פרשת איתן בירן: בית המשפט פסק כי הילד שאיבד את משפחתו ישוב לאיטליה

הילד בן ה-6 שאיבד את הוריו ואחיו הקטן בתאונת הרכבל, יוחזר לאיטליה. עוד נקבע כי הסב ישלם את בשווי עשרות אלפי שקלים. השופטת: "טובתו של הקטין מחייבת קשר בין שתי המשפחות. קשר כזה שיאפשר לו להרגיש שייכות ומקום"

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 25/10/21 15:30 יט בחשון התשפב

פרשת איתן בירן: בית המשפט פסק כי הילד שאיבד את משפחתו ישוב לאיטליה
איתן ואחיו תום , צילום: באדיבות המשפחה

האסון באיטליה הגיע להכרעה: בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל היום (ב') את התביעה של איה בירן, דודתו של הילד איתן בירן שאיבד את כל משפחתו בתאונת הרכבבת באיטליה לפני חודשים ספורים, ופסק להחזיר את הקטין למקום מגוריו באירופה. כמו כן, בית המשפט חייב את סבו של הילד, אשר הביא אותו לישראל, בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך של 70,000 שקלים. יש לציין כי באיטליה ימשיך להתנהל המשפט אודות סוגיית המשמרות בין שתי המשפחות. 

כזכור, תחילתה של הפרשה העצובה כאשר במהלך טיול משפחתי, נקרע לפתע הכבל המושך את הקרון אשר צנח מגובה של כעשרים מטרים אל עבר מורדות ההר שמתחתיו, היישר אל התהום. חייהם של ארבעה עשר מתוך חמישה עשר נוסעי הקרון נגדעו באבחה אחת. ביניהם היו הוריו של איתן, עמית וטל, ואחיו הקטן תום. גם סבה של טל ורעייתו נספו באסון. 

איתן נפתע קשה בתאונה, ודודתו מצב אביו, איה, מונתה להיות האפוטרופוסית שלו, בהסכמת סבו מצד אמו, שמואל פלג. באמצע חודש ספטמבר, נפגש איתן עם הסב אולם לא חזר הביתה. בשעה מאוחרת כתב פלג לבני המשפחה: "איתן חזר הביתה", ונודע כי הוא חצה את הגבול בין איטליה לשוויץ והגיע לישראל. דודתו הגישה תובענה בגין חטיפת ילד לפי אמנת האג לבית המשפט בישראל. 

בית המשפט לא קיבל את טענת הסב כי ישראל הייתה מקום מגוריו הרגיל של הקטין, ואף לא את הטענה כי לקטין היו שני מקומות מגורים רגילים – ישראל ואיטליה. הקטין, ילד כבן 6, עבר עם כל משפחתו לאיטליה כשהיה כבן חודש ימים בלבד. משכך הדגש מושם על עניינו של הקטין, והוא שנמצא במרכז קביעת מקום המגורים הרגיל – יש לקחת בחשבון את חייו, חוויותיו, ואת עובדות החיים וסיפור חייו של הקטין, שנאלץ לעשות תפנית חדה בשל הטרגדיה שפקדה אותו ואת משפחתו.

עוד עולה מפסק הדין, כי בית המשפט דחה את טענתו של הסב כי דווקא לנוכח פטירת הוריו של הקטין יש ליחס חשיבות מיוחדת לכוונתם לשוב ולהתגורר בישראל בבחינת מקום מגוריו הרגיל של הקטין. הטענה לא התקבלה – לא מהפן הראייתי ולא מהפן המשפטי. נקבע כי מקום מגוריו "הרגיל" של הקטין עובר להגעתו ארצה היה בפאביה שבאיטליה ביחד עם דודתו, וכי הגשמת עקרון ההמשכיות בחייו מטה את הכף לאמצה.

בית המשפט גם לא קיבל את טענת הסב כי לדודה אין זכויות משמורת על הקטין לצורכי האמנה. אין בעובדה כי זכויותיה של הדודה על הקטין ניתנו לה במסגרת החלטה שיפוטית, ואין המדובר בסמכויות טבועות כשל הורים לקטין, כדי לשנות ממעמדה המאפשר לה הגשת תובענה על פי האמנה. מינויה של הדודה לא נותר על כנו רק מכוח הסכמת הסב בדיון שהתקיים מעל מיטת חוליו של הקטין, אלא לאחר בחינת מעמיקה ובדיקת טובתו של הקטין, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק הדין שניתן באיטליה. די בזכויות שניתנו לדודה במסגרת מינויה כדי לראותה כבעלת זכויות משמורת לצורך האמנה. אלו הופרו על ידי הסב.

עוד הבהיר בית המשפט כי "טובתו של הקטין מחייבת קשר בין שתי המשפחות. קשר כזה שיאפשר לו להרגיש שייכות ומקום להמשך מורשת שתי המשפחות והנצחת זיכרון משפחתו הקרובה, שאבדה לו אי שם לעולמי עד בדרך לפסגת הר מוטרונה. את הנסיבות שהובילו לכתיבת פסק הדין לא ניתן לשנות".