סגור

העיתונאית שמודאגת: האם ילדיי ישארו דתיים?

"חשבתי שאצליח ללמד את ילדיי להיות דתיים בתיאוריה. לדעת ברכות אבל לא לברך אותן. להגיע לבית הכנסת אבל לא להתפלל בדבקות" - רחלי מלק-בודה מודאגת שכשלה בחינוך

רחלי מלק-בודה, מקור ראשון
ד בסיון התשעט
,
07 ביוני, 2019 18:05
רחלי מלק בודה

רחלי מלק בודהצילום: שי ניר

ה כבר כמה שעות טובות שהמסרון מוועדת בית הכנסת ממתין בסמארטפוני. "מה נשמע", נכתב בו, "תרצי להעביר שיעור בשבועות? הנושא השנה הוא 'מים', את יכולה לקחת אותו לאיזה כיוון שאת רוצה".

פעם הייתי עונה על בקשה כזאת ב"כן" אוטומטי. מה הבעיה להרים שיעור עבור בת מדרשה לשעבר. כמה הצצות ברמב"ם וברבנו תם, אנקדוטה יפה מסיפור של עגנון, והנה לכם דף מקורות עם מהלך מבריק שלא תשכחו לעולם.

אבל במקום זה נתקפתי בחרדה. שמהר מאוד התחלפה בבושה. לא ידעתי איך לומר להם ש… ובכן… שכחתי איך לומדים תורה. זנחתי את השריר הזה. ופתאום כשאני נדרשת להפעיל אותו מחדש יש לי התכווצות.

האמת שהיא תפסה אותי עוד קודם, בערב שבת ביישוב, כאשר שמעתי זמירות שבת בוקעות מאחד הבתים. זה היה אירוע נדיר. אני מניחה שאצל השכנים התארחה משפחה ממש־ממש חרד"לית אם הם הרשו לעצמם סתם כך באמצע הלילה לשיר זמירות, כי אצלנו בחבר'ה, הזמירות כבר מזמן לא חלק משולחן השבת.

לאן נעלמו הזמירות מחיינו? שאלתי את עצמי פתאום. אנחנו אוכלים יחד, מקדשים יחד, שבת היא שבת. אבל הנעימות הלכו והתאדו במהלך השנים והתחלפו בשיחות ערות או ויכוחים פוליטיים. מטקס טבעי שאי אפשר להעביר שבת בלעדיו הן הפכו לעניין טרחני. מה, פתאום לעצור את הצחוקים ולהביא אותה באיזה "דרור יקרא"? זה משהו שמסכן אותך בהפיכה רשמית למחרבת מסיבות.

כשהבן שלי רצה להתקבל לתיכון דתי, הודיעו שתהיה בחינה ביהדות. "תגיד", שאלתי אותו בדרך לבחינה, "אתה בכלל יודע בעל פה את ברכת על המחיה?". כמובן שהוא לא זכר. הרי בבית הלייטי למופת שבו גדל, כבר לא מכריחים ילדים לברך.

ובשבת האחרונה, כשהבנים סירבו ללכת לבית הכנסת ומצאתי את עצמי מתחננת אליהם במתינות מאולצת ("אני לא רוצה להכריח אתכם, אבל אולי תלכו כדי לכבד אותי?") זה הכה בי בעוצמה: כשלתי חינוכית. כל השנים סיפרתי לעצמי שאפשר לחנך ילדים לדתיות פולקלורית. שאם רק נשלח אותם לבית ספר מעורב ולא נלחץ עליהם בענייני יהדות, נצליח להוציא מהם את הדתי הפרוגרסיבי המושלם. יודע תורה אבל ספקן לגביה. מכיר הלכה אבל לא בהכרח נאמן לה.

אני תוהה האם ילדיי יישארו דתיים. פעם חשבתי שזה לא ישנה לי, אבל בשנים האחרונות המחשבה מתחילה קצת להכאיב. אני זוכרת איך יום אחד גיליתי שבן דוד שלי, שיצא בשאלה לפני שנים רבות, חזר פתאום להניח תפילין. "הילד חוגג תכף בר מצווה", הסביר לי, "פעם ידעתי לקרוא בתורה, חשבתי שאוכל ללמד אותו, ושכחתי הכול. פתאום שאלתי את עצמי, מה אני הולך להשאיר לו? איזו מורשת?"

"מה אני הולכת להשאיר לילדים שלי?" זהו השעון המעורר שהחל לצלצל בחיי. הפוסט־טראומה הדתית שמנהלת אותי, זו שגורמת לי לפחד לכעוס על הילדה כשהיא מציירת בשבת שמא אצטייר בעיניה כזקיף מהאולפנה, הצליחה לגרד מקירות ביתי גם את המרכיב שכל דתי לייט מצוי רוצה בחיים שלו – היידישקייט.

לאט ובהדרגה אני מרגישה איך תורה משתכחת. איך תפילות שלמות שפעם ידעתי על פה הולכות ומתעמעמות בראשי. איך טקסים שהיו לחמדת ילדות הפכו לזיכרון מעורפל. חשבתי שאצליח ללמד את ילדיי להיות דתיים בתיאוריה. לדעת ברכות אבל לא לברך אותן. להגיע לבית הכנסת אבל לא להתפלל בדבקות. ולא הצלחתי בניסוי.

ועתה, אין לי אלא להודות – אם ילדיי יישארו דתיים, זה בזכות הסבא שלהם שמתעקש שייעשו קידוש. בזכות הסבתא שלא מוכנה לקנות להם גלידה בדוכן ללא תעודת כשרות. בזכות המחנכים הלוחצניים שאנחנו עצמנו חששנו להיות.

כל החיים ניסינו לברוח מלהיות ההורים האלו, שדוחפים את הילדים שלהם בכוח לבית הכנסת וכועסים עליהם כשהם משחקים בחוץ במקום להתפלל, ועכשיו – כל מה שבא לנו הוא שהם יכירו משהו מהתפילות האלה, ולו מעט.

נולדתי בשבועות. יש בזה לא מעט אירוניה. הילדה שנולדה ביום קבלת התורה וברחה ממנה כל עוד רוחה בה – מקבלת אותה בחזרה כמו כאפה לפרצוף. ופתאום אני מבינה קצת את אבא שלי, שהתעקש שנשב ליד השולחן בשעת הזמירות ואיש בל ייעדר. הוא הבין את מה שאני מתחילה להבין רק עכשיו – שאי אפשר להחדיר דרך חיים ללא הטמעה חזרתית ומכוונת. אי אפשר לגדל דור ממשיך על ידי אפיזודות של פולקלור. מעצבן ככל שזה נשמע, אין דרך לחנך לדתיות משמעותית ללא קורט של כפייה או דרישה להקרבה מסוימת. רצינו לגדל דור של דתיים משוכללים ונטולי טראומה הלכתית, ובלי ששמנו לב – יצא לנו דור של עמי ארצות.

 

הטור המלא מתוך עיתון מקור ראשון

07.06.2019

1. כל הכבוד על הכנות וההתפכחות, אף פעם לא מאוחר מידי (אסנת אלבז)

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

2. זוהי חוסר ריאליות - אם את לא באמת מאמינה, את לא יכולה לצפות מהילדים שלך להישאר כמוך (דתל״ש)

ולדחוף ילד לתפילות זה עוד יותר גרוע, זה די לסמן לו את היציאה החוצה, אני לא ממש מבין את זה הרי את בעצמך יצאת החוצה פעם אחת, איך לא הבנת?
אתם לא באמת מאמינים ולא החדרתם אמונה בילדיכם, אז מה אתם מצפים מהם?

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

3. דוגמה אישית (ענבל)

דוגמה אישית זה כל הסיפור

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

4. טקסט מכונן (יהודי פשוט)

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

5. מודה לך על הדברים המאירים והכנים. (לודאי)

.

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

6. כמה צודקת שאת (כמה צודקת שאת!)

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

7. כואב ומרתק (מתן)

מסתבר שאנחנו (כציבור וכיחידים) צריכים לעבור הרבה,
לטעות הרבה, לשלם הרבה מחירים, עד שנמצא את היחס
הנכון בין מסגרת לתוכן, בין אמונה לביקורת, בין אהבה ליראה.
שנזכה כולנו.

דווח על תגובה לא ראויה
09.06.2019

8. מעריכה מאוד את הישרות והכנות של הכותבת (רחל)

בכלל לא ברור מאליו. מצד שני אי אפשר לחנך למשהו שחשוב בעיניך תאורטית רק מצד הפולקלור. ילדים מתחנכים בעיקר ממה שהם סופגים. אין תחליף לדוגמא אישית. רק אם ההורה חי את הערכים האלו הילדים יספגו. הורה כזה לא יצטרך לכפות או להטיף. ילדים מתרשמים מכנות

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

9. תוכן חזק, המסקנה שגויה (אמיצה!)

כפיה ממש לא תוביל את הילדים לעבוד את ה׳, אלא להיפך

מה שיכול לעזור זה שיראו את ההורים עובדים את ה׳ מכל ליבם ולא מזייפים
והכי חשוב זה הרבה תפילות

עצם הלייטיות היא פולקלור, הדור הבא הוא אמיתי ולא קונה את זה

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

10. מרגש! (חנוך)

הלייטיות מקורה ברצון להזדהות מתוך חופש, והתרחקות מחובות וציווים. הדברים הכנים שנכתבו, מלמדים על הצורך לאיזון, ועל אהבת התורה שנמצאת בעומק הלב.

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

11. איזה אומץ!! שנזכה (מאזין)

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

12. גם לייטיות דורשת ויתורים רבים שלא נדרשים מחילוני (האיש שבקיר)

ומצד שני, לא מתיימרת לשכנע שכדאי לוותר על דברים רבים כדי להתעלות ולהתקדש.

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

13. מה את מצפה? אם את לא משמשת דוגמא אישית? (ענת)

בלי כיסוי ראש ותפיסה "לייטית", אין הרבה סיכוי שישארו דתיים(אפילו לייטיים...)

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

14. שמת לי מראה לפרצוף. (רחל)

ואין ספק שגרמת לי לבכות.
אז תודה לך על זה.

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

15. אל תאשימי את עצמך. (הדתלש הידוע)

המשפחה הדתית לאומית שלי חינכה אותי כראוי. היה לי ברור שלא נכון לפספס תפילת מנחה ושנכון ללכת עם ציצית, ולהגיד ברכה אחרונה, וכד'.
אמנם לא צעקו עלי כשפספסתי, אבל נתנו לי להבין שלא נכון לנהוג כך.
למרות זאת, יצאתי דתל"ש למהדרין.
האחים שלי שקיבלו חינוך דומה - נשארו דתיים.
זו לא אשמת ההורים.

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

16. המגזר הכללי כמשל (שאול)

האם ישראלי מצוי קורא את אברהם מאפו, מצטט את התנ''ך בעל פה ועולה להר הרצל ביום השנה לפטירתו של חוזה המדינה? כשמסורת לאומית כלשהי היא מסורת בלבד, ללא גורם אלוקי, סופה שתישכח.

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

17. רחלי יקרה (שמרית)

קודם כל הערכה עצומה לכנות ולהתמודדות עם האמת. מסכימה איתך מאוד בכך שהתורה אינה פולקלור אלא תורת חיים.
אני רוצה להציע משהו אחר-
אולי הפתרון לא חייב להיות ש"נדחוף" את ילדינו לבית כנסת, או נכריח אותם לשיר זמירות (הרי את בעצמך מעידה שאצלך זה לא עזר בפועל).
הפתרון האמיתי לדעתי הוא שאנחנו- אבא ואמא שלהם נהיה כאלה.

לא רק נדע את הברכות, אלא נברך לפני ואחרי כל מאכל.
לא רק נדע את התפילות - אלא נתפלל ונשתדל בכוונה.
לא רק נדע את התורה- אלא נחיה אותה בכל פרט פרט בחיי השגרה והמודרנה.

ילד שגדל בבית כזה וסופג דבר כזה מהוריו, אני בטוחה שיש לזה השפעה עצומה ואמיתית על אישיותו.

שנזכה.

דווח על תגובה לא ראויה
10.06.2019

18. חזק! (רחלי)

מי שמאמין בהלכה ובחכמים,לא מפחד מלכפות אוכל בריא לנשמה לצורך חיים אמיתיים

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

19. למה את חושבת ש"כשלת חינוכית"? (אפרים)

אני לא חושב שכשלת, רצית ילדים ספקניים לגבי התורה ולא מחוייבים להלכה - וזה בדיוק מה שיש לך! אשרייך, לא כל הורה זוכה...
אולי את מצפה לילדים שמרניים, שעושים בדיוק מה שאמא שלהם עושה?
קשה לחנך לחוסר מחוייבות למסורת ולקבל ילדים נאמנים למסורת.
בהצלחה

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

20. כל הכבוד על האומץ. לא כל אחד היה מודה בקול. (נקווה בשבילך לטוב)

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

21. הפוסט הזה הוא הודאה בכישלון הלייטים (לייטים=בלאי)

הלייטים חושבים שהם יותר חכמים מהדורות הקודמים...
סופם יהיה שהילדים שלהם יתחתנו עם גויים.
למי מהם, אם בכלל, שזה מפריע, שלא יתפלאו...
הם צריכים להפנים שלא תמיד אפשר להתנהג ולעשות מה שרוצים. יש מישהו מעליהם והם מחוייבים לו גם אם לא בא להם.

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

22. חינוך (תמר)

מטעויות לומדים עדיף מטעויות של אחרים

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

23. אל תהיה "דתי" - הייה יהודי! (Oferiko)

הדגשים ב- חמ"ד לפני 30 שנה וכיום, הם בדיוק אותו הדבר: בעיקר "בין אדם למקום". בלי תפילה, ציצית, וזימון בחדר האוכל (גם אם לא אכלנו כולנו "כאחד")... אין לך מה לחפש אצלנו. "אנחנו" מקפידים על דף יומי, ושיעורים למיניהם... ולא שמים מספיק דגש על טיפוח הנשמה היהודית? האם תכונותיו הבולטות של היהודי-הישראלי הן: רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים? או שאנחנו מצדיקים את תכונות האדם המזרח-תיכוני, שלעיתים קרובות מנוגדות ליהודי שבי? איך אנחנו מתנהלים ביחסי שכנים? וועד הבית? האם אנחנו דואגים לכלל, או שטובתי האישית קודמת לכל? האם בניינים משותפים של "דתיים" הם דוגמא ומופת להתנהלות ש- "בין אדם לחברו"? או שבתעודת סוף השנה עומד הציון שלנו על "טעון שיפור דחוף"? איך אנחנו מתנהלים ביחסי עובד-מעביד? האם כמעבידים אנחנו דואגים גם לרווחת העובד? האם "התורה" באמת מדריכה את חיינו? או, שבלי "מדינת הלכה" יש לנו פטור גורף ממצוות שבין אדם לחברו? איך נראה מוסר התשלומים שלנו, לספקים ונותני שירותים? איך אנחנו מתנהגים בכביש? האם קצב התפילה שלנו – חינוכי וראוי? או מנסים לשבור שיאי מהירות, ולעיתים קרובות מידיי לא מבינים מה החזן ממלמל מרוב מהירות? אני לא מדבר על תפילה עם כל הכוונות... אלא רק על אמירת מילה במילה, ולנשום קצת, בין לבין. האם גם אצלכם יש קנאים שיעירו לאחרים (וירננו עליהם מאחורי גבם) למה הם לא עומדים בתפילה לשלום המדינה, אך הם עצמם ימשיכו לדבר, ולא יתנו באמת כבוד לבית הכנסת, לציבור, למעמד, למדינה (כולל בקדישים וקריאת התורה)?
לעיתים קרובות מידיי נראה שהמסר החינוכי-יהודי שלנו לנוער - לא רציני בעליל! עצוב.

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

24. כדתי לייט קראתי והרמתי גבהה (יצחק)

אנחנו הלייטים, תכלס לא מאמינים, כן רובנו לא מאמינים בתורה לא שאנחנו אתאיסטים , אבל רובנו בתוך תוכנו לא היינו מהמרים שהתורה ניתנה מהשמיים וכל סיפורי בריאת העולם הם נכונים.

אם גם את כזו, השאלה הנשאלת מה באמת אכפת לך מהאידישקייט ? אם זה המסורת ופולקלור אז סבבה אבל זה למשהו כל כך משמעותי אבל עם זה משהו עקרוני ניראה שאת צריכה לעשות בירור מה היא עמדתך הדתית

דווח על תגובה לא ראויה
11.06.2019

25. אם הם יבינו שיש אלוקים הם יאמינו (הבנה)

אם הם יבינו שאין הם לא יאמינו...למה לבזבז חיים שלמים על דבר דמיוניייי.....

דווח על תגובה לא ראויה
12.06.2019

26. וואוו! האמת ישר לפרצוף...! יש לי הצעה קצת שונה (חני)

רחלי יקרה,
הצגת את המצב בכנות ובכישרון מרשים. כל הכבוד!!
אני רוצה להתייחס לאופציות שהצגת: לכפות /ללחוץ על הילדים או לא לכפות/ ללחוץ.
היום כולנו יודעים שלחץ על הילדים לא נותן כלום, מלבד- אולי ילדים צייתנים. אולי. ואולי לא.
אם אנו רוצים ילדים שיהיו גאים ביהדות שלהם ומחוברים אליה (וכן גם לזמירות) צריך לחבר אותם לצד הרגשי. להראות להם כמה שמחה ונחמה נותנת האמונה, כמה כח יש בתפילה, כמה יופי ונעימות יש בזמירות שבת.
לא לכתפות וללחוץ, ילד שהולך בכח לבית כנסת לא עושה שם שום דבר מועיל, ואולי אפילו יפתח את הפוסט טראומה שאת סוחבת...
אבל אם ירראה את אבא הולך בשמחה, ואם אמא תראה לו כמה הוא משמח אותה וכמה היא גאה בכך שהוא הולך ומתפלל, זה יכנס לו לעצמות.
בברכה שנזכה לראות את ילדינו טובים יותר מאיתנו.

דווח על תגובה לא ראויה
12.06.2019

27. בני אדם חייבים גבולות. (ילד)

וזה לא משנה איזה תוכן אתה רוצה להעביר.
לדעתי המסר המרכזי שהדור הבא של הדתיים צריך זה אהבת ה׳ והתורה מחד ואהבת ישראל מאידך.
כל השאר זה גוונים.

דווח על תגובה לא ראויה
13.06.2019

28. "את הדתי הפרוגרסיבי המושלם...מכיר הלכה אבל לא בהכרח נאמן לה." זה לא "דתי פרוגרסיבי" אלא לא דתי כלל! (יותר מתאים לתיאור "שנה ובעט" - אם זו "מטרה&qu)

דווח על תגובה לא ראויה
16.06.2019

29. "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות" (יעקב חזן) (נדב)

כבר ניסו לפניך.
ידוע שדתל"שים רוצים לגדל ילדים דתל"שים.
זה לא הולך.

אני ואישתי קרובים יותר ללייטים מאשר לחוגי הר המור.
אז למה הילדים שלי רוצים להגיע לתפילות?
ולמה הילדים שלי רוצים להישאר בשבועות ללמוד עד הבוקר (כשאבא שלהם הולך לישון...)?

לא, ממש לא מכפיה.
אלא רק מדוגמה אישית.
כבוד לתפילות, להלכה, הקפדה שלנו לבדוק ולקיים מה שצריך (כמו גם הקפדה שלא להחמיר כלל)

חינכת אותם שהיהדות היא "לא באמת" - אל תצפי שיבינו אחרת..

דווח על תגובה לא ראויה
18.06.2019

30. אלון כפר אדומים נופי פרת (לייטיות שמתחזה "לישראליות")

דווח על תגובה לא ראויה
19.06.2019

31. השינוי מתחיל בך ובבעלך (צחי)

עטי על ראשך את כתר המלכה(ולא סרט או פרח)
התלבשי בצניעות ומשכי את בעלך (שכנראה אינו משפיע כלל בבית) חזרה אל נתיבי אבותנו ואז רק אז תזכי לראות ברכה בעמלך. הבא להיטהר מסייעין בידו.
בהצלחה

דווח על תגובה לא ראויה
20.06.2019

32. עצוב (רון)

דווח על תגובה לא ראויה
21.06.2019

33. מסכנה (ניר)

נראה שאת אישה טובה כנה וחכמה, אבל כל זה לא הספיק לך מול החינוך הדתי לאומי , את חייבת קודם להיות סגורה על עצמך ורק אחכ להיות סגורה עם הילדים

חוץ מז יש דברים שלא הולכים עם יהדות. את הולכת איתם. ואת יודעת למה אני מתכוון

דווח על תגובה לא ראויה
23.06.2019

34. מילים כדורבנות (גדי)

גם אני מתלבט עד כמה לכפות על הילדים דברים כמו הגעה לתפילה ואף להכריח את עצמי להקפיד כדי לשמש דוגמה.

דווח על תגובה לא ראויה
23.06.2019

35. כואב לקרוא, אך גם מלא תקווה (לבי לבי)

את אמא שמחפשת משמעות, ואם את כזאת לכי על זה, היי את זו שרוצה, מתעניינת, אוהבת. ובע"ה ילדייך ילכו אחריך. אין יטוש בעולם כלל. רק לכי בכוחך זה, התחילי להנהיג את מה שאת מאמינה בו..זה יבוא. אי אפשר לדעת מתי אבל זה יבוא. כח כולם מחפשים משמעות ויידישקייט להתחבר אליו. בהצלחה.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
הרכבת החשמלית בתחנת ההגנה צילום: דוברות רכבת ישראל

בקרוב: בלאגן ברכבות במרכז הארץ

קרא עוד