לקראת נסיעתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר כחול לבן בני גנץ, להיפגש עם הנשיא דונלד טראמפ ולדון ב"תכנית המאה" שלראשונה תציג את החלת הריבונות הישראלית לשטחי C וסיפוח בקעת הירדן, מנגד תוקם מדינה פלסטינית שבירתה תהיה מזרח ירושלים.
קיימנו שיחה עם ראש המועצה האזורית מטה בנימין, ישראל גנץ, על מה הוא חושב על התכנית והאם נכונה לישראל, והאם זו הזדמנות יחודית או עוד שלב ניסיוני בבניית הסכם בין ישראל לפלסטינים. גנץ מזכיר ש"בכל עסקה השאלה היא מה כתוב באותיות הקטנות, אין ספק שאנו נמצאים בנקודת מפנה מאוד משמעותית, על פניו מאוד חיובית, רק צריך לנצל אותה נכון".
הוא ער לכך כי זו הפעם הראשונה בשישים שנה שהממשל האמריקאי דוחף את הממשל הישראלי לקבל החלטות חיוביות- להחיל ריבונות על יהודה ושומרון. עד היום זה לא היה, ועכשיו הלחצים המדיניים בישראל הם מימוש הריבונות. "אך יחד עם זה כמו בכל עסקה יש צד שני" הוא מזהיר "צריך לראות אם אנו מוכנים לחיות עם הצד הזה. בעסקה יש תנאים שהערבים בעצמם לא יקבלו אותה, ויש מי שיגיד 'מה אכפת לנו, גם ככה הם לא יעמדו בצד שלהם'. אבל גם אנחנו מתנגדים לעצם האמירה שיש הסכם בו נאפשר מדינה פלסטינית, זו הארץ שלנו. מצד שני אם יוגדר שיינתן להם רק אוטונומיה מוניציפלית זה משהו אחר, ועם זה אני מוכן לחיות"
אתה חושב שישראל תקבל עסקה טובה יותר? זו יכולה להיות הזדמנות שלא תחזור
"אנחנו לא בשוק ועורכים עסקאות, אנחנו בארץ ותפקידנו לפתח אותה. האם נקבל יותר הכרה מהאמריקאים? ודאי שיש לנצל את ההזדמנות הזו, אבל אנחנו לא עושים עסקאות על ארץ ישראל אם אף אחד גם לא עם האמריקאים. יש כאן גיבוי אמריקאי ויש לנצל אותו, נכון שהם מנסים להגיע להסדר אבל יש הבדל למה אנחנו מוכנים ומה אנחנו מקבלים".
האם אתה לא חושש שאם נסרב להראות נכונות, נאבד את התמיכה האמריקאית בהחלת הריבונות כבר עכשיו?
"יש הבדל בין ניהול חיים עם הפלסטינים לבין הכרה במדינה פלסטינית. אחת המשמעויות של זה היא שבכל פעם שהפלסטינים תובעים את ישראל בהפרת זכויות אדם ישראל מבטלת את הטענות, כי הפלסטינים הם לא מדינה. הכרה במדינה פלסטינית היא סכנה לישראל, לכן חשוב לדעת איזו הגדרה אתה נותן להם. והחלק הכי חשוב בעסקה זה האותיות הקטנות. והאותיות הקטנות הן מדינה פלסטינית. זה לא מטריד אותי אם האמריקאים יגידו לי 'קח את זה או עזוב את זה' אני הגעתי לארץ לא בזכותם ולא בזכות אף אחד אחר. באנו לארץ כי זו ארץ אבותינו ובנו להתיישב בה. אני לא טומן את הראש בחול, אבל אני גם לא מתרגש מכל אחד שמציב אולטימטום. אבל זו כן הזדמנות היסטורית להתיישבות בישראל"
אבל איך תתממש ההזדמנות ההיסטורית כשמפגינים מחוץ לבית ראש הממשלה לא לקבל את חלקי העסקה השניים?
"אכן הסיסמה היא 'כן לריבונות, לא למדינה פלסטינית'. ישנן גם אפשרויות ביניים שמדברות על הסדרת חיים משמעותית, לבין לתת להם ריבונות. אפשר להגיע להסדר אחר על הצד הפלסטיני"
צילום: יח"צ
הפתרון אותו מציע גנץ, הוא החלת ריבונות על כל שטחי C, ולתת לערבים לנהל את חייהם המוניציפליים באופן אוטונומי עם שלטון צבאי שלנו. הוא מביע חשש כי אם ישראל תעזוב את יהודה ושומרון ההשלכות הם פיגועים בתל אביב כמו בחומת מגן. הוא אף מציין כי כך אנו מתנהלים כיום וכי יש למר זאת. "ככה אנו מתנהלים היום ברמאללה, בשכם ובחברון, אנו לא מנהלים את חייהם מצד שני ביטחונית אנחנו שולטים שם".
המציאות הנוכחית הזו יכולה להחזיק עוד זמן רב? זו אוכלוסייה שגדלה ותגדיל את השטח שלה, זה יחזיק מעמד?
"אם יהיה לפלסטינים מקום לחיות, כן או לא, לא קשור להסכם ויצטרכו לחיות עם זה. אבל בלי קשר השטח של האוכלוסייה הערבית בשטחי A ו-B לא מנוצל אפילו ב-10%. מרבית השטחים שלהם ריקים לגמרי, אין בהם אדם או התיישבות. אז עד שתרחיש אפוקליפטי יקרה ייקח עוד הרבה שנים, וגם אם הוא יקרה הם יצטרכו למצוא פתרון לבד ולא ישענו על הסכם חתום מראש. בתכלס הרצון שלהם לשטחי C אינו נובע מחוסר מקום אלא מרצון אידאולוגי".
את הטענה הזו יהיו שיגידו גם על האוכלוסייה היהודית, שגם היא לא מנצלת את שטחה למגורים, ושההיאחזות בשטחי יהודה ושומרון היא גם אידאולוגית
"ודאי שהאחיזה ביהודה ושומרון היא אידאולוגית, היא לא בשביל למצוא פתרונות דיור לתל אביב. זה הבית שלנו, למי שכח. אני לא מקבל את האידאולוגיה הערבית, כי יש רק אמת אחת ואני מאמין בדרך שלנו, זה הבית שלנו גם אם יש מישהו אחר שחושב אחרת- אמת יש אחת. עד הצהרת בלפור הערבים שחיו כאן רצו להיות חלק מסוריה הגדולה, זה שהם ממציאים אידאולוגיות זה בסדר, אבל אני לא אשנה את האמת כי מישהו טוען אחרת. זה הבית שלי, ואני לא צריך הוכחות שזה הבית שלי, ואדם אחר נכנס וטוען שזה שלו, אני צריך להתפשר אתו על הבית? ודאי שלא. לא עושה פשרה על האידאולוגיות".