מכתב לנער עם האבן ביד

מותר לך למחות, מותר לך לכעוס, מותר לך לכאוב, אבל אחי, אל תשלח ידך אל האבן. אל תגן על בית בישראל, באמצעות פירוק הבית של כולנו.

אלישיב רייכנר 08/02/06 00:00 י בשבט התשסו


נכון, אתה לא אשם במה שקרה בעמונה. ממלא מקום ראש הממשלה רצה להראות שהוא חזק, אם לא על הירוק של החמאס אז לפחות על הכתום בעמונה. בג"ץ, שתמיד מוכן להתפשר עם הפלשתינים, לא הסכים להתפשר עם יהודים. המשטרה נערכה מראש להפעלת כוח מופרז, וגם התנהגה באכזריות, ובכלל, אין שום הצדקה להריסה הזאת. ובכל זאת, חבר צעיר, אני מבקש ממך, לטובתך, לטובת השוטר שמולך, ולטובת כולנו, תוריד את האבן מהיד. תתעקש, תתנגד, תאחז, תיצמד, אבל אל תשליך אבן על אחיך. גם אם הוא מכעיס, גם אם הוא אלים, גם אם הוא לא מתנהג כמו אח, אתה לא תנהג כמוהו. גם אם הוא התחיל, אתה לא תמשיך. השוטר הזה הוא הרי לא הסרגל המוסרי שלך. יש לך עולם ערכים משלך. אם הוא לא מתנהג כמו בן אדם, זה עדיין לא מתיר לך להתנהג כמוהו.

אתה לא צריך לחבק אותו, אתה לא צריך לבכות על כתפו, אתה גם לא צריך להסביר לו מה אתה עושה שם. מותר לך למחות, מותר לך לכעוס, מותר לך לכאוב, אבל אחי, אל תשלח ידך אל האבן. אל תגן על בית בישראל, באמצעות פירוק הבית של כולנו.

ועוד משהו אחד אני רוצה לומר לך נער יקר, תאמר לכל אותם המבוגרים ששולחים אותך לחזית, מוחאים לך כפיים וכותבים לך שירי הלל, שאתה מצפה לראות גם אותם שם. שלא יתחבאו מאחורי המקלדת, שלא יישארו בבית וישלחו אותך לחטוף מכות, להקיז דם, ולהיעצר. אם הם חושבים שזה חשוב, אם הם חושבים שזו הדרך, שיעמדו הם בשורה הראשונה.

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר