חדשות כיפה

תוך כדי דיבור בעבודה זרה - נדרים פז, א

הגמרא במסכת נדרים מביאה ארבעה דינים שבהם אין אומרים את הכלל שתוך כדי דיבור כדיבור דמי, ואחד הדינים הוא העובד עבודה זרה.

הגמרא מביאה ארבעה דינים שבהם אין אומרים את הכלל שתוך כדי דיבור כדיבור דמי, ואחד הדינים הוא העובד עבודה זרה.
כן מובא במסכת בבא בתרא (קכט,ב),אלא ששם הנוסח קצת שונה :"לבר מעבודה זרה".
הרשב"ם (ב"ב שם ד"ה לבר) מבאר שמדובר באדם שהתפיס חפץ לעבודה זרה, שהחפץ נאסר בהנאה אף על פי שחזר בו תוך כדי דיבור, בטעם הדין הוא מבאר שזה משום החומרא של עבודה זרה שנאמר בה "שקץ תשקצנו", ומסיים הרשב"ם דאף על גב דאתי מדינא היתירא - אסור".
דבריו ניתנים להתפרש בשני אופנים, אפשרות אחת היא שבעבודה זרה אין אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי מדין תורה, משום החומרא של עבודה זרה, ומה שמוסיף הרשב"ם "דאף על גב דאתי מדינא להיתירא" היינו שאף על פי שבשאר הדינים התורה תוך כדי דיבור כדיבור דמי בכל אופן בעבודה זרה אסור כיון שהיא חמורה.
אולם ניתן לפרש בדרך אחרת את דברי הרשב"ם שאין אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי בעבודה זרה רק מדרבנן, אולם מדין תורה אף בזה קיים הדין של תוך כדי דיבור, וחכמים החמירו כיון שבדרך כלל מחמירים בעניני עבודה זרה.
הר"ן (שו"ת סי' מג) מבין באפשרות השניה, ומוכיח זאת מכך שלענין קידושין מבאר הרשב"ם (ב"ב קל, א ד"ה קידושין) שאף על פי שמעיקר הדין תוך כדי דיבור כדיבור דמי - תקנו חכמים שלא תנשא לאחר כדי שלא להוציא לעז של ממזרות, והוא הדין בעבודה זרה.
לכאורה נתן לומר שיש הבדל להלכה בין שני ההסברים בדעת הרשב"ם לענין דיני נפשות, דהיינו במקום שיש חיוב מיתה על העובד עבודה זרה, שלפי ההסבר הראשון שמדין תורה אין אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי - מי שעבד עבודה זרה וחזר בו תוך כדי דיבור יתחייב מיתה, אולם לפי ההסבר השני שזוהי חומרא מדרבנן – נראה שדוקא לענין איסור החפץ החמירו חכמים ולא לענין מיתה.
לעומת הרשב"ם מבאר ר"י (ב"ב קכט, ב ד"ה חוץ) שכוונת הגמרא שמי שאומר לעבודה זרה 'אלי אתה' וחוזר בו תוך כדי דיבור - אין חזרתו מועילה וחייב. בטעם הדין כותב ר"י שיכול להיות שזו גזרת הכתוב.
בפשטת נראה בדעת ר"י שאין אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי בעבודה זרה מדין תורה.
ר"י נמנע מלפרש כפירושו של הרשב"ם כיון שלדעתו אין דין התפסה לעבודה זרה, וכפי שלדמנו במסכת עבודה זרה (מד, ב).
אף הרי"ד (בפסקיו לב"ב) נמנע מלפרש כרשב"ם כפי שמבאר ר"י, אלא שהוא מפרש שמדובר כששחט בהמה לעבודה זרה וחזר בו תוך כדי דיבור, שהבהמה נאסרה משום תקרובת עבודה זרה.
הרי"ד מפרש באופן שונה מפירושו של ר"י כיון שהוא מתייחס לגרסה במסכת בבא בתרא "לבר מעבודה זרה", ומוסיף הרי"ד שלפי הגרסה שבמסכת נדרים "העבודה עבודה זרה" ניתן לפרש שמדובר במשתחוה או במי שאומר לעבודה זרה 'אלי אתה'.
דהיינו שאין הבדל עקרוני בין הרי"ד לבין ר"י, אלא הפירוש תלוי בשנוי הגרסאות.
הרמב"ם (הלכות ע"ז פ"ג ה"ד) פוסק שאם הגביה לבנה ואמר לה 'אלי אתה', אף שחזר בו תוך כדי דיבור - חייב סקילה, דהיינו כפירושו של ר"י.
הלחם משנה כותב שלשון הרמב"ם "המגביה" אינה בדוקא, שהרי בעבודה זרה אין צורך במעשה על מנת להתחייב אלא די בדיבור בלבד, ואכן בהסברו של ר"י נאמר "שאמר" 'אלי אתה'.
אולם יש מי שאומר (הרב ליס, המהדיר על המאירי לנדרים הערה1991 א') שבעבודה זרה אין אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי דוקא כשעשה מעשה, אולם בדיבור בלבד – בא דיבור ומבטל דיבור.
לכן מה שכותב הרמב"ם "הגביה" זה בדוקא, כיוןש זהו מעשה. כן הוא מבאר את דברי המאירי הכותב "השתחוה לעבודה זרה" אלא שיש להעיר על הסבר זה, שהרי מצינו גם במגדף שאין אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי, ושם זהו דיבור בלבד.
(ע"פ בירור הלכה)

25.04.2018

1. להלכה (עמית)

שלום,
אז לא הבנתי: מה המסקנה להלכה?

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

שיגורים ויירוטים בשמי הדרום, הערב צילום: Hadas Parush/Flash90

צה"ל תוקף בעזה. בניין הטלוויזיה של חמאס הושמד

קרא עוד