סגור

רמת הרעב קובעת את רמת השובע

"אין האדם מסוגל לאכול אלא אם כן רעב הוא. ולפי רמת הרעב כך רמת השובע." - הרב משה שפירא מפרש.

הרב משה שפירא
כא בטבת התשסג
,
26 בדצמבר, 2002 0:00

אין האדם מסוגל לאכול אלא אם כן רעב הוא. ולפי רמת הרעב כך רמת השובע. אומר השפת אמת:
כתיב, "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו'" (דברים ח,ג) - נותנין שבח גם על הרעבון. העניין הוא כי בוודאי לפי מדרגת המזון כך הוא הרעבון. ויש לדקדק על תלונת בני ישראל "להמית את כל הקהל הזה ברעב" (שמות טז,ג). וכי לא ידעו כי ה' יתברך נותן לחם לכל בשר,? וגם קרה שלא היה להם לחם, כמו שכתוב "ולהיה מים"?! ויתכן לפרש שהרגישו רעב אחר, שלא היו יכולין להפיק רצונם בלחם הגשמי וכמו שכתוב לעתיד "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'." (עמוס ח,יא) והשיב להם ה' יתברך כפי הרעבון הזה מוכנים לקבל מזון, והוא לחם מן השמים. כי בודאי ה' יתברך נותן מזון לכל בריה כפי שצריך לה, והחסר לו. ולכן מי שמשתוקק וצמא למים שהיא התורה, משפיע אליו ה' יתברך להפיק את רצונו בזה. וזה "משביע לכל חי רצון ", כל אחד מה שרצונו. ולכן היה רעבון זה הקדמה והכנה לקבל הלחם מן השמים." (ש,73א)

נראה שהכוונה העומדת מאחורי המילים "נותנין שבח גם על הרעבון", ו"לפי מדריגת המזון כך הוא הרעבון." היא שרמת הרעב של האדם מצביעה לאיזה סוג של שובע הוא משתוקק. בשעה שהאדם רעב למזון רוחני עליון הריהו מקבל את סיפוקו רק לפי אותה דרגה עליונה של הרעבון שלו. בעל השפת אמת מוכיח שהרעב של בני ישראל במדבר לא היה גשמי שהרי אף פעם לא מסופר שחסר היה להם לחם אלא רק מים. אלא שעם ישראל במדבר "הרגיש רעבון אחר שלא היו יכולין להפיק רצונם בלחם הגשמי. כמו שכתוב לעתיד :"לא רעב ללחם לא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'..." (עמוס ח,יא)."

הצמאון לדבר ה' הוביל את בני ישראל להתגלות דבר ה' בצורה של המן שהיה לחם שמימי ואלוקי. כך אומר השפת אמת ש"השיב להם ה' יתברך כי כפי הרעבון הזה, מוכנים לקבל מזון. והוא לחם מן השמים. כי בוודאי ה' יתברך נותן מזון לכל בריה כפי הצריך לה, והחסר לה. ולכן מי שמשתוקק וצמא למים, שהיא התורה, משפיע עליו ה' יתברך להפיק את רצונו בזה. וזה, "משביע לכל חי רצון" - כל אחד מה שהוא רצונו"

מכאן למדים אנו שהנפש תמיד מרגישה הרגשת חוסר, אולם לא תמיד יודעת היא את המקור האמיתי לחוסר זה. האדם השקוע בהכרה חומרנית סבור שכל הרגשת החסר שלו מסוגלת להתמלא אך ורק על ידי מילוי תאוותיו בתחום החומרי. אולם האדם הוא יצור מורכב, ומן ההכרח הוא שהרעבון שלו מורכב, וכי הוא כולל גם את התחומים הרוחניים שבנפשו. על כן מגיע רגע שהוא מרגיש חסר גם לאחר שנתגשמו תאוות לבו בתחום החומרי. במקרה כזה מסוגל הוא להגיע אל מקור הרעב האמיתי שלו - הרעב לדבר ה'.

דברי הנביא האומרים לנו שלעתיד לבוא לא יהיה רעב ללחם ולא צמא למים, אומרים לנו שאז יחסף הרעב האמיתי העומד מאחורי רגשות הרעב החומריות. האדם כבעל גוף משתוקק למזון גופני אך האדם כחלק אלוקא ממעל משתוקק תמיד למקורו האלוקי שהוא אין סופי, ולכן התאווה לעולם תישאר אין סופית. היא תלבש צורה ותפשוט צורה במהלך החיים אך הייעוד הסופי שלה יהיה תמיד האלוקים.



עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דייגו ארמנדו מראדונה צילום: shutterstock

מראדונה הוא לא הגיבור שלנו - אבל האם הוא היה יכול להיות?

קרא עוד