סגור

ממציאות ל''התחברות''

הרבה אנשים מחפשים היום "להתחבר" לעבודת השם בדרכים שאינן מחוברות למציאות. הרב הגאון צבי ישראל טאו,קושר זאת למצב התרבותי בישראל.

הרב צבי ישראל טאו
יג בטבת התשסג
,
18 בדצמבר, 2002 0:00

שכתוב חופשי של חלק משיעור שניתן לתלמידי מכון מאיר. השיעור ניתן בספר "מוסר אביך" והחלק המובא לפניכם הוא של הדברים שאמר הרב טאו.


"... אנחנו חיים היום בלב תרבות האינטרנט, הטלויזיה והעתונות הפונה אל יצרי הלב הגסים. זו אינה תרבות, זו תת-תרבות, טנופת של תרבות, גסיסה של תרבות. התרבות הזו אומרת שצריך להשיג סיפוק מיידי, עכשיו ומיד. הכיוון הזה חודר בסופו של דבר גם לעולם הרוחני, עד שגם ברוחניות מחפשים רק את הסיפוק המיידי. תלמיד שבא לישיבה ואינו מרגיש מיד בנעימות, אינו מרגיש ב'גן עדן'; אם לא מגישים לו את הכל 'אינסטנט' הוא כבר לא יכול 'להתחבר'.
אבל מה זה בדיוק 'להתחבר'? כשרואים בטלויזיה את פסטיבל ערד ואת ה'התרגשות' שישנה שם, אומר האדם לעצמו: "נפלא! בדיוק כך הייתי רוצה להרגיש בישיבה", קבלת שבת, קרליבך, הרקדה, ממש מרגישים את הקדושה באויר, שואבים קדושה, 'דליים' של קדושה נשפכים עליו... . צריך לדעת שכל זה שקר, 'בלוף', האדם מרמה את עצמו. זו אינה קדושה, זו אינה ההתרגשות שאליה שואפים אנו להגיע בתפלה.
מי שאינו מוכן להשתנות, לעבוד ולצאת מהתפיסות הקטנות שלו, לצאת ממציאות למציאות, לתקן את מדותיו, ללמוד תורה לעלות בדרך ארוכה ממדרגה למדרגה, מהרגל אחד להרגלים אחרים - שידע לו שהוא חי ב'דמיונות'. הוא בעצם רוצה לשמר את הרמה הדתית שהוא חי ונמצא בה. להשאר ברמה של 'הווי דתי' נעים, מוסיקה חסידית, דברים נחמדים ומלטפים של יהדות שיפנקו אותו ויתנו לו הרגשה נעימה. אדם שמדמה לעצמו מתוך 'התלהבות' שהוא נמצא במקום אחר, עליו לדעת שבאמת אינו שם. בסך הכל הוא רוצה לחפש את השמחה בעבודת השם, כדוגמת השמחה של אלה ששותים בירה ולוקחים סמים, ושמחים שמחה בהמית שצריכה את הסיפוק המיידי. אח"כ באים ומכניסים את זה לתורה, לישיבה, וזה הופך להיות המודל של "עבדו את ד' בשמחה", בעוד שהאדם בכלל לא מוכן, ולא יודע שהוא צריך לצאת ממדרגתו, לא מבין איזה עול תורה הוא צריך כדי לקבל על עצמו כדי לצאת מעולם לעולם. נכון אמנם, שדבקות אמיתית היא דבר גדול ויקר ואשרי מי שמגיע אליה; הוא באמת זוכה לשמחה, לחיים אחרים, מרחבים אחרים, מדרגה אחרת לגמרי. אבל כדי להגיע לכך צריך עבודה גדולה. אי אפשר להגיע לכך רק מתוך נגינה בגיטרה ושירי קרליבך.
ישנם אנשים שאומרים לעצמם: 'הכל בסדר', שומעים שיעור פה, שיעור שם, שיעור של רב פלוני ואלמוני - ממש מתענגים, 'עושים חיים', הכל 'חלק' ונעים ואין שום בעיה, ממש 'גן עדן' עלי אדמות, לא צריך גן עדן בעולם הבא, הכל כבר שלם. אנחנו צדיקים וחסידים - וכי יש משהו שהוא יותר ממה שכבר השגנו? יש עוד לאן לשאוף ולהתעלות? לא יכול להיות!.
אדם כזה חי את כל החיים שלו בדמיונות, הכל אצלו שטחי, לא רציני ולא אמיתי. היום שומע שיעור ומחר הולך לעשות מה שלבו חפץ, יום אחד הוא בן אדם ויום אחד הוא בהמה. אחרי שהוא בא על סיפוקו בכל מיני ויתורים ליצרים שלו ולקטנות שלו, הוא יכול גם לשמוע 'שיעור ביהדות', וכי למה לא? הוא ממש 'בעננים', הכל מושלם; גם היצר הרע וגם היצר הטוב באו על סיפוקם, ממש אידיליה. אבל אדם רציני מוכן להשקיע בשביל אידיאל גדול, לעבור גם דרך ארוכה כדי לצאת מהקטנות שלו, להשתנות, לעבור מהפך נפשי, לשנות את כל ההרגלים שלו ואף לשלם מחיר גבוה בחייו. כל זאת משום שהוא יודע את האמת, את החשיבות והערך שיש לדברים. עבורו ועבור כלל ישראל. אלו האנשים שעם ישראל צריך היום יותר מכל דבר אחר..."

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

שירות התעסוקה צילום: Yonatan Sindel/Flash90

עדיין בחל"ת? רשימת הערים שהכי קל למצוא בהן עבודה

קרא עוד