פרוייקט הסקי הדתי

שחיתות ישירה

אפי איתם רק הכריז על המפלגה החדשה הדוגלת בבחירה ישירה למוסדותיה, וכבר יש מי שרואה בכך תחילת הריקבון הערכי.

רפאל מירון 01/01/08 00:00 כג בטבת התשסח

יחצ, צילום: יחצ
יחצ, צילום: יחצ

שיטת הפריימריס ההמוני, בה יבחרו אלפי מתפקדים את נציגי הרשימה לכנסת, היא אופנה פופוליסטית נוצצת, שלטענת תומכיה עשויה להביא ל"איחוד הלאומי" רוח ומיתוג של מפלגה גדולה ומשמעותית הראויה להגיע לשלטון.

גם אני מאמין שעלינו לשאוף ולהגיע לשלטון, ומשוכנע שבכוחנו להשיג זאת. אך אם הדרך לשם, עוברת בשיטות מושחתות הרי שלפני שנגיע לשלטון, נגיע מהר יותר לתחתית הריקבון הערכי והאידיאולוגי.

הפריימריס היא שיטה משחיתה. ההוכחות לכך נשענות על ניסיון העבר, על מחקרים מודרניים במדעי המדינה, ועל התבוננות פשוטה במפלגות אחרות שבחרו להנהיג שיטה זו. ביום עיון בנושא שנערך לפני חודשים אחדים, ביוזמת חברי הכנסת של סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל - וביניהם גם חברי הכנסת אפי איתם ויצחק לוי - הבהירו מומחים למדע המדינה, בראשם הפרופ אבי דיסקין מהאוניברסיטה העברית, כי הפריימריס, מלבד היותו משחית, אינו מביא עימו יותר מנדטים.

נניח שלמפלגה החדשה יתפקדו מאה אלף איש. הרי רק שליחת מכתב בודד, בלי צבע, למאה אלף בוחרים תעלה לכל מתמודד מעל מאה וחמישים אלף שקלים. זה עוד לפני פלריגים, מודעות ברחובות, בעיתונים ובעלוני-שבת, דיסק להפצה, דלק, כיבוד, אסיפות, שכר לבני נוער הממריצים בוחרים ומדביקים מודעות, כובעים, חולצות וציוד טכני, מערכת הגברה, ביטוח, יעוץ משפטי, וכו. מתמודד שבאמת רוצה לבלוט, יצטרך להוציא בין חצי מיליון ל-700 אלף ₪.

כיוון שרוב בני האדם אינם מיליארדרים וגם לא שודדי בנק, הרי שמאז ומעולם - בכל הארצות ובכל המפלגות בהם ננקטה שיטה שכזאת - נזקקו מועמדים לחסדיהם של בעלי ממון שיתמכו פיננסית בקמפיין שלהם. הנדבנים הללו אינם עושים זאת רק "מתוך אמונה במועמד ומתוך דבקות אידיאולוגית במשנתו", הם לא פראיירים. ביום מן הימים הם ידרשו לפרוע את ההשקעה, וידרשו מהנבחר לקדם את ענייניהם. הם מצפים שאם המועמד שלהם נבחר להיות שר השיכון או התשתיות או התעשייה והמסחר, הוא יזכור אותם לטובה... זה לא נאמר במפורש, אך האם עולה בדעת מישהו שהשר יכול באמת שלא לשקול טיעון כזה בשיקוליו, כשהוא צריך לבחור איזו חברה בניה להעדיף במכרז הממשלתי?! האם הוא מלאך?! אם זו לא שחיתות - אינני יודע מהי.

פריימריס פתוחים, בשיטת "כולם בוחרים את כולם", גוררים עימם גם תופעות של מתפקדים-לרגע, צמיחת מנהיגים פופוליסטיים ולא רציניים, מפקד-ארגזים, וממילא התוצאה הסופית של הרשימה דווקא מעוותת את רצון הבוחר. לדוגמא: כולנו חושבים כי מן הראוי שיהיה ייצוג ברשימה לעולים מצרפת ומאתיופיה, ל"תא כתום" ולבית הספר לקולנוע "מעלה". עכשיו נניח שכולם אכן השתכנעו ובחרו בנציגים אלו, וארבעת המועמדים הראשונים ברשימה - הם הנציגים הללו... ברור שזה עיוות "הרצון הכללי" של הבוחר (כהגדרתו של זאן זאק רוסו) למרות שכולם אהובים ורצויים, ולמרות שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. מאידך, שיטה זו גם מוחקת ציבורים חשובים ותוססים, שחובה לתת להם ביטוי, אך הם קטנים מספרית כמו הקיבוץ הדתי, אוניברסיטת בר אילן, נוער הגבעות, נשים בירוק ונאמני תורה ועבודה. את כולם הייתי רוצה לראות מיוצגים ומשפיעים, אך בשיטת הפריימריס הפתוחים - הם פשוט ימחקו.

חובה עלינו לא להיגרר אחרי מראית-עין-של-דמוקרטיה, המשחיתה ומעוותת את רצון הבוחר בתוצאתה הסופית. מועצה מייצגת, שבה יהיו נציגים לכל הציבורים של הצינות הדתית, חילונים לאומיים, אנשי התיישבות ואקדמיה, יכולה להניב גם רשימה מאוזנת, להביא לצמיחת הנהגה רעננה ומנוסה גם יחד - ולמנוע תופעות של שחיתות כספית ואישית.

הכותב הוא מזכיר הישוב איתמר.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר