ביקורת: להתעורר ליום חדש - הרב יעקב נגן

ספרו החדש של הרב יעקב נגן, הבנוי על פרשות השבוע, יקח אתכם למסע מרתק בעולמו של הקב"ה - בחידושי תורה בנגלה ובנסתר. המלצה חמה

הרב שראל רוזנבלט 26/08/13 08:35 כ באלול התשעג

ביקורת: להתעורר ליום חדש - הרב יעקב נגן

'להתעורר ליום חדש', ספרו החדש של הרב יעקב נגן, לוקח אותנו למסע קסום בעולמו של הקב"ה. מהתורה לעולם ובחזרה. הספר מסודר על פרשות השבוע והוא מלא וגדוש בחידושי תורה בנגלה ונסתר, סופרים ומשוררים מבית ומחוץ, אנשי דת ומיטב מחכמות העולם ובעיקר סיפורים רבים מתוך חייו של הרב נגן. זהו ספר למבקשי ה' בתורה ובחיים.

כתיבתו של הרב נגן ייחודית היא ודומה שכבר בסגנונו זה טמון הסוד הגדול של הספר. זהו ספר של סיפור. סיפור של תורה, מדרשי חז"ל, קבלה וחסידות, שירים, דתות שונות וחכמות העולם הרוקמים יחדיו חיים של אמונה, חיים של קרבת אלוקים. הכתיבה הסיפורית הציבה אותי לא כעומד מן הצד אלא ככזה שצועד ביחד עם המחבר ופעמים אפילו להרגיש שאני - הקורא - אני הוא שצועד כאן. הספר עונה על שאלות אמוניות וקיומיות של אדם המהלך בתקופה מיוחדת זו שבה אנו חיים. זה מה שהופך את הספר להיות רלוונטי לקשת רחבה מאד של קהלים. נוער ואנשי משפחה, מורות בתיכונים ואולפנות ורמי"ם בישיבות גבוהות. אנשים האמונים על שמירת ההלכה ואלו שאינם.

השפה הפשוטה והכתיבה הקולחת עלולה ליצור את הרושם כי לפנינו עוד ספר בתוך מה שאני מכנה 'ספרות הקודש הקלילה' המבקשת לכתוב בשפה פשוטה תורות גדולות של בעלי החסידות והרב קוק. אולם מהעמוד הראשון ועד לאחרון מדובר בהחלט ביצירה חדשה. יש כאן באמת קריאה חדשה של התורה והחיים. יצירה שכזאת יכולה להיווצר רק כאשר המחבר בעצמו הוא מקור הסיפור. הוא הסיפור בעצמו. במהלך הספר אנו פוגשים רבנים ומשוררים, נזירים ואנשי דת אך כל אלו משתלבים כפרטים בתוך מסע חייו של המחבר.

נולדנו כולנו לדור אשר מחפש את הקדושה בכל מקום ובכל זמן. סיסמאות גדולות כבר לא מספקות את הבקשה הפנימית. אין בהם כדי להרוות את הצמא. אלא שבעולם הצרכנות בו אנו חיים גם המושג 'חוויה' חולל. הוא הפך להלך חיים של אופנתיות חולפת, של כאן ועכשיו זול שמוכן להחליף ולהמיר את כל הערכים היקרים בעבור חוויית מלאות רגעית. הרב נגן מציע לנו את המתכונת הפשוטה אך עמוקה להפליא כיצד לחוש את מציאותו של ה' בחיים עצמם. הנחת היסוד של הספר היא שהקב"ה נוכח במציאות, בחיים, בהווה. החיים כוללים בתוכם את האני, את הזולת, את החברה, המדינה ואת כל המציאות כולה וממילא כל אלו אינם מסתירים את האלוקית אלא אדרבה מאירים אותה. דרך חיים שכזאת היא שמאפשרת לזרום באופן כה חופשי בין הזוהר לגו'ן לנון. לא אפולוגטיקה או נסיון להיות 'רלוונטי' יש כאן כי אם אמונה פשוטה בעולמו של הקב"ה.

אלא שהרב נגן איננו עוצר בנקודה זו. הוא איננו מסתפק בראיית המשותף ומציאת הניצוץ הקדוש שבכל דבר. לאורך כל הספר ולאחר כל נקודה משותפת עולה השאלה - אז מה הנקודה היהודית? מה התורה מחדשת? לא רק מה יש לנו ללמוד אלא מה יש לנו ללמד?

דומה שבנקודה הזו הרב נגן נוקט בעמדה ברורה ביחס לתפקידו הגדול של עם ישראל. בעיני מחבר הספר ניכר כי הדרך אל חזון אחרית הימים עוברת ביכולתו של עולם התורה לצאת מהגטו הגלותי ולדעת להאיר את העולם על ידי שידע לקבל וללמוד מחכמות העולם, שלומדי התורה ידעו לדבר בשפה האוניברסאלית אך דווקא מתוך כך לעמוד על הייחודי שבתורה. בעיני הרב נגן כך ורק כך תוכל התורה לחזור וללמד גם את אלו שאינם אמונים על דרכה של תורה ולהגשים את ייעודה כ'אור לגויים'.

הכותב הינו ר“מ בישיבת מחנים

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר