מעלעל לפרשת שופטים

כוחם המרכזי של העלונים הוא ב"קהל השבוי" שנמצא בידם - מאות אלפי הגברים ילדים ונשים שמגיעים לבית הכנסת, ויושבים שם לא מעט זמן.

גדעון דוקוב 20/08/07 00:00 ו באלול התשסז

בתופים ובמחולות

עוד לא קם מי שירים את הכפפה שזרקתי בנושא מעלעל בתפוצות לטובת הכרת עלוני פריז ורומא, אבל מסתבר שגם בארץ יש עלונים אזוריים. כך למשל פגשתי השבת ב"בתוף מרים" - עלון נשי חב"ד חבל עזה.

העלון שמעיד על עצמו כ"עלון ללימוד החסידות ולחיזוק הצפייה לגאולה השלימה", חביב להפליא בעדינותו וחביבותו - אלא אם כן אתם סובלים מרגישות לחב"דניקיות.

בעוונותינו, בימים אלו מופץ העלון באזור חבל לכיש, אז עד שהעלון וקוראותיו יחזרו לבתיהן, אני ממליץ לתת לו הצצה קלה אם במקרה נקלעתם לשבת באזור.

עלון בכל אתר

אז מה עושה מעלעל שנוסע למקום בו "תוף מרים", חביב עד כמה שיהא, הוא העלון היחיד שיש באזור? אם פעם הדבר היה מאלץ ויתור על קריאת עלונים, הרי שהיום אין לך עלון שאין לו אתר או רשימת תפוצה למייל, ובכמה מקרים - גם זה וגם זה.

אז למרות שבתחום העיתונות רבים מפחדים שאתרי האינטרנט יגזלו את פרנסתם של העיתונים, אני די בטוח שלא זה המצב כאן. אודה על האמת - לא ערכתי סקר רחב בנושא, וגם נביא אני לא (על אף שרבים טוענים שלפחות לקריטריון אחד בנוגע לנבואה בימינו אני כן עונה), אבל עוד לא יצא לי לראות מי שמחזיק בעלון אותו הדפיס בביתו, וגם לא שמעתי על מישהו שיושב וקורא אותו מהמחשב.

אני מתאר לעצמי ששלל המוציאים לאור מתהדרים ברשימת תפוצה מפוארת, אלא שכמי שנמנה על אחת מהרשימות הללו, הריני להודיעכם שלמעט הפעם הראשונה, עוד לא עשיתי בכך שימוש.

כוחם המרכזי של העלונים הוא ב"קהל השבוי" שנמצא בידם - מאות אלפי הגברים ילדים ונשים שמגיעים לבית הכנסת, ויושבים שם לא מעט זמן. את המצב הזה לא יכול להשיג האינטרנט, שמציע אינספור אפשרויות טובות לא פחות להעברת הזמן.

הידיעה שרוב העלונים נקראים בתוך בית הכנסת, היא גם הסיבה בגללה אף אחד מהמו"לים השונים לא נבהל מערימות העלונים שנשארים במקום, והיא גם הסיבה בגללה אני יכול לבוא ללא דאגה ביום ראשון לבית הכנסת, ולהיות סמוך ובטוח שאוכל להשלים את החסר.

קבלו שינוי

באותה שבת בה זרקתי לחלל האוויר את רצוני לבקר מעבר לים, מסרתי גם שלל איחולים לעלון "קוממיות" שהפך לאחיו התאום של "בראש יהודי" (עם דמיון חיצוני רב ל"שבת בשבתו". שני העלונים הופקו על ידי "סטודיו אשחר", אלא שמסתבר שלא עוד.

כבר ברגע בו אחזו האצבעות ב"בראש יהודי", ניתן היה לדעת שמשהו כאן השתנה. נייר הכרומו העבה והאיכותי, הוחלף בנייר פשוט קצת יותר, הרוחב קצת גדל ולעומתו האורך התקצר, ואפילו עין בלתי מנוסה בוודאי הבחינה בשינוי הבולט בפונטים.

מבט באותיות הקטנות אישר שאכן הוחלף הסטודיו הגרפיקאי, כשלזה צריך להוסיף את הפרט ה"שולי" - שינוי המספר בו ניתן לקבל פרטים לגבי פרסומות.

שיהיה בהצלחה.

גבורה בנועם

אחרי שלב החיצוניות, גיליתי בתוך העלון של "בראש יהודי" כתבה על גיבור נוסף - נועם אפטר הי"ד, שאביו יוסי מספר עליו בראיון שמומלץ לקרוא.

גם את נועם יצא לי להכיר במסגרת לימודי בישיבה (כמו גם את שלושת הנרצחים האחרים - צביקה זימן, גבריאל חוטר ויהודה במברגר), ונדמה לי שהסיפורים עליו מדברים בעד עצמם, אבל דווקא הסיפור שהכי הרשים אותי לא הופיע בראיון.

יצא לי לראות את נועם וחברו הטוב אלעד איזבוצקי בכנס שערכה ישיבת רמת גן, כנס שנחשב לערש היסוד של הקמת תנועת התשובה. גם אני, כמותם התרשמתי מאוד מהדברים שנאמרו במקום, אלא שהם גם קמו ועשו מעשה. בשלב הראשון הם טיפחו מנהג בו בכל פעם שהם נסעו ברכבת מת"א לבאר שבע הם היו עוברים בין הקרונות ומציעים לאנשים להניח את תפילין (הזוג הפרטי שלהם כמובן).

בהמשך הם סינגרו טנדר של אחד החברה, שמו בתוכו שולחן, וייסדו באופן עצמאי לגמרי דוכן הנחת תפילין בתחנה המרכזית בבאר שבע, תוך שהם נעזרים בשאר תלמידי הישיבה.

אני אישית עדיין מתקשה להכריע מה דעתי לגבי הדוכנים הללו, אבל הדבר לא מפריע להתפעל בכל פעם מחדש מאלו שיודעים להפוך דיבורים למעשים.

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר