חדשות כיפה

לא בטהרה: "מקווה גברים הוא חממה לפדופילים"

פגיעות מיניות קורות בכל המגזרים ובכל המקומות אך מקווה הגברים על פי עדויות העוסקים בתחום הוא "מועד לפורענות". מה מייחד את הנפגעים, כיצד יש לטפל ואיך להימנע.

פלאש 90

פלאש 90צילום: פלאש 90

הטרדות ותקיפות מיניות יכולות לקרות בכל זמן ובכל מקום, אך ישנם מקומות מסויימים שהם יותר מועדים לפורענות ונפיצים מאחרים. כך, במרכזי הסיוע מספרים, כי המקום 'הנפוץ' להטרדות ופגיעות מיניות בקרב בנים דתיים, הוא המקום בו הם טובלים בקדושה וטהרה - המקווה. מכיוון שאין הפרדה בין הגברים שטובלים, נוצר מצב שהם רואים אחד את השני ערומים. "נערים הולכים לעיתים לטבול בתמימות, עם אנשים בעלי סמכות, לפעמים מדובר ברבנים. לרוב זה קורה עם מישהו מוכר" מעיד נדב אטינגר, מנהל מרכז הסיוע לגברים דתיים.

שניאור וולקר, מתמחה בטיפול בפגיעות מיניות בציבור הדתי במיזם 'לתת פה', מספר כי פגיעה מינית במקווה, יכולה להיות טראומתית מאוד. זאת מכיוון שאפשר להיפגע רק מעצם המראה של גברים שמתפשטים, אפילו אם אין נגיעה: "עבדתי עם ילד, שאביו לקח אותו למקווה פעם אחת. ברמה הכי פשוטה, מקווה יכול להיות שיעור בחינוך מיני או הרס, אם לא יודעים איך להסביר. אז אם מחליטים ללכת, צריך לחשוב שזו הזדמנות לדבר על צניעות ולעורר מודעות, אבל אם לא, זה יכול לשגע את השכל. זה עוד לפני שמישהו בכלל נוגע פיזית".

הרב נחום פצ'ניק, חווה פגיעה מינית בתור בחור צעיר ביישוב בית אל, כאשר הוטרד על ידי רב מוכר בציונות הדתית. בעברו סיפר כי הפגיעה המינית שחווה השפיעה עליו מאוד "זו הייתה פגיעה חד פעמית, אך כאשר חוויתי את הרגעים האלה, הם נראו לי כמו נצח".

פצ'ניק אמר ל'כיפה' כי הוא מכיר מקרים של פגיעות שהתרחשו במקוואות, מרחב שמזמין את הפוגעים: "יש במרחב הזה עירום והוא מזמין אנשים שמחפשים לפרוק את הפורקן שלהם. כשיש עירום זה יותר זמין, לא בטוח שיותר קל, אבל בהחלט יותר נגיש. אני יודע שחושבים לרשת מקוואות במצלמות אבל לא בטוח שזה הפיתרון".

פצ'ינק ביקש להתמקד בנושא הסודיות של הפגיעות. הוא טוען בנחרצות כי השתיקה היא הנשק של הפוגעים: "כשזה סוד, אז העוול מתאפשר. ברגע שהוא יוצא החוצה אז יש אור. למזלי, חוויתי משהו חד פעמי, אבל זו הייתה פגיעה לא קלה בכלל. אני בחרתי שלא להתלונן ויש לזה מחירים מאוד כבדים. אבל אם נפגעתם, אל תהיו לבד", הפגיעה הקשה גרמה לפצ'ניק לעזוב את סיירת מטכ"ל בה שירת, וגם את הדת, אליה חזר, בשלב יותר מאוחר.

עד כמה קשה לגבר להתלונן לאחר פגיעה?

"זה דורש הרבה כוח, להבין שאין לך מה להתבייש. מי שצריך להתבייש זה מי שפוגע, הבושה של הנפגעים קשורה לאשמה החברתית. זה דורש זמן, דרך וריפוי, לי לקח איזה 15 שנה עד שהתחלתי לטפל בזה. מבחינה הפגיעה עצמה זה לא משנה אם זה קורה במקווה או לא, המיקום הוא לא פקטור, מבחינה התרפיה. מה שמשמעותי, זה העומק של הפגיעה".


"רוב הגברים שעוברים הטרדות מיניות לא ידברו לעולם. בעיקר, כי זה נתפס כפחות הגיוני שבנים יעברו תקיפה מינית", כך אומרת אריאלה מטר, דוברת מרכזי הסיוע של הנפגעים לתקיפה מינית במגזר הדתי. היא טוענת כי יש קושי גדול מאוד בחשיפת פגיעות מיניות, כי דמותו של הגבר אמורה להיתפס כחזקה: "כשמדובר בבנים דתיים, זה פי אלף יותר קשה. עד שהם פונים לקבל עזרה לוקח המון זמן אם זה עולה בכלל.לפעמים זה לוקח אפילו 20 שנה".

פגיעות ותקיפות מיניות, סטטיסטית יותר נפוצות אצל נשים מאשר גברים - כך 1 מתוך 3 נשים תרגיש מוטרדת לפחות פעם אחת בחייה. עם זאת, גם הגברים עלולים לסבול ולחטוף פגיעה מינית, לעיתים בצורה יותר חמורה. על פי הנתונים 1 מתוך 6 גברים יחווה פגיעה או תקיפה מינית במהלך חייו.

מנהלי מרכזי הסיוע הדתיים, התקשו לצמצם את אופי היקף הפעילות של עבודתם היום יומית. לטענתם, ההטרדות המיניות במגזר הדתי הן ברמת היקף גבוהה מאוד, וקשה להתייחס לנושא הפגיעות המיניות בכתבה אחת בלבד. במהלך הראיונות, גילינו כי תופעת הפגיעות המיניות אצל גברים דתיים, נפוצה יותר ממה שנהוג לחשוב, אך בעיקר מושתקת. בעיקר בשל מימד הבושה שיש אצל נפגעים.

לדברי אטינגר קיימות תגובות דומות אצל גברים ונשים מבחינת הדינימיקה של הפגיעה "לשניהם קשה להיפתח ולספר. אצל גברים זה יותר חמור כי זו פגיעה באגו. ההערכה היא שאצל גברים מדווחים פחות, וממעטים לפנות למשטרה. מימד הבושה הוא יותר עוצמתי. רוב הפעמים שגבר דתי יותקף, זה על ידי גבר אחר".

המקרה של 'עזרא לנדובר' לדוגמא, הוא מקרה בעל מאפיינים שמתאימים לפרופיל האדם ה'מטריד'. אדם שהצליח לפתות נערים דתיים באמצעות שלל הצעות, כגון ממתקים או נהיגה ברכב שנחשב למגניב בעבור הנערים. רק שנים לאחר מכן, הפרשה יצאה החוצה בקבוצת פייסבוק, שהציפה את העדויות וחשפה אותו לעין הציבור.


"חממה לפדופילים"

ניתאי מלמד, פסיכותרפיסט שטיפל בגברים שנפגעו מכנה את המקווה כ- חממה לפדופילים: "הם מתיישבים ליד הילד, ומתחילים לגעת בו בלי שום בעיה. לעיתים הבלן עצמו הוא זה שמטריד את המבקרים. זו ממש החממה של הפוגעים ואף אחד לא יודע, אי אפשר לשים מצלמות כי גברים מתפשטים ערומים, זה בעייתי נורא".

מלמד אומר כי למרות ההמלצות שלא לשלוח ילדים לבדם, חלק מההורים לא מקשיבים ועדיין שולחים לשם ילדים ללא השגחה. "גם אם תשימי משגיח, זה קשה כי בחורים נכנסים, צוחקים ומשתוללים. זה סוג של זמן בילוי".

מה קורה לילד שמגיע למקווה ונפגע?

"אם הוא לא קיבל מההורים שלו הדרכה מפורטת, ובעצם רוב ההורים לא באמת יודעים לדבר עם הילדים. לרוב ההורים מזהירים את הילדים מפני זרים אך ב-97 אחוז מהפוגעים, אלו אנשים שהילד מכיר. בדרך כלל מה שקורה לילד כזה, הוא קופא במקום ולא מסוגל לעשות דבר". הטראומה שילדים חווים כאשר הם נפגעים, גורמת להם פשוט להשתתק.

המומחים מתארים כי הילד מתחיל לגדול עם סוד, חלק מהילדים הקטנים יותר אפילו לא יודעים שקרה משהו חמור: "הם ידעו את זה בגיל מבוגר יותר. חלקם לא מבינים שקרה להם משהו, הם מבינים שאסור לדבר. אבל לא את משמעות הטראומה. יש כאלה שיום לפני חופתם נזכרים בכל הסיפור".

התקיפה המינית פוגעת בקשר עם ההורים והמשפחה לטווח הארוך. מלמד: "מכיוון שבאופן טבעי כאשר קורה לילד משהו, הוא רץ לאמא, אבל כאן הוא לא מדבר. כי זה טאבו, כי יאשימו אותי, כי יכעסו עליי. כל ההתנהגות שלו תשתנה, אדם שעבר פגיעה, מהרגע שהוא מבין שזה פגיעה, זה עלול לפגוע בריכוז שלו ובהתנהגות החברתית. הוא מסתגר או מתחמק מחברה, מתחבר עם ילדים אחרים, הוא מפסיק להיות מרוכז בלימודים. חלים כל מיני שינויים".

הפירצה בבורות

הרב יובל שרלו, אמר בשיחה ל'כיפה' כי הוא מכיר מקרים רבים של פגיעות מיניות בתוך המקוואות: "בכל מקום שיש בו התעסקות עם אור גדול כמו המקווה, נמשכים גם צללים. לכן החובה הגדולה היא לעשות פעולות מרחיקות לכת של אמצעי הגנה במקומות האלה".

אלו הן הפעולות אותן הרב שרלו מציע למניעת פגיעות מיניות במקום והפחתת כמות הפגיעות: לא להביא ילדים למקווה. שנית - הרב מדגיש שחובה להנהיג כללי צניעות, "גם במקווה גברים כמו אצל הנשים, לא מסתובבים ביחד בחדר המתנה עירומים". עוד ממליץ הרב שרלו לקיים איסור מוחלט על הכנסת פלאפונים לתוך המקווה.

הרב שרלו מבקר את כל המגדירים את הפגיעות המיניות כמלחמה מגדרית: "צריך להיות שיח סביב פוגעים ונפגעים ולא סביב גברים ונשים. כאשר מדובר על הנוער, מספר הבנים הנפגעים הוא עצום. מומחים אומרים שהפגיעה בהם, בהשוואה לבנות, היא הרבה יותר קשה. גם בגלל היחס להומוסקסואליות, גם בגלל הפגיעה במאצ'ואיזם, וגם הקושי של בנים לספר".

מה שמהווה פירצה לדבריהם של המרואיינים בכתבה, היא הבורות של המגזר הדתי בכל מה שקשור למיניות ושהבורות המינית נמשכת לאורך זמן, בניגוד לציבור החילוני, ששם חוסר הידע במיניות הוא בדרך כלל בגיל ילדות.

בציבור החילוני הפירצה נמצאת בבר, אצל הציבור הדתי הפירצה נמצאת בבורות. התוקפים ימצאו את הקורבנות שנחשבים לבורים בנושא המיניות. "מה גם, שאצל הדתיים חוסר הידע במיניות נמשך זמן רב, מעבר לגיל הילדות, וזוהי פירצה גדולה מאוד. לכן אני חושב שצריך להקנות ידע לכל גיל בנפרד" מעיד נדב אטינגר, ממרכז הסיוע לגברים דתיים.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

שווים פחות? ירי לעוטף עזה צילום: רונית פרקש

"אם צחי הנגבי לא מודח - לליכוד אין זכות קיום"

קרא עוד