מעלעל

השבוע מעביר המעלעל את העט לאישתו, ומגלה עלון חדש. וגם תחקיר מיוחד על הבקשות שלכם בטוקבקים

גדעון דוקוב 01/01/08 00:00 כג בטבת התשסח

אמר לחכמה אשתי את

מיד כשקראתי את דבריו של הרב ישראל רוזן בנושא נשים שנושאות איתן שני שמות משפחה, ידעתי שהגיע הזמן לתת לקוראי ה"מעלעל" הנאמנים ליהנות סוף סוף מקריאת דברים של טעם מפרי עטה של הדמות החכמה יותר בביתינו הקט, הלא היא אשתי.

תהנו:

תופעת כפל שמות משפחה לנשים כשלעצמה היא טכנית, כמו שכל תופעת שמות משפחה היא טכנית, ונולדה רק מתוך הצורך הפרגמטי להבחין בין אנשים שונים בעלי שמות פרטיים זהים. וכתופעה טכנית, היא גם נטרלית, ואי אפשר לייחס לה ערך חיובי או שלילי. אמנם, את גורמי התופעה אפשר ואפשר להעריך, ובהנחה שהגורם הפמיניסטי של "נטישת המסורת הפטריארכלית" (הקטעים בגרשיים הם ציטוט מהרב רוזן, ג.ד.) הוא שלילי, אזי אפשר לדבר על התופעה כ"הורסת את ערכי המשפחה".

לעומת זאת, "הטיעון הרגשי של רצון הבת להמשיך ולהשתייך לייחוס בית אביה" הוא בעל ערך חיובי בעיני, אם כי לא הייתי מגדירה אותו במילים אלו של הרב רוזן. גם לא הייתי קוראת לו שמירה על "זיקה לענף הביולוגי". כל אדם הוא יותר מאשר צאצא ביולוגי להוריו. במשך שנים ארוכות הוא מתחנך על ברכיהם וסופג את מוסר אביו ואת תורת אמו, שהם בתורם ספגו בבית הוריהם, וכך הלאה במשך הדורות. נימוק זה הוא אולי "שולי ומועט ביותר" לפי הרב רוזן, אך הוא חזק ומהותי מאוד בעיני. טבעי הוא שאישה תרצה שיכירו בה כבת להוריה (במידה והיא אכן גאה להיות בתם), ותרצה גם שיכירו בהוריה כהוריה (במידה והיא אכן ראויה להרוות להם נחת). טבעי גם שהיא תרצה לשמור על זיקה זו עבור ילדיה, מאותן סיבות- בכדי שהוריה ירוו נחת מנכדיהם, ושילדיה ירוו נחת מסבם וסבתם. אמנם הנחלת שם משפחה כפול לדור הבא הוא לא אפשרי מסיבות טכניות, אך בכך שקיימת ישות אחת הנושאת בשם הקושר בין הנכדים לבין הסבים (אמא שלהם), לפחות קיים הפוטנציאל ליצירת האסוציאציה ביניהם.


אולי גברים לא יכולים להבין זאת- בין אם מהסיבה שהקשר שלהם ושל בניהם לבית הוריהם מובטח ומובן מאליו כל כך, עד שאף פעם לא הקדישו לו מחשבה, ובין אם מאותה סיבה שרוב הנשים שאני מדברת איתן גם הן לא מאוד מוטרדות מהנושא. הדבר תלוי יותר בנטיה להעריך מסורת המבוטאת בשם, יותר מאשר להשתייכות מגדרית זו או אחרת.


אני דוקא כן חשודה כשמרנית מושבעת, שלא כמו הרב רוזן, ובאופן פרדוקסלי דוקא משום כך חשוב לי כל כך לשמור על שם נעוריי. כמו שהייתי מתנגדת לעיברות שמי מ"שווארץ" ל"שחור" בגלל ניתוק הקשר לדורות הקודמים שהדבר מסמל בעיני, וכמו שאם היה לי סבא ז"ל ששמו היה "לייב" הייתי רוצה לקרוא לבני בדיוק כך, ולא "ארי" או "לביא", כך גם אינני רוצה לוותר על שם משפחתי הקודם. ואם הפמיניזם מאפשר לי את השמרנות הזאת- כמו שהוא מאפשר לי הרבה דברים מבורכים אחרים- אינני רואה בכך כל רע.

אלישבע בנש"ק דוקוב

עלונים נקים בכל מקום

בין שלל הטוקבקים בשבוע שעבר, ביקש יאיר בן צבי מאילת מאנשי "עולם קטן" (וגם מ"בשבע", אבל זה לא עלון) שיפסיק את הקיפוח ויטרחו לשלוח עלונים גם לנקודה הדרומית ביותר בארץ.

בניגוד לדבריו של בן צבי, אני חושב שהפצה באילת כן מייקרת עלויות (אחרת על כל מקום היה אפשר להגיד "אם אתם כבר עוברים שם תשימו גם את שלנו"), ולאור זאת, ולמרות שאני לא מצדיק את חוסר ההפצה (שלדעתי כן היתה צרכיה להיעשות), הרשו לי להציע פיתרון חילופי, או יותר נכון לתת את רשות הדיבור לדוד ארוון. ארוון כתב לי את הדברים הבאים על העלון "למדני חוקך", אותו הוא מוציא באופן פרטי ב-60 עותקים במדפסת הביתית:

"לאחר המלחמה לא קיבלנו כלל עלונים לבית הכנסת שלנו בנהריה (כששאלתי למה, התברר שמי שחילק את העלונים נפצע מנפילת קטיושה), ומצאתי את עצמי משווע לחומרי קריאה בזמנים המתים בתפילה (בהמתנה לחזרת הש"ץ, בזמן מכירת המצוות, בברכות לעולים לתורה וכו). זאת ועוד, מצאתי את עצמי נאלץ להזכיר מדי פעם לרב בית הכנסת להזכיר למתפללי בית הכנסת הלכות שונות הנוגעות למשך השבוע (צום ביום ג, הדלקת חנוכיה, וכו). אשר על כן, לקחתי על עצמי יוזמה פרטית להפקת עלון שכזה.

ברבות הימים (והשיקום כנראה) חזרו העלונים לבית הכנסת, וחשבתי שהגיע הזמן להפסיק עם העלון שלי. הפסקתי בלי ליידע אף אחד, ומה מסתבר? אנשים התרעמו עלי. אמרו שאת העלון שלי הם קוראים דבר ראשון, ובכלל העלון נותן להם הרגשה שהוא חלק מהם, ואת שאר העלונים הם משאירים לסוף. אשר על כן, חזרתי להוציא את העלון (על אף הקושי)".


אין ספק שמדובר בפיתרון יצירתי במיוחד, שדי הרשים אותי. אני מזמין גם אתכם להעיף בו מבט, ואם גם בית הכנסת שלכם יש עלון מקומי, אתם מוזמנים לשלוח אותו לכאן ולשתף את האומה.

בכלל, אני חייב לספר על דבר אחד מרתק נוסף שהגיע לתיבה הזו, ואני מקווה שאקבל את הרשות לעשות זאת בקרוב, ובכל מקרה, תמשיכו לשלוח דברים מעניינים.

עולם קטן שלי

"עולם קטן" ממשיכים גם השבוע במתקפתם נגד העיתונות הכתובה. תחת הכותרת "עיתונאי קטן שלי (אתה יכול לישון בשקט)", הם כותבים על חשיבותה המאוד יחסית של התקשורת, ועל אשליית הכוח שיש לגופי התקשורת הגדולים (גם הפעם, מי שפספס את המאמר מוזמן לפנות אלי).

לא מעט אמת יש בדברים הללו, אבל אני לא מבין מדוע אף אחד לא חתום עליהם? מדוע קטע כזה כמו גם הקטע בשבוע שעבר משוייכים למערכת העלון, כשגם עליה לא נותנים שום פרטים בעלון עצמו? האם אין הגינות בכך שמי שמעלה טענות יהיה מוכן גם לספר לנו מי הוא?

תמוה בעיני שבעוד שבשאר העלונים מופיע בצורה ברורה שמו של עורך העלון או לפחות של המו"ל, אך כדי לגלות מי העורך של "עולם קטן" צריך להשתמש בגוגל (אני אחסוך לכם, כנראה שמדובר ביהודי בשם יוסף רוסו - ויש עוד פרטים אם תגגלו טוב).

ואגב, "אלמונית לרגע" - לא נראה לי ש"עולם קטן" יוצא ע"י "ברית נאמני תורה ועבודה", אני עדיין טוען שמדובר בבעלות פרטית. מי שיודע משהו אחר מוזמן לעדכן.

מעלעל זוטא

עלון "ארץ ישראל שלנו" - "סקר מותגים קובע: שרון נענש בגלל ההתנתקות".

ה"מעלעל" - "לא צריך סקר כדי לקבוע - הנה הזוכה בתחרות הכותרות המטומטמות של השנה".

ובהתאם להבטחות - בשבת הקרובה יופץ שוב העלון "פלפול" בישיבות, באולפנות ובבתי הכנסת המובחרים. ספרו איך היה.

תודה

תודה לשלל המגיבים החביבים (האמנם בין קוראי המעלעל מנויים אנשי העלונים השונים? אני כמעט ומסמיק). אני אמשיך להשתדל להיות קשוב לדבריכם ותגובותיכם בכל שלל האופציות העומדות לרשותכם ("דרך "כיפה", במייל, וכמובן כאן למטה).

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר