשרים על האמת ולא נאמנים לדרכה...
הוא יראה אותם נלחמים ומתווכחים מתפצלים ומחרימים, מקיימים עוד עמותות ישיבות וארגונים שבכולם יתלו על הקיר ציטוטים מדבריו, ואת ספריו הלבנים ילמדו בשקידה, אבל האם הם יצליחו לשבת ביחד ולשתף פעולה למען מה שהוגדר לכאורה כאותה המטרה? שאלה גדולה.
אז אולי השנה כששוב חוזרים ליום שבו הרב זצ"ל עלה ונתעלה, עלה לירושלים ועלה בסערה השמימה, (שהרי המילה "עלה" חוזרת על עצמה שלוש פעמיים על מצבת הרב), נעצור לרגע בדיון האם עיקר חזונו של הרב קשור בבניין העם הארץ או התורה ומה בדיוק דרך הפעולה ונצליח גם אנו להתעלות ונשאל את עצמנו כיצד מצליחים ליצור את קריאת הכיוון הגדולה של הרב כפי שנכתבה באורות התחיה: " שכל אחד בין יחיד ובין קבוץ ,ישים אל לבו את המוסר הזה, ויחד עם ההגנה ,שכל אחד קרוא להגן ,על אותו הכח המיוחד שהוא מקושר אליו... ידע איך להשתמש בכוחות שהם מוצאים להם מקלטם באנשים אחרים ובסיעות אחרות , למען ישלים את עצמו ואת סיעתו... באופן זה נוכל לקוות להגיע למצב של חיים הראויים לגוי אחד בארץ"
אין בעיה שתהיה מחלוקת בדעות, דברים הרי צריכים להתברר ולהתחדד. אבל כשהמחלוקות גם בלבבות וכאשר דווקא תורתו האחדותית של הכהן הגדול מאחיו הופכת להיות בסיס לפירוד ומריבה, חייבים לעצור לרגע ולבחון כיצד מצליחים לחבר את הכוחות? איך עומדים ביחד מול כלל האתגרים?
הכותב הוא רב אולפנת אמי"ת גבעת שמואל