עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 כותב בטורו שמתפרסם בקביעות במוסף השבת של ידיעות אחרונות כי ערב הקמת הממשלה ה-26, על ראשיה וחבריה לאמץ מדיניות אקטיבית ולא רק לתרץ את אי העשייה בנימוק: "אבל נתניהו".
"בכל פעם שפוליטיקאי נדרש להתמודד עם מחדליו, עם הבטחות בחירות שהפר או עם זגזוג תורן הוא הסביר, ש'אבל ביבי'. לפיד הבטיח ממשלה רזה ואז יצר מאגר שומנים ענק של 34 חברי ממשלה? אבל ביבי מינה יותר. החוק הנורבגי הופך את הכנסת לתחנת רכבת? אבל ביבי התחיל עם זה. חאן אל אחמר לא מפונה? אבל גם ביבי לא פינה", כתב סגל.
הפרשן הפוליטי הסרוג הוסיף כי, "רבות דובר בשנים האחרונות על הצורך בייבוש הביצה שהתהוותה בשלטון: שרים שכיהנו יותר מדי שנים, מקורבים שהתקרבו מדי, מחנה שהתנוון. זה עובד לשני הכיוונים. מרגע שהאחריות תעבור בשבוע הבא לידיים חדשות, יגלו כולם, למרבה תדהמתם, ש'רק לא ביבי' זו לא מדיניות, ונתניהו איננו התירוץ האולטימטיבי. למרבה הצער, תאונות דרכים יוסיפו להתרחש, טריבונות עדיין מאיימות ליפול, אפילו חדרי החקירות של המשטרה לא יושכרו כחלל עבודה ל־WEWORK. בנט ולפיד אמרו – ובצדק רב – שהמדינה לא תיגמר ביום שאחרי נתניהו. אבל האובססיה לנתניהו צריכה להסתיים".
"מי שמבקש להחליף את ראש הממשלה לא יכול לאמץ את ההתנהלות שבשלה, בין היתר, ביקש מראש את החלפתו או להציג אותה לציבור כסטנדרט לפעולה", אמר סגל וטען כי, "אם סער סבור שנתניהו מנע שינויים נדרשים במערכת המשפט, הוא לא יוכל להסתפק ב'גם ביבי לא שינה דבר', אלא יצטרך לחולל שינויים. אם אלקין מתקומם על הקפאה שקטה ביו"ש, כשר שיכון מצופה ממנו לבנות יותר ולא לחקות את המקור. אם לפיד טוען נגד מינויים סיטוניים, יתכבד ויוותר על כמה משרות מיותרות. אם ליברמן מקונן על הגירעון, יואיל נא לסגור אותו במקום לכסותו בהטרלות ליו"ר האופוזיציה המיועד".
"תפקידו של השלטון הוא לשלוט", הוסיף הפרשן הפוליטי וסיכם: "נתניהו נפרד מהשררה, מחליפיו יצטרכו לעשות יותר מאשר לתפקד כאופוזיציה של יושב־ראש האופוזיציה".