ללמוד את המסר

במקום לקרוא לראש הממשלה להתפטר, אריאל שרלו מציע שכל אחד מאיתנו ילמד לקח מהפרשיה המסעירה.

אריאל שרלו 12/05/08 00:00 ז באייר התשסח

ויקיפדיה, צילום: ויקיפדיה
ויקיפדיה, צילום: ויקיפדיה

החקירות של ראש הממשלה אולמרט מביאות עימן כמובן גם כותרות פוליטיות. אלו קוראים להתפטרותו המיידית, ואלו קוראים לתת בו אמון עד אשר תוכח אשמתו, כשבכל הדיון בין שני המחנות הללו נעדר גורם ההפתעה: כל מי שתמך בהפלתו לפני החקירות תומך גם כעת בכך, וכל מי שתמך בו עד כה ממשיך בכך.

בבית המדרש בו חונכתי, למדתי שהדבר הכי חשוב באירוע שקורה הוא לשאול מה זה אומר לי, כיצד זה משנה אותי ומה אני יכול לעשות עם זה. הבעייה בקריאות טרוויאליות, היא העובדה שאף אחד לא שואל את עצמו מה הוא יכול ללמוד מהפרשה - כיצד עולמו המוסרי הפרטי השתנה בעקבות הפרשה.

לדעתי בחקירה הנוכחית ישנו נושא אחד בולט שנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו והוא חשוב כמו (אם לא יותר), מהמשמעויות הפוליטיות של חקירת ראש הממשלה.

מי שקורא את העיתונים בתקופה האחרונה, מאז החלו לדלוף פרטי החקירה האחרונה על אולמרט לתקשורת, יודע שהבעייה הגדולה של אולמרט מתחילה בקבלת כספים במזומן (עפ"י החשד כמובן), ואי היכולת לשלוט לאן הלכו הכספים - האם לכיסו הפרטי של אולמרט או שמא לכיסו הפוליטי-ציבורי של אולמרט.

אי היכולת להפריד בין הפרטי לציבורי, היא הבעיה החורזת את חקירת ראש הממשלה בפרט, ואת בעיית ההון ושלטון במדינת ישראל ככלל. אין כמעט שבוע בו לא מתפוצצת לה פרשייה בגודל כזה או אחר הנוגעת להון ושלטון, לערבוב בין הפרטי לציבורי.

אין פשרות

כשבוחנים את שאלת ההפרדה בין כסף פרטי לציבורי בעולמה של ההלכה, מגלים שאין פשרות בצורך להפריד בין כספי ציבור לכסף פרטי. גבאי צדקה מצווים שלא לערבב, ולו למראית עין, בין כיסיהם הפרטיים לכיסי הצדקה להם הם אחראיים. גזל כספי ציבור נחשב חמור מגזל יחיד ועוד כהנה וכהנה.

ההלכה הבינה היטב שאי הפרדה בין כספי יחיד לציבור תוביל, גם אם לא בכוונה תחילה, לשימוש לא הגון בכספי הציבור. ההלכה הוסיפה ולימדה שגם זמנו של אדם בעת היותו פועל אינו עומד ברשותו, ואין ביכולתו לעסוק בענייניו האישיים בעודו בתפקיד (כולל עיסוק בתפילה שצומצם למינימום בעת היותו של אדם פועל בשוק). ההלכה הבינה שאי הפרדה בין השניים תוביל להשחתה מוסרית (גזילת זמן מהמעביד לדוגמא) ולהשחתה ממונית (עירבוב הפרטי והציבורי יוביל לגזילת ממון הציבור).

הלקח אותו יש ללמוד בעקבות פרשייה זו, גם אם היא תגיע לקיצה ללא תוצאות, הוא הצורך להקפיד על הפרדה מוחלטת בין האדם כאיש פרטי עם ממון פרטי, לבין האדם כאיש ציבור עם ממון ציבורי. במדינה קומוניסטית הפרטי והכללי הינם אותו דבר, אך לא כך בעולמה של ההלכה.

ההשחתה הממונית והמוסרית שיכולה לגרום אי ההפרדה בין השניים, מחייבת גם אותנו להקפדה יתירה בעניין זה.

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר