סגור

הרב מלמד מסביר את פשרת האולפנה: "מאבק לא היה מונע ההריסה"

רב היישוב בית אל, מסביר כיצד הוביל את תושבי שכונת גבעת האולפנה לפשרה עם המדינה, לאחר שקרא ל"מאבק נחוש" נגד הפינוי: "שיניתי עמדתי לאחר שהבנתי שהממשלה לא רוצה להרוס לחינם"

אורי פולק, כיפה
ל בסיון התשעב
,
20 ביוני, 2012 20:13
רבני דרך אמונה

רבני דרך אמונהצילום: רבני דרך אמונה

הרב זלמן ברוך מלמד, רב היישוב בית אל, מסביר את עמדת הפשרה שהוביל ביחס לפינוי מרצון של שכונת גבעת האולפנה בבית אל - פשרה שהתקבלה אמש (ג') בשיחה שקיים עם תושבי השכונה. בראיון שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב בעיתון "בשבע", טוען הרב מלמד כי החליט להתפשר לאחר שהבין כי כוונת הממשלה איננה להריסה וכי ההחלטה לפנות את השכונה נובעת מהחלטת בג"ץ ולא מהחלטה מדינית.

"אחרי שנפלו חוקי ההסדרה עמדנו בפני שתי אפשרויות. האחת היא להתנגד ולמחות במסירות ובהקרבה כפי שלימד אותנו רבנו הרב צבי יהודה קוק, לעמוד באופן עיקש ולשמור על כל שעל בארץ ישראל, לא להרוס אלא לבנות, והאפשרות השנייה היא המהלך הזה", הסביר הרב מלמד, שנימק כי "מאחר והממשלה התחרטה והכירה בטעותה שלא פעלה נכון ורצתה לתקן את הטעות על ידי הרחבת הישוב בית אל והקצאת אדמות לטובת בנייה של 300 יחידות דיור, פי עשר מהבתים שאמורים להיחרב ע"פ החלטת הבג"ץ, התלבטנו קשות מאוד עקרונית ומעשית".

הרב מלמד הסביר כי ההתלבטות נבעה מעמדת הממשלה, שעוררה שאלה האם "במצב כזה יש עיקרון שצריך לעמוד עליו או לא. השאלה המעשית היא האם להבטחות הממשלה יש כיסוי או שאלו הבטחות בעלמא. לאחר שנציגי הממשלה הציגו את התכנית לפרטיה, כולל הקצאת הזמן, קביעת המקום המדויק וכו', והכול באישור היועץ המשפטי לממשלה, שוכנענו שיש מקום לסמוך על ההבטחות הללו שיתקיימו, ואז עמדנו בפני החלטה אם ללכת בכל זאת בדרך ההתנגדות כדי למנוע תקדים או לבחור בדרך אחרת ולא להתנגד בכוח, למרות שאנחנו מכריזים שאין לנו כל הסכמה להריסה. ההסכמה היא אך ורק שלא להתנגד בכוח אלא למחות בדרכים אחרות".

רב היישוב בית אל נשאל מדוע הצהיר בתוקף על "מאבק נחוש במסירות נפש", רק שבוע לפני החלטתו להתפשר בסוגיה, והסביר כי "מראש אמרנו שאנחנו בוחנים את שתי האפשרויות - גם את דרך המסירות וההקרבה וגם את דרך ההסכמה להצעות הממשלה להרחבת הישוב תוך ויתור על מאבק נחוש. ההתלבטות הייתה מאוד קשה. כל דרך אינה שלמה. גם מאבק לא היה מבטיח את מניעת ההריסה, אלא מצביע על הקושי שלנו לקבל את הדברים ועל הדבקות שלנו בארץ ישראל. הסיכוי שימנע את ההריסה לא היה גדול".

"מאחר שהתרשמנו שהממשלה מכאן ואילך אינה מתכוונת ללכת לדרכי הריסה אלא לפתרונות אחרים - הסיבה למאבק נחוש קצת ירדה", נימק הרב מלמד, שהסביר כי הפשרה "אינה פתרון קל. אפשר להתרשם שכאילו הסכמנו לכך שמבוצעים דברים בניגוד למוסר, לתורה ולצדק, אבל אנחנו לא מסכימים להריסה ונעשה עוד פעולות רבות שיביעו את ההתנגדות שלנו להריסה אבל לא בדרך הכוחנית פיזית".

הרב מלמד התייחס לעמדותיהם של חברי הכנסת מיכאל בן ארי ואריה אלדד, אשר תקפו את החלטתו להתפשר בסוגיית השכונה, וטען כי "תמיד יש חילוקי דעות. יש שחושבים שכך נכון ויש שסבורים אחרת. עובדה היא שגם אנחנו עצמנו התלבטנו. אין מציאות שבה כל הקבוצה תחשוב אותו דבר. כולנו שואפים לאותה מטרה ומחפשים דרכים לבנות, למנוע הרס ולקרב את הגאולה. המשותף הוא עצום ולפעמים בפרטים על הדרך אל המטרה יכולים להיות חילוקי דעות והדבר לגיטימי".

עוד ציין הרב מלמד בראיון כי פינוי השכונה איננו דומה לפינוי גוש קטיף, לו התנגד בתוקף תוך קריאות לסירוב פקודה, באומרו כי "גוש קטיף נמסרה לזרים, וכאן לא מדובר במסירה לזרים. יש כאן כאילו ויכוח על צדק עם גוי שחושב שהקרקע הזו שלו, אין ויכוח על מסירת מקום למישהו אחר. המקום נשאר כאן וברור שאין רשות לאיש להיכנס אליו. הבדל משמעותי נוסף הוא צורת הגירוש. בגוש קטיף נעשו הדברים בצורה מרושעת ממש. הוציאו אנשים ממקומם וזרקו אותם לרחוב. התנהגו איתם בצורה מרושעת תחת גיבוי של בית המשפט לרשעות הזו. כאן, לעומת זאת, הממשלה נוהגת באופן אחר לחלוטין. היא לא מוציאה אנשים לפני שמצאה להם פתרונות סבירים".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

איתמר בן גביר צילום: כיפה

בן גביר: "איילת שקד רצה אלינו בקריאות הצילו"

קרא עוד