את הראיון עם גתית אני עורכת כשהיא בנסיעה משותפת עם דוד, בעלה. גם בלי להיות לידם, האנרגיות הטובות והחיבור ההדדי עוברים מבעד לקו. אבל רק כמה שנים לאחור כל אחד מהם היה במקום אחר לגמרי, אלא שגתית, ובמקביל אליה גם דוד, הבינה שהיא צריכה לטפל בעצמה והיא, בסיוע של עמותת 'חיים של טובה', הצליחה להסב את המסלול אל המקום השמח והזוגי שבו היא נמצאת היום. וגם... הם גילו איש קשר משותף ומיוחד בתחילת הדרך.
"התחתנתי בגיל 21" מספרת גתית, היום בת 41, שחקנית זמרת וגם מזכירה, כיום מבית אל. "הייתי נשואה כמעט 4 שנים, בהן ילדתי שני בנים ואז התגרשתי. למרות שתמיד נתפסתי כמי שלא נותנת למצבים שכאלו לתפוס את כל נפח החיים, וקיבלתי תמיכה לאורך השנים - הגעתי למקום שהרגשתי שאני רוצה קשר חדש אבל הבנתי שמשהו מפריע לי.
לפני כשלוש שנים הייתי אחרי קשר שלא הצליח, במעבר דירה ליישוב חדש ובמצב כלכלי לא פשוט. הילדים התחילו להתבגר והרגשתי שאני צריכה ליווי. כן נפגשתי מידי פעם לאורך השנים האלה אבל זה לא צלח. הבנתי שאני צריכה לעשות איזשהו ניקוי, פריקה של מה שעבר עלי, של הקשר הקודם. לבדוק אם אני רוצה בכלל זוגיות. וידעתי שאני צריכה לשם כך טיפול.
מה את עושה עם ההבנה הזו? איך הגעת לעמותת 'חיים של טובה'?
כשהבנתי את הצורך התחלתי לברר. אבל כשראיתי את המחירים, הבנתי מיד שזה לא יחזיק מעמד, אפילו לטיפול קצר מועד. ואז נזכרתי, שבלימודיי באוניברסיטה למדה איתי מישהי שהתנדבה ב'חיים של טובה'. אז שמעתי לראשונה את השם הזה, בררתי והגעתי אליהם.
איך היה התהליך מול העמותה?
הרב נתן היה הראשון שהגעתי אליו. סיפרתי לו את כל הסיפור שלי, הסברתי לו מה הצורך הטיפולי שלי ושאני צריכה עזרה במימון הטיפולים כדי שאוכל להתמיד בהם לאורך זמן. הרב שמע אותי ונתן לי למלא שאלון ארוך. בהתאם לכך המליץ לי הרב נתן על מס' מטפלות, ואני ביררתי מה מתאים לי. הגעתי למטפלת שבחרתי לי.
זה היה מורכב, כי הייתי בעבר בטיפולים, והיה בי קול שאמר: "נו, עכשיו זה יעזור לי???' הייתי במצב של OVER מודעות. למרות שידעתי להגיד מה כל אחד מהדברים שעשיתי עזר לי, הגעתי עם תחושה שיש משהו שורשי שעוד לא נגעתי בו. לכן אמרתי לרב נתן שאני צריכה כובע מקצועי אבל גם מישהי שתתאים לעולם הרוחני ולצפיות שלי.
מה המטפלת נתנה לך בתהליך?
קודם כל היא הייתה מאד דיסקרטית. ובעיקר נתנה תחושה שהיא רק עוזרת לי לעזור לעצמי. היא לא מסתכלת עלי מלמעלה. לכולנו יש מורכביות בחיים ואני לא 'המסכנה' בסיפור. אני חושבת שזה התפקיד של טיפול - לתת לאדם להרגיש את הכח שיש לו. היא נתנה לי המון מרחב בתהליך, ולכן כשרציתי - לקחתי הפסקה למשהו קבוצתי, וחזרתי.
לא הגעתי לטיפול עם מטרה להתחתן. הגעתי כדי לטפל בעצמי. היא נתנה לזה מקום שאנחנו לא כופים רצון על המציאות. תוך כדי הטיפול, בחודשיים האחרונים, התעורר בי הרצון והתחלתי לדבר איתה על זה. התחלתי לצאת והתייעצתי איתה עם מי לצאת ומה זה מעורר בי. גם אחרי שנגמרו הפגישות יכולתי לכתוב אליה. היה לנו גם הרבה צחוק בפגישות.
אז איך בסופו של דבר הכרתם?
אני התחלתי לרצות, ובפורים הייתה לי יותר הארה ותפילות על זה. יום אחרי פורים נרשמתי באתר 'שבע ברכות'. שנה קודם לכן אחותי שלחה לי קישור אליו עם סיפור מרגש. שמרתי לי את הקישור ואמרתי לעצמי: "כשאני ארצה - אני ארשם". נרשמתי, לא עם הרבה אמון, אבל אמרתי להקב"ה: "אני עושה השתדלות". נפגשתי עם כמה משם וזה לא צלח והחלטתי שאני נותנת הזדמנות אחרונה. ואז הגעתי לכרטיס של דוד. הכרטיס שלו היה מאד מיוחד. הוא השקיע וכתב שם גם על עצמו, וגם על מה הוא מחפש והעלה תמונות משקפות. הדברים שכתב דיברו אלי. היה נראה שהוא רציני. בניגוד להרבה כרטיסים של גברים שמסתכמים בגיל ומקום מגורים. הוא גם כתב שהוא אבא לארבע לילדים מקסימים במשמורת משותפת. הרבה מהגרושים כותבים 'הילדים אצל האמא' כדי להרגיע, אבל אותי זה הרתיע! אני לא מחפשת מישהו שמתנער מאבהותו. ראיתי שהוא צעיר ממני בחמש שנים, אבל אמרתי: "אני מנסה" כתבתי לו הודעה, הוא גם תהה על הגיל, אבל רצה להיפגש.
כאן דוד מוסיף את הצד שלו: מה שהיה חסר לי כל החיים זה לראות את האדם הכי קרוב אלי עם מאור פנים והתמונה שלה כבשה אותי, לא יכול להיות שהיא נראת צעירה כל כך...
ואז גתית, חושפת את ההפתעה:
הדבר הכמעט ראשון שגילינו הוא שנינו הלכנו לאותה מטפלת... מיד הרגשנו שאנחנו מדברים באותה שפה, גם בזכות הטיפול, זה מאד קירב ואיפשר לדבר על הדברים שחווינו, על הנפש ובעצם לגעת בדברים הכי פנימיים ועמוקים בצורה הדרגתית אבל מהירה.
מה יש לך לומר לנשים במצב דומה?
לקחת אחריות בטיפול. אפשר להיות שנים בטיפול ודברים לא ישתנו. להבין שללכת לטיפול זה לתקופה, לא תמיד קצרה, אבל זו תקופה שבה צריך עזרה. נשים לפעמים מגיעות למצבים מאד קשים עד שהן פונות לטיפול. טיפול זה צורך שלא הולכים אליו רק במצב 'שצריך להציל את הנישואין'. זהו בעצם החזון של העמותה - שזה לא יהיה רק לעשירים ולאנשים שיכולים להרשות לעצמם. ב"ה שיש עמותה שיכולה לעזור ולהתמיד בטיפול.
דוד, מה המסר שלך לגברים שחווים קושי דומה?
אני עברתי טראומה של נישואין וגירושין. למרות הטראומה, האמנתי בזוגיות חדשה, אבל ידעתי שאני לא יכול להתחיל רגע אחד בזוגיות מבלי לעבור טיפול. התחלתי את הטיפולים והרגשתי שינוי מבפנים משבוע לשבוע, לא הספקתי לסיים את כל סדרת הטיפולים, יצאתי באמצע לחופשת הקיץ ומיד לאחר הגירושין - להכרויות ולחתונה.
דוד מדגיש: זו חובה קדושה על כל אחד לעבור תהליך שכזה, ובמיוחד לאבות גרושים שחווים ניכור מערכתי כמעט באופן אוטומטי (אם כי יש שנוי לטובה בשנים האחרונות), כדי לשקם את עצמם ולמען בניית אמון מחודש בזוגיות הבאה. זו באמת ברכה לעבור טיפול נפשי-רגשי. זה מקדם אותך, משפר את איכות החיים ופותח צהר של אור חדש בחיים.