אלו ואלו

יש מצב לפאב? בפולמוס ההלכתי השבועי, הרב אורי סדן והרב יהושע אנגלמן תוהים אם היהדות בכלל מסוגלת להכיל את תופעת הפאבים - ומה יש לנו לחפש בהם?

הרב אורי סדן והרב יהושע אנגלמן
ט באלול התשעב
,
27 באוגוסט, 2012 14:22

כן, יש לי בעיה עם האלכוהול
הרב אורי סדן

הצעיר הדתי רוצה מקום מפגש בו יוכל להפגש עם אנשים שונים, לשוחח, ואפילו להעשיר את עולמו התרבותי. המועדונים החילוניים אינם מתאימים ולו בשל החברה אותם הם מציעים, לא כל שכן בשל המזון התרבותי הירוד המוגש בהם. יחד עם זאת ברור כי לחלק מהצעירים הדתיים אמירה כמו "מה פתאום מפגש חברתי? שב ותקבע חברותא ללמוד דף גמרא!" מציבה רף גבוה מדי למצבם העכשווי מבחינה דתית ורוחנית.
על רקע זה עלה במוחם של אנשים טובים לפתוח פאבים עבור הצעירים הדתיים. אבל צריך לומר את האמת - מדובר עדיין בבתי מרזח. זוהי אותה גברת בשינוי האדרת. בתי המרזח אינם המצאות חדשות, הם קיימים בעולם כבר אלפי שנים. המאפיין המובהק של כולם הוא שתיית האלכוהול על צורותיו המגוונות. כמו אז גם היום, אנשים אינם מגיעים אליהם רק כדי לשתות, אלא בעיקר בשל המפגש החברתי, אולם סוף סוף זהו התירוץ למפגש וכותרתו.
בעיני הפיכת הטיפה המרה לתירוץ למפגש חברתי זרה לכל ערך יהודי. תגידו ואולי בצדק שהאלכוהול משחרר וגורם לאדם להיות פחות מופנם ויותר פתוח. אבל אני אתעקש ואומר שהוא גם מנטרל לחלוטין כל עשיה חיובית, ואינו מאפשר למפגש להתרומם ולרומם את המשתתפים בו. בסופו של דבר האדם חוזר ומתכנס בתוך הבועה של עצמו. הרבה מאוד חבר'ה מאוד לא דוסים, נפגשים על רקע חברתי במסגרת פעילויות בעמותות חסד, תרומה משותפת לקהילה, ואפילו לימוד תורה קליל בצוותא. כמובן שניתן להוסיף לכל אלה מוסיקה איכותית ופעילויות תרבותיות איכותיות אחרות, או סתם שיחה על כוס קפה, אבל תעשו טובה, בלי אלכוהול.
נקודה אחרונה שעבור רבים היא הנקודה הראשונה, היא היות מקומות אלו מקום מפגש לפנויים ופנויות. מפגשים אלו, כאשר נעשים באופן איכותי ונכון הם דבר חשוב מאד כשלעצמו. דוקא בשל כך עלינו להרחיק מהמפגשים הללו כל טיפה של אלכוהול אשר הופכת את המפגש לקליל ופתוח אך זול ומזלזל, ולהעצים מפגשים אלו באמצעות פעילויות בהם רווקים ורווקות פועלים יחדיו עבור מטרה ערכית חשובה ומשותפת, אשר עשויה להוות עוגן ראשון לזוגות אשר ביתם חסד יבנה, ולא יצוף על קצף הבירה.

הרב אורי סדן הוא רב היישוב נוב


הפאבים היו עוד בסיפורים החסידיים
הרב יהושע אנגלמן

"העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה, אני ה' אענם אלהי ישראל לא אעזבם" (ישעיה מא). עבור "לשונם בצמא נשתה" הומצאו הפאבים כנראה. הבית-יעקב, רבי יעקב ליינר מאיז'ביץ, מסביר שמים מסמלים תאוות, הנביא אומר שיהיו ימים שאנשים מבקשים גם תאוות וגם את ה''אין'', את האין-סוף, הדרגה הגבוהה ביותר של האלקות. והי''ת אומר: אני ה'
אענם - אכן זה אפשרי באלקות, גם תאוות וגם האין האלהי. לעומת כיווני חינוך שלימדו שחייבים לוותר על משהוא, שאי-אפשר גם עולם הזה וגם רוחניות, החסידות לימדה שיש אלקות וקדושה בכל, שתפקידנו למצוא ולגלות את האלקי בכל, בכל מקום, בין בפאב דתי ובין בבית-מרזח שבסיפורי חסידים. זה לא קל, אבל זה הכרח.
קל מאד לבקר פאבים, דתיים או אחרים, ולשכוח שמה שאנשים מחפשים בהם זה קשר, חברה, אהבה, שכרון-חושים, חיות, שמחת-חיים. החסידות - מהפכה שלדאבון ליבנו כמעט ונעלמו עקבותיה
מעולם הדתי-מודרני - לימדה אותנו שבכל כמיהה ואיווי יש תאווה לאלהות .בזה החסידות מקדימה ומשלימה את המודעות הפסיכולוגית שיודעת שתמיד לכל ''לא'' יש ''כן'', לכל רצון יש גם עוד רצון בתוכו, ועוד, ועוד. כשאדם כמה למשהו הוא כמה גם למשהו שבתוך ושמעבר לאובייקט כמיהתו. פקיד המורה - וכל-כך מעט מורים-של-הלב יש לנו, להראות לאדם את מאוויי-ליבו הכמוסים גם ממנו.

יהודי בא לאדמו''ר בזמן שהלה קרא שיר-השירים בערב שבת, להתייעץ בדבר פרתו
שחלתה. כשסיים הצדיק לתת עצה במשך שעה ארוכה שאל אותו חסיד שלו: איך אתה מסוגל,
באמצע קריאת שיה''ש, לדבר איתו על הפרה שלו? ענה לו הרבי: אינך מבין. הוא לא באמת בא לדבר על הפרה שלו, אך זה הדבר היחיד שעליו הוא יודע לדבר. הוא באמת רצה לומר לי: אתה כל-כך גבוה ונעלה, ואני כ''כ נמוך: הרם אותי קצת. לרבי לא הייתה זו ירידה בכלל, גם פרות הם חלק משירת הבריאה כולה, והוא ידע לשמוע את הכמיהה לאלקות בדברי האיכר, ולהנכיח גם לו את זה.

זה חסר לנו היום. לא חסרים אנשים שיבקרו פאבים ובתי-מרזח (בהם התרחשו הרבה מהסיפורים החסידיים) ושאר תענוגות העולם, ובמקרה הטוב יתייחסו לפאבים דתיים כרע-במיעוטו. חסרים מורים שחווים בעצמם את כל העולם, על פאביה ודיסקוטקיה, כאלהות, כדרך שרבי שמחה בונים מפשיסחה, הרבי של גדולי אדמו''רי פולין, חווה בזמנו את התיאטראות והסלונים של אירופה. והיות ורוב המורים שלנו חווים פאבים כהסחות-דעת וכביטול-תורה במקרה הטוב, ממילא אינם שונים בצורה מהותית מהמבקרים בהם שגם הם אינם בהכרח פוגשים שם את האלקים, ואינם יכולים להראות ולהנכיח לאחרים את האלהי שבמאוויהים.

זה חמש שנים שאני גר בת''א, ולא פעם שומע מאנשים, חילונים כדתיים, שכעבור כמה שנים או פחות קצה נפשם בחיי הלילה ובמנעמים שיש לת''א להציע. מחפשים יותר. עבור הרבה מהם היו החדשים או שנים שהלכו כמה פעמים בשבוע לפאבים סוג של בילוי שבמקרה הטוב לא בילה אותם. אינני טוען שאין בפאבים בערות וחושך (ולפחות אורות נמוכים) אך הרי לימדנו הראי''ה שהצדיקים הטהורים אינם קובלים על אלו אלא מוסיפים חכמה, אור, אמונה.

רבי שמחה בונים שאל פעם: "מה היה רע בלימוד בצורת ה"סאלען" שהוא פגש באירופה? סוג לימוד תורה אחר. חז''ל לימדו ש"עתידים שרי יהודה ללמד תורה ובתיאטראות ובקרקסאות"- אנחנו זקוקים למורים גדולים שילמדו אותנו לראות ולחוות את האור האלהי שבכל דבר, שימחישו לנו גם בפאבים את "אני ה' אענם, אלהי ישראל לא אעזבם".

הרב יהושע אנגלמן הוא מנהל חינוכי של מרכז-לימודי וקהילת ''יקר'' בתל-אביב

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

רחוב יפו בסגר צילום: נתי שוחט, פלאש 90

תכנית הממשלה לסיוע למשק: 80 מיליארד ש"ח, מענקים לעסקים והלוואות בפריסה ארוכה

קרא עוד