מסעות לפולין - צביעות או חובה חינוכית

בעקבות מאמרו של הרב אבינר ב'כיפה' שקרא למשלחות לפולין- צביעות וקרא לבטלן התעוררו תגובות שונות כשחלקם מתנגדים לכך בתוקף וחלקם מצדיקים את רוח הדברים. איך זוכרים?

נתנאל לייפר, כיפה 17/04/16 11:34 ט בניסן התשעו

מסעות לפולין - צביעות או חובה חינוכית
באדיבות המצולם, צילום: באדיבות המצולם

"דבריו של הרב אבינר הם חילול השם גדול", אומר ל'כיפה' יוחנן בן יעקב, מי שהיה בעברו מזכ"ל בני עקיבא ויו"ר תנועות הנוער על מאמרו של הרב שלמה אבינר "מסעות נוער לפולין - צביעות" שטען כי המסעות מיותרים ובאים על חשבון הסיוע לניצולי השואה.

"מה שהכי הפריע לי זה הזלזול הפרוע בראשי ישיבות רבנים עשרות ומאות שמעורבים במסעות האלה. זכותו של הרב אבינר לחשוב אחרת מהם אך חובתו של רב לכבד את אלו שסוברים אחרת ממנו. האם הוא חושב שמחנכים בני נוער על ידי שאומרים להם שראשי הישיבות שלהם צבועים? זה חילול שם שמים", תוקף בן יעקב.

לדבריו, ניתן להתווכח על נושא המסעות עצמן, אך צריך להיזהר בצורת ההתבטאות. "אני חושב שהמסעות נכונים וצודקים, זכותו לחשוב אחרת, אתה רוצה לחלוק ולהציע דרך אחרת? עולם התלמוד והיהדות מלא מחלוקת זה לגיטימי אך לא בזלזול בוטה. יצאתי לפולין כמדריך עם ישיבות ואולפנות רבות כולם צבועים? כל הרבנים האלה?", תוהה בן יעקב.

הוא מתייחס לטענותיו של הרב אבינר בנוגע לכך שניצולי השואה נמצאים בבעיות כלכליות וכי המסעות מגיעים על חשבונם ואומר, "צריך להכיר בעובדה שאין כל קשר בין שאלת הטיפול בניצולי השואה שזו בעיה בירוקרטית פנימית, אני מכיר את הדברים האלה היטב. יש מה לעשות כדי לטפל בדברים כאלה. פעמים רבות הבעיה לא קשורה לכסף כל קישור של בעיותיהם הכלכליות של ניצולי השואה למסעות הוא אינו נכון".

"יש חשיבות להגיע למקום"

בן יעקב מסביר כי ישנה חשיבות רבה לעצם ההגעה הפיזית לפולין, "מאז שעלינו לכפר עציון בזכותו של יהושע כהן הוקם פה בית ספר שדה והגענו להבנה שאם אתה רוצה ליצור דמויות מופת אתה חייב להגיע עם הנוער למקומות שהאירועים האלה התרחשו. כך עשינו תחקיר גדול שאני הייתי מעורב בו על שיירת הל"ה. איתרנו את המקום מתוך הבנה שאתה רוצה לחנך על סיפור המופת אתה צריך להביא ילדים למקום ללכת איתם את הדרך שהם הלכו", מסביר בן יעקב ומוסיף, "אי אפשר לעשות את זה במוזיאונים או בתמונות. מעבר לנושא השואה, היכולת שלנו לעמוד עם תלמידים מצד אחד ליד קברותיהם ומקומות פעילותם של גדול ישראל כמו הרמ"א, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי מאיר שפירא אין תחליף ליכולת להתחבר ולהכיר את הדמויות אלא אם אתה עומד שם וחש את ההזדהות".

"אני מכיר את יד ושם היטב, יש פער אדיר בין לעמוד שם ולראות מוזיאון לבין לעמוד מול המשרפה באושוויץ. אני מקבל תגובות רבות מבני נוער לפעמים כמה שנים אחרי שנסעתי איתם, הייתי שם לפני שבועיים עם קבוצת בנות מגוש דן והן כותבות לי בעקבות זה ואני רואה את השינוי בהתייחסות שלהם לנושא", אומר בן יעקב.

גם הוא מסכים כי ייתכן ויש צורך לעשות שינוי במסעות, "האם גיל התיכון הוא הכי מתאים בעולם? יכול להיות שאם היינו יכולים לדלג על הצבא וליצור מצב בתוך המערכת שאחרי התיכון נוסעים היה זה עדיף אך אין לנו את האופציה הזו שהחוויה הכל כך חזקה ומשמעותית הזו תביא כמויות גדולות של בני נוער לשם. פה ושם מגיעות קבוצות בודדות של סטודנטים אך הרוב לא ייסעו מעצמם".

מנגד, בן יעקב רואה גם יתרונות בגיל הנוסעים, "ייתכן כי דווקא התמימות של הנוער והיכולת שלהם לבוא לשם במידה מרובה כלוח חלק יש בה עצמה מאד גדולה. אתה רואה את זה בטקסים שהם עושים ובתגובות שלהם לאחר מכך. "אני עכשיו החלטתי שאני אהיה נערה יותר טובה, בת ישראל יותר טובה", אלו דברים נפלאים ששלחה לי נערה בסוף שבוע שעבר ואמרה לי שזה מה שהרגישה שם. משהו יכול להביא בני נוער רגילים להגיד את זה בארץ ביד ושם? לצערי לא. לכן אנחנו מתעקשים ללכת איתם לגמלא ומצדה וגם לפולין. החיבור לשואה הוא לא רק לשואה אלא למה שעם ישראל איבד שם ומה מוטל עלינו לעשות בעקבות זה", אומר בן יעקב.

"לפני שנסעתי לפולין גם אני לא התלהבתי מהמסעות האלה וחשבתי שאפשר לעשות את זה בארץ נסעתי לשם והבנתי שזה סיפור אחר לגמרי. התחלתי להדריך בני נוער והבנתי שאין לזה תחליף כאשר מדובר בתלמידים שהוכנו כראוי ומגלים עניין בזה. זה לא נסיעה לקניונים ובילויים עם אף קבוצה שאני נוסע. ודאי מהציבור הדתי לא נוסעים לא לקניונים ובילויים. יש בתי ספר שמחנכים לא טוב וגם ישיבות שמחנכות לא טוב אז כל מפעל הישיבות מתמוטט? צריכים לדאוג שמי ייסע זה תלמידים מתאימים שיעשו עבודת הכנה מתאימה מראש. וכמובן חובה להבטיח שכל מי שמתאים ייסע בלי קשר ליכולות הכלכליות שלו" אומר בן יעקב וטוען כי הצעתו של הרב אבינר לנערות האולפנה להעביר את הכסף של הנסיעה לניצולי השואה היא מניפולציה עלובה. "על פי ההיגיון הזה צריך לוותר גם על מחנה קיץ של בני עקיבא ולהעביר את הכסף לניצולי שואה, אין לזה סוף".

(צילום: באדיבות המצולם) יוחנן בן יעקב באחד ממסעותיו לפולין

"המסע לפולין איננו מתאים לבני נוער"

הנושא שעלה לדיון ציבורי הביא גם תגובות שמסכימות במידה כזו או אחרת עם הרעיון של הרב אבינר. אחד הבולטים שבהם הוא אמיר השכל, מיוזמי התוכנית החינוכית 'עדים במדים', משלחות צה"ל לפולין ועמד בראש המשלחת הראשונה של קציני צה"ל ב-2001 ומאז עוסק בחקר השואה ובהדרכת משלחות לפולין. "עוד לפני שעסקתי בנושא, שניים מילדיי נסעו לפולין בתחושת הבטן שלי הרגשתי שהם לא מספיק בשלים לנסיעה כזו. הבת שלי חזרה ולא התחברה לנושא והבן שחזר לקח את זה מאד כבד והרגשתי שיש בזה משהו לא מאוזן. לימים אחרי שיזמתי יחד עם מי שהיה בזמנו קצין חינוך ראשי, ח"כ אלעזר שטרן את תכנית 'עדים במדים' והגעתי לפולין הלכה והתחזקה בי התחושה הזו. אחרי שפרשתי מצה"ל עשיתי קורס מדריכים לפולין ובתחילת דרכי הדרכתי שני משלחות של בני נוער ואז התגבשה סופית דעתי שהנסיעה הזו לא מתאימה לבני נוער", אומר השכל ל'כיפה'.

לדבריו, הדגש צריך להיות על מטרת הנסיעה, "את המציאות של מה שהיה לפני 70 שנה אנחנו לא יכולים לשנות. זה אמנם פרק משמעותי מאד בהיסטוריה של העם היהודי אך לנסוע רק כדי לראות מה שהיה זו החמצה. מה שחשוב זה רגע התובנות מה שאנחנו לומדים מתוך כך וצריך ניסיון בחיים כדי להגיע לתובנות העמוקות", אומר השכל ומוסיף, "יצאתי עם הרבה מאד משלחות ב-12 השנים האחרונות, לא של בני נוער, בעיקר צה"ל ובוגרות וגם כשאתה יוצא עם משלחת של צה"ל שכוללת בעיקר קצינים צעירים וגם מבוגרים יותר, אתה רואה את ההבדלים לבין אלו שהם בעלי משפחה לאלו שעדיין לא. כך שאחרי גם התנסות וגם מחשבה והרבה מאד עיסוק בנושא במהלך השנים האחרונות אני חושב שזה איננו מסע לבני נוער".

לדבריו, ניתן להגיע לתוצאות לא פחות טובות וחשובות על ידי הקמת אלטרנטיבה בארץ, "לפני שלושה חודשים השתתפתי בדיון בוועדת החינוך בכנסת ובדיון אני המלצתי אלטרנטיבה לעשות דבר דומה בארץ. צריך לקחת בחשבון שיש לנו המון מכוני שואה, ניצולי השואה מאד מבוגרים ומאד קשה לקחת עדים למסעות בפולין, בארץ ניתן לקיים מפגשים עם עדים, אפשר לעשות כמעט הכל ולא פחות טוב וגם מתאים יותר לבני הנוער וזאת מבלי להיכנס לנושא הכלכלי". השכל מוסיף, כי פעמים רבות העדים שמגיעים למסעות לא היו בכלל באושוויץ ובבירקנאו אלא במקומות אחרים, "אם הסיפור מרגש הוא ירגש ויהיה חשוב גם בארץ", הוא אומר.

לשאלה האם תכנית כזו בארץ לא תפגע בעצמת החוויה הוא משיב, "בוודאי שיש חוויה השאלה האם בשביל זה צריך לנסוע לפולין, אני אומר כן, השאלה מתי. ב'יד ושם' יש את כל החפצים והנעליים והתמונות. כשאני נוסע עם משלחות של צה"ל אנחנו מקיימים מפגש לפני הנסיעה ובין האנשים שיוצאים לפולין ותמיד יש כ-20 אחוז שהיו בפולין בתיכון וכשאתה שואל אותם רובם זוכרים מעט מאד מהנושא ובעיקר את החוויה החברתית של הנסיעה המשותפת עם הכיתה. השאלה היא באמת מה חשוב לראות את המשרפות ואת מתקני ההשמדה? או להבין איך אנשים נורמליים כביכול הקימו כאלה דברים ותפעלו אותם? בשביל זה צריך להיות קצת יותר בשל ומבוגר", אומר השכל.

הוא מתייחס גם לנושא הכלכלי ואומר, "אם משרד החינוך חושב שזה מאד חשוב, אז לא יכול להיות שרק 35 אחוז מהתלמידים נוסעים לפולין. לא יכול להיות שהשאר לא ייסעו אם זה כזה חשוב. חלק מאלו שלא נוסעים לא רוצים וחלק גם לא מסוגלים כלכלית ולדעתי הפתרון הוא ליצור תכנית מתאימה בארץ שגם תביא לכך שכולם ישתתפו בה וגם תתאים יותר לנוער".

הניצולים ובני משפחותיהם עצמם סבורים כי דווקא ישנה חשיבות להגעה למקום. אילן פינסקר, שאביו אריה משמש כאיש עדות כבר שנים רבות במשלחות של בני נוער סבור שאין להשוות בין לימוד בארץ לשמיעת העדות במקום עצמו: "את חווית הביקור במחנות ההשמדה אין שום אפשרות לחוות שלא בשרידי האתרים עצמם ביחד עם שמיעת עדות ממקור ראשון של אדם שעבר את התופת ואיבד את משפחתו. זאת היא חוויה שמשאירה חותם אצל רבבות בני נוער אנשי צבא ושאר כוחות הביטחון, ונוספים שנסעו עם אבא שלי שנוסע בסוף מאי הקרוב בפעם ה-55 שלו כאיש עדות. מעל 40 פעמים היו עם בתי ספר שונים מרחבי הארץ, ואלפי המכתבים שקיבל בתום המסעות מעידים ללא ספק על המשמעות של אבדן חיי מליונים מהעם היהודי בשואה, על ערך חיי אדם ועל ערכי הסובלנות החמלה והרשע מצד שני", הוא אומר ל'כיפה'.

"אבא שלי עם סיפור השרדות מיוחד שאיבד את משפחתו העניפה בשואה הנוראה הבין לפני כ-14 שנה לאחר שנסע בפעם הראשונה כאיש עדות עם נכדתו שהנוער צמא לשמוע וללמוד את קורות העם היהודי בשואה ומאז מקדיש את חייו לנושא. הנוער שיוצא למסעות מתעניין, לומד וצובר חומר המשפיע על אישיותו וחלק מבני הנוער משנה תפיסות עולם בעקבות המסע", אומר פינסקר ומסכים כי לדעתו צריך להוזיל את המסעות ולהגדיל את השתתפות המדינה בהוצאות המסע. "אני ואבי סבורים שעל כל נער יהודי במדינת ישראל לצאת למסע שכזה כל עוד ישנם אנשי עדות בחיים. למסע נוסעים נוער דתי ושאינו דתי, אנשי צבא וביטחון כנ"ל ואף כאלו שאינם יהודים, החוויה של כולם בסופו של דבר היא אותה חוויה כאדם, וכולם חוזרים עם לקח חשוב לחיים, לא עוד היא לא סתם סיסמא אלא מטרה לחיים".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר