רבים במגזר הדתי לאומי, ובראשם שר החינוך נפתלי בנט, נלחמים בשבועות האחרונים נגד קמפיין ההדתה שמארגן בין היתר ארגון 'מולד'. עם זאת, לא רבים יודעים שבמרבית בתי הספר הדתיים כלל לא מעסיקים מורים חילוניים ושעל פי חוק אין עם זה כל בעיה.
לפני כשנה, יום לפני פתיחת שנת הלימודים תשע"ז, התראיין ל'כיפה' ראש החמ"ד הרב ד"ר אברהם ליפשיץ. בשיחה הוא דיבר על חזון החמ"ד והייעדים שהוצבו לקראת פתיחת שנת הלימודים ובמלכה הוא התבקש לענות על השאלה, האם הוא רואה ערך בשילוב מורים שאינם דתיים.
"אני חושב שמורה צריך לשמש דוגמא לתלמיד שלו", הוא ענה והוסיף כי "הורים ששולחים את ילדיהם מצפים שהמורים שלהם יחנכו אותם לתורה ויראת שמיים".
בהמשך הוא הדגיש כי הנושא "מעוגן בחוק החינוך הממלכתי דתי לכן זה ע"פ חוק ולא רק ע"פ חוק". לצד זה היה חשוב לו להדגיש כי בחמ"ד "רואים חשיבות בהכרת כל בית ישראל וזה אחד היעדים של החמ"ד. השנה אנחנו נוביל מהלך של מפגש משותף ועשייה משותפת לכבוד 50 שנה לאיחוד ירושלים".
בעד או נגד שינוי החוק? ד"ר ליפשיץ צילום: פלאש 90. גרשון אלינסטון
מי שחושב שהנושא הזה בעייתי ויכול לחבל במאבק נגד טענות ההדתה הוא העיתונאי קלמן ליבסקינד. בטורו במעריב הוא כותב היום (שלישי) כי הקולות מכיוון המדברים על הדתה היו "צורמים לאוזן" וכי למרות שמותר להתווכח, "צריך להזהר מאד שבלהט הוויכוח לא נפסול אנשים אך ורק על סמך דתם ואמנותם".
"אלא שלסיפור הזה יש צד שני", ממשיך ליבסקינד ואומר "שצריך לדבר גם עליו". לדבריו, חוק חינוך ממלכתי שנחקק ב- 1953 "איפשר אז, ולמעשה מאפשר עד היום, להעסיק בבתי הספר הדתיים מורים דתיים בלבד".
ליבסקינד כותב כי הוא הופתע שהמצב כך גם היום ובשיחה עם ד"ר ליפשיץ הוא אמר לו שההנחיה הזו נשמעת מקוממת, "אתה ודאי מבין, טענתי באזניו, שכשאתה מסרב להכניס מורים חילוניים למערכת החינוך הדתית, לא יהיה לך מה להשיב לבית ספר חילוני שיסרב להעסיק מורה דתי לביולוגיה רק בגלל הכיפה שעל ראשו".
בהמשך הוא מתאר כי שיחתו עם לפישיץ הייתה ארוכה ונשמעו טיענים רבים וכבדי משקל, לפיהן אם תיפרץ ההנחיה יכול להיווצר מצב בו יהיה בית ספר דתי, שיורכב מצוות חינוכי שאינו דתי, וכל הוא לא יוכל יחנך את תלמידיו על פי ערכי הציונות הדתית.
ליבסקינד מדגיש כי מהתרשמותו "עמדת החמ"ד לא באה ממקום של אנטי. הרב ליפשיץ שכנע אותי שהוא מאמין בשיתופי פעולה בחברה הישראלית ומעודד את תלמידיו בכיוון הזה, אבל עדיין נדמה לי שהמצב הנוכחי חייב לעבור שינוי".
על החשיבות שמורה למקצועות הקודש או מחנך צריך להיות שומר תורה ומצוות אין לעיתונאי הוותיק מחלוקת, "אבל אני משוכנע שסקר שייערך בין חובשי הכיפה הסרוגות יגלה כי לרוב גדול מהם אין שום בעיה עם מורה חילוני, בטח כזה שמלמד מתמטיקה או ספרות".
על השאלה, "מה יקרה אם במקום להעביר לילדים את לוח הכפל הוא יטיף להם, רחמנא לצלן, לחזור בשאלה?", הוא עונה: "מה שיקרה עם מורה דתי מקביל שיטיף לתלמידיו החילוניים לחזור בתשובה. לזה, כמו לזה, צריך להראות את הדרך החוצה".
לסיום הוא כותב כי "בסופו של דבר, אנחנו חייבים להיות ישרים. כל עוד מורה חילוני לא יכול להכנס לבית ספר דתי, אי אפשר יהיה לומר מילה להורה חילוני שלא יהיה מוכן שמורים דתיים ידרכו בבית הספר של בנו".
בתנועת 'נאמני תורה ועבודה' מבצעים הבחנה בין מורים מחנכים למורים מקצועיים. לדבריהם, "כשהורה שולח את ילדיו לחינוך דתי, הוא מצפה בצדק כי ילדיו יתחנכו לקיום של חיי תורה ומצוות. בהתאם לכך, אנו מאמינים כי מחנכי הכיתות בחינוך הדתי צריכים לבא מהמגזר הדתי".
לצד זה הם מציינים כי "דווקא לטובת חיזוקם הדתי של ילדינו, ראוי כי מגיל צעיר הם יפגשו בסביבתם בדמויות מגוונות מהחברה הישראלית, כחלק מהחינוך לתורה ולערכים. לא כמחנכים, אך ודאי כמורים מקצועיים".
בתנועה מוסיפים ש-"בחינוך הדתי נכון להקפיד על כך שכל אדם, הורה או מורה, יכבד את אורחות החינוך הדתי וערכיו, אך הניסיון להיכנס ולבחון את ליבו של אדם ואת כוונותיו הינו מוטעה, כשם שיהיה מוטעה לעשות כן בחינוך הכללי ביחס למורים דתיים".