הפרטה זה מצוין. השאלה היא אם גם יהיה כשר

יש בשורה חשובה ברענון מערך הכשרות. איתמר סג"ל מזכיר שלמרות כל היתרונות כשרות עולה כסף, ובסופו של דבר הכל עניין של מחיר. אסור שזה יבוא על חשבון איכות הכשרות

איתמר סג"ל
כ בסיון התשעו
,
26 ביוני, 2016 18:00
SpecialKRB-cc-by-nd

SpecialKRB-cc-by-ndצילום: SpecialKRB-cc-by-nd

לאחרונה התפרסמה כוונת הרבנות הראשית להקים ועדה שתבחן את נושא הפרטת הכשרות, בעקבות פסיקת בג"ץ המחייבת את הרבנות הראשית לערוך שינויים במבנה מערך הכשרות, תוך רמיזות ברורות על רצונם של השופטים אשר בירושלים: להפריט את מערך הכשרות, מהר ככל האפשר.

ראשית אציין, שלכל הדעות קיימות בעיות במערך הכשרות, בעיות אותן יש לפתור בהקדם. אינני אומר זאת כאדם מבחוץ, אלא כאדם האמון על כשרות שני בתי מלון בלב תל אביב, מדי שבת בשבת. בין הנושאים הדורשים תיקון: חומרי הסברה איכותיים שיבהירו לבעלי העסקים מה נדרש מהם, מערך פיקוח ובקרה טובים יותר על עבודת המשגיחים וכן הסרת חסמים ביוקרטיים.

אחד הנושאים הבעייתיים, עליהם גם עמדו בבג"ץ, הינם יחסי עובד ומעביד בעולם הכשרות. המצב הנהוג כיום במסגרתו משלם בעל העסק את משכורתו של המשגיח הינו מצב בעייתי שמזמין תקלות, ומשגיחים מוצאים עצמם בין פטיש מחויבותם ההלכתית לבין סדן המשכורת.

הבעיה מובנת, והיא קיימת, השאלה אם עכשיו המטרה היא לשפוך את התינוק עם המים, או באנקדוטה לענייננו, את השרץ עם כל הקדרה כולה. המציאות אליה דוהרת הרכבת, בלחץ בתי המשפט מצד אחד, וארגונים ועמותות שונות מצד שני, מזמין בעייתיות כפולה ומכופלת לכל מי שחפץ בכשרות טובה ואיכותית לכל ישראל, ולא דואג רק לכבוד שלו, לשם שלו, או לשטעטעל שלו.

הפרטת מערך הכשרות משמעותה הכנסת תחרות, גופים פרטיים בפיקוח רגולטורי של הרבנות, במקום הבלעדיות הנהוגה היום בידי רב העיר או היישוב והרבנות הראשית. תחרות אמורה להטיב את איכות המוצר, איכות השירות ואת יעילותם של המפקחים, המשגיחים ושאר הנוגעים בדבר. שיפור האיכות, זה מה שמעניין את בית המשפט העליון, דבר חשוב כשלעצמו.

ברם, פתיחת שוק לתחרות כוללת בתוכה עיקרון נוסף: הוזלת המחיר. נניח שיבוא גוף כמו צוהר, גוף איכותי שללא ספק נושא על שמו קבלות רבות בעשייה ציבורית, ויבנה לעמו גוף כשרות פרטי, יהיה עליו לשכנע את הצרכנים, קרי, בעלי העסק, שהשירות אותו הוא נותן עדיף לו מהשירות של הרבנות. וכאן ידידי, האמת המרה. לפחות בתל אביב, המקום בו אני גר, לא מעניין את בעלי העסקים מי נותן כשרות טובה יותר, איכות המוצר. מה שמעניין את רובם המוחלט של בעלי העסק הוא דבר אחד ויחיד: תעודת כשרות חתומה, במינימום כסף, הן מבחינת התשלום למשגיח והן מבחינת התנאים הנלווים לקבלת הכשרות, כגון סוגי המוצרים.

שיהיה ברור, משגיחי כשרות בדרג השטח מרוויחים מעט, והם לא מתכוונים לעבוד בהתנדבות או להפחית משכרם, ובצדק. לכן, אם יבוא גוף כצוהר, הדרך היחידה שתגרום לבעלי העסקים להמיר את הרבנות הראשית בכשרות שלהם, היא תג מחיר נמוך יותר בסוף החודש. אי אפשר להוריד את המחיר לצרכן ללא פגיעה בדרישות הכשרות הנדרשות מבעלי העסקים, פשוט אי אפשר.

ומצד האמת, הנקודה המרכזית עליה יש לעמוד בנושא זה היא: האם הרבנות הראשית היא גוף מלכתי, או לא? את התשובה לכך כדאי לבחון תמיד לפי התלהבותם של ארגוני המשאל או התנועות ליהדות מתחדשת. הסימן אצלי הוא פשוט וברור: כשגלעד קריב או יזהר הס מחככים ידיים בהנאה כאשר הם צופים מן הצד במלחמות הדתיים בדתיים ומחכים לגזירת קופון, אני מודאג.

סתם כך לסיום אני מהרהר בדעתי, עד שהשופטים מכריחים את הרבנות הראשית לתת את מערך הכשרות לידיים פרטיות, מערך שכאמור קיימות בו בעיות רבות שיש לשפרן בהקדם האפשרי, מדוע זה לא יופרט בית המשפט העליון, מוסד שלטעמי ולדעת רבים דורש לא שינוי אלא פירמוט מחדש? אם בית המשפט העליון קדוש, אזי קל וחומר שהרבנות הראשית קדושה על אחת כמה וכמה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נפתלי בנט צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"צעדים שעוד לא ננקטו": ה'תכנית הלאומית' של בנט להתמודדות עם הקורונה

קרא עוד