סגור
חדשות כיפה

יודע ומבין

שלמה המלך אומר כי משליו נועדו להקנות ´לדעת חכמה ומוסר ולהבין אמרי בינה´. בעיון זה ננסה להעמיק בהבדל שבין מושגי הדעת, חכמה ובינה.

הפסוק השני בספר משלי אומר כך:

"לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה".

המטרה הראשונה של "משלי" שלמה, מבוטאת ע"י ידיעה והבנה. בקטע הבא ננסה לעמוד על המשמעויות ועל ההבדלים הכלל לא דקים (ניואנסים בלע"ז) בין ידיעה להבנה, ובין חכמה ומוסר לבינה.

"לדעת"

יש דברי חכמה, אמרות מוסר, לשלמה המלך, והוא רוצה לחלוק אותם עמנו. שלמה רוצה להעניק לנו מחכמתו, וקורה לזה "לדעת". מה זה ידיעה? ידיעה מופיעה בתורה בפעם הראשונה כש"האדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ג, א). ידיעה במובן הזה, ובעוד הרבה מקרים אחרים בתנ"ך, היא מעשה הקרבה הגשמי הגדול ביותר הקיים בין גבר לאישה. כשאדם יודע את אשתו, הוא מתקרב אליה בצורה הכי קרובה להיות הוא עצמו, כמאמר הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (שם ב, כ"ד(. לדעת, אם כן, זה לקבל את החכמה בצורה הכי קרובה, להיות חלק ממנו במציאות. אדם שחי במציאות של ידיעת הקב"ה, דרך משל, מתהלך בעולם הזה עם נוכחות חזקה של הקב"ה שמשפיעה על כל מעשיו.

אדם שיש בקרבו חכמה, מה שאנו קוראים בשוגג "ידע" (בטעות, כאמור, כי לפי הבנתינו ידע הוא בעצם הורדת מאגרי החכמה אל המודעות של האדם), לא בהכרח מרגיש קשור אליו. פרופסור לחקר הההלכה היהודית יכול להיות כופר, אפיקורס ואפילו אתאיסט. מאגרי החכמה שלו, שמלאים בהלכה יהודית, לא בהכרח משפיעים על מעשיו שלא בזמן עבודתו. אילו הוא היה אדם שגם יודע את מה שהוא לומד, הוא היה מתקרא שומר תורה ומצוות, ואף יותר מכך, אדם מאמין. הוא היה משקיע זמן ומחשבה בלהפנים את הדברים שהוא לומד/מעביר, וחייו היו מתנהלים לאור הדברים שיודע.

כששלמה המלך רוצה שאת החכמה והמוסר שלו ידעו, הוא דורש מאיתנו לא רק לקלוט את המסרים והחכמות שהוא מעביר אלינו, לקטלג אותם במוחנו כ"חומר לימודים", ליד המתמטיקה והפסיכומטרי או להנות מהם בתור "הידעת" שבמסטיק, אלא שגם נדע אותם, נפנים אותם, שדבריו יהוו נר לרגלינו, שחכמתו תדריך את חיינו ושהמוסר שלו יסיר את המידות הרעות שבנו.

כאן אנחנו מגיעים להבנה של המושגים חכמה ומוסר. אני רוצה להציע הסבר לחכמה ומוסר שיראה את המשותף והמפריד בין אחד לשני, לעניות דעתי.

החכמים הראשונים שמופיעים בתורה (בראשית מ"א, ח- "ויהי בבוקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה") נקראים לפרעה ותפקידם היה להצליח לקחת את החלום, שהיה במושגים שאינם ברורים לו, ולפתור אותו, להתיר אותו. חכמה, אם כן, היא היכולת לתפוס את הדיבורים והדברים שמסתובבים לפני האדם ולהכניסם לתוך המח. ילד קטן לא יבין הרצאה באוניברסיטה, בעיקר בגלל שאין לו את הכלים, את החכמה, לקלוט אפילו את השפה שבה מדבר המרצה - המילים, המונחים, המבנה והלוגיקה. אדם חכם יש לו את הכלים להצליח להתיר את הדברים שמולו ולהכניסם לתוך מוחו - הוא יכול לקלוט דברים, להוסיף לעצמו דברים, יש לו את הכלים.

מוסר, לעומת זאת, עוזר להסיר מן האדם מידות רעות שדבקו בו. לפני דורות מספר הוקמה תנועה שנקראת "תנועת המוסר" שקראה לתיקון המידות. היא טענה שעלינו, לפני כל דבר, לקיים את הציווי "סור מרע" (תהילם ל"ד, ט"ו).

מה שבעצם שלמה המלך אומר לנו, זה שיפה ללמוד ש"ס ופוסקים ולקרוא מסילת ישרים או ארחות צדיקים, אבל צריך גם לדעת. צריך לקחת את הדברים שלומדים ולהוריד אותם לחיינו אנו. לכן, מביא שלמה המלך את משליו, אמרות החכמה שלו, כי הם לא רק יגרמו לאדם הקורא אותם להתפעל ממה שקורא ולהחכים בעוד דבר חכמה, אלא גם, ובעיקר, לדעת אותו.

"להבין"

בנוסף לאמור לעיל, יש לשלמה המלך דברי בינה, אימרות, שרוצה לשתף אותנו בהם. מה זה בינה? בינה היא, בפשטות, לקיחת החכמה צעד אחד קדימה, "נבונים - מבינים דבר מתוך דבר" (רש"י על דברים א, י"ג, ועיין שם), תפיסת החכמה ויצירת דברים חדשים על בסיסה. אדם שיודע לבלוע חומר ולהקיא אותו אחר כך למבחן, הוא לא נבון, הוא חכם. יש לו את הכלים והיכולת לקלוט דברים בצורה טובה. נבון, לעומת זאת, יכול להמציא דברים חדשים, לפתח וליצור רעיונות ועקרונות, שבסיסם אמנם בחכמה אבל אחריתם מי ישורנו. אם אדם קורא את מה שכתוב פה, לדוגמה, ואומר לעצמו שבינה היא להבין דבר מתוך דבר, הוא החכים, לא הבין. אם יאמר לעצמו שכנראה כשהוא אומר הבנתי הוא לא באמת החכים במושג הבנתי, זה אולי יותר קרוב להבנה. הבנה היא לפרוץ דבר משלך בעולם, לחשוב צעד אחד לפחות קדימה. כמאמר הפתגם העממי: "נבון לא נכנס לצרות שחכם יכול לצאת מהם", הנבון גם למד איך לצאת מצרות, יש לו גם את הנוסחה, אבל הוא ממציא נוסחה יותר יעילה, כי אם צריך לצאת מצרות אז אולי כדאי לא להכנס אליהם!

מקריאת החלק השני של הפסוק עולה שאלה: מה זה להבין אמרי בינה?! לכאורה היה אמור להיות להבין אמרי חכמה! לפי דעתי, הפירוש הוא פשוט. על הקורא להבין את האמרות, את אוסף המשלים של שלמה. האמרות עצמם הם אמרות בינה, דברים ששלמה המלך לא רק קיבל ממוריו והעביר לנו בספרו, אלא יצירות של שלמה המלך בעצמו, תובנות שהגיע אליהם בכוחות התבונה שלו. דווקא שלמה המלך, שהיו לו המון הבנות, לא רוצה שדבריו ייהפכו לעוד חכמה שלומדים, אלא רוצה שגם יבינו את דבריו, שיפתחו ויתקדמו בעזרתו. שלמה המלך הבין את חשיבות ההבנה, ולא מוכן שהאדם שיקרא את דבריו יפספס את הנקודה. אדם ששמע שיר מדהים, שגם נוגן נפלא, יתקשה מאוד להעביר בכתב את התחושות שעלו בו, ואת האוירה שאליה הגיע. הוא יכתוב מה שיוכל, ויבקש מהקורא לעבור את אותו תהליך שעבר הוא, כי קריאת המילים עצמם זה לא אותו דבר.

זה בדיוק מה ששלמה המלך רוצה מאיתנו. לא רק להחכים מקריאת משליו ואמרותיו הנפלאים, אלא גם להבין, לחשוב בעצמנו על ההשלכות והדברים שאנחנו מוציאים ממה שלמדנו, וגם לידע אותם, לחיות על פיהם ולפעול בעזרתם.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יו"ר ארגון המורים רן ארז צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

ארגון המורים מצטרף לאיומי השביתה: "מתעלמים מבעיות אקוטיות"

קרא עוד