האם נעשינו חרדים

"בפוליטיקה יש לשתף פעולה עם אחרים גם אם לא מסכימים איתם בכל, כי מפלגה קיקיונית הינה חסרת תועלת", הרב שלמה אבינר בשו"ת פוליטי

הרב שלמה אבינר
ה באדר התשעה
,
24 בפברואר, 2015 13:29
ChameleonsEye / Shutterstock.com

ChameleonsEye / Shutterstock.comצילום: ChameleonsEye / Shutterstock.com

ש: יש הרגשה שחלקים רבים מהציבור הדתי-לאומי הולכים ונהפכים לחרדים, והדבר קיבל גושפנקא רשמית במפלגת יחד.

ת: בפוליטיקה יש לשתף פעולה עם אחרים גם אם לא מסכימים איתם בכל, כי מפלגה קיקיונית הינה חסרת תועלת. יש בליכוד ובבית-היהודי חילוניים וזה לא הופך את הדתיים-הלאומיים שם לחילוניים. אדרבה החיבור עם חרדים הוא יותר טבעי, וכבר אמר רבנו הרב צבי יהודה שבענייני מפלגות "חבר אני לכל אשר יראוך" (תהילים קיג סג).

ש: אבל האם המרחק בינינו לבין החרדים אינו יותר גדול מאשר זה בינינו לבין החילוניים?

ת: לא. לנו והחרדים יש אותה מטרה, שהיא תחיית הקודש באומה, אלא אנו מחולקים בדרכים להגיע לכך. אך לחילונים יש מגמה אחרת. כמובן, גם בזה אין להתיאש, כי בתוככי כל הנשמות גנוזה מגמת הקודש וסופה לבקוע.

ש: אבל המציאות מראה שהיו לנו מתחים יותר גדולים עם החרדים?

ת: אין זה נכון. מתפללים יחד. לומדים יחד. בכלל, הציבור החרדי אינו הומוגני. יש חרדים קיצונים יותר רחוקים מאתנו, ויש חרדים מתונים כגון אנשי ש"ס ועוד.

ש: נעזוב את הפוליטיקה ונתרכז בשאלות עומק. האם איננו נוטים לאמץ את האידיאולוגיה החרדית?

ת: תלוי מה. אם הכוונה שהם נגד המדינה ונגד הצבא, בדרגות שונות, למחצה לשליש ולרביע - בודאי שאנו נאמנים בכל עומק נפשנו וכך נישאר, ואדרבה נהיה מוסיפים והולכים. אנו מאוהבים בארץ ובמדינה, בהתיישבות ובצבא, וגם נוהגים היתר מכירה בשמיטה. יוצאים מתוכנו יותר ויותר קצינים. נכון שבמדינתנו יש הרבה חסרונות, אנו לא עוורים, אך אינינו מתייאשים, אנו מלאים שמחה ואופטימיות, יש לנו אמונה מוחלטת שהגאולה הולכת ובאה. וכלשון מרן הרב קוק: "אחרי המגרעות הרבות שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש" (אורות עמ' עז). ולכן, במובן זה אינינו חרדים. אדרבה אנו יותר ויותר קשורים למדינה, יותר ויותר ממלכתיים. אשרינו שזכינו.

ש: אבל במובן אחר נראה שאנו נעשים יותר חרדים, במובן של החמרות שונות.

ת: קודם כל, חומרה אינה דבר שלילי כשלעצמו. זו מדרגת הפרישות והחסידות שבמסילת ישרים. אך יש לשקול היטב שראויים להחמיר ושאין זו חומרה שמביאה לידי קולה מצד אחר, כמבואר שם בפרק כ, פרק משקל החסידות. אבל בעיקר, יש כאן הטעיה, ומי שלא למד תורה ולא למד הלכה, מתייחס להלכות גמורות וחמורות כאילו הן חומרות. זה הנושא של מידת הנקיות בספר מסילת ישרים.

ש: למשל?

ת: הוא מביא שלוש דוגמאות: לשון הרע. אנשים סוברים ששמירת הלשון היא חומרה, ולא כן, לשון הרע הוא חטא נורא. אך האם נאשים מי ששומר על לשונו שהוא חרדי?! דוגמה שניה: גזל. אדם מרשה לעצמו לרמות בעסקים, וכן בימינו להעלים מיסים. וכי האדם בעל מוסר תשלומים ייחשב לחרדי הנסוג מהלאומיות-הדתית?! ודאי לא. דוגמה שלישית: צניעות. עיין שם באריכות בפרק יא, שהתרחקות גברים ונשים, כלומר חברה מאוד נפרדת היא דין גמור. למשל מוסדות חינוך נפרדים אינם חומרה אלא דין, ובועידה השניה של המזרחי הוחלט להקים שתי תנועות נוער נפרדות: בנ ציון ובנות ציון. הרי שתנועת נוער נפרדת אינה בנגד לציונות.

זה הכלל, אינינו הולכים על פי איזו חרדיות אלא על פי התורה.

ש: ובכל זאת למה התעוררתם רק עתה? למה לפני כן הציבור הלאומי-דתי לא חשב על זה?

ת: אכן מרן הרב קוק היה מאושר אם המזרחי היה לוקח על עצמו את הנהגת התחיה הלאומית, אך הוא כותב כמה פעמים שזה לא מציאותי, בגלל הפשרנות המובנית של המזרחי. לכן הוא סבר לקרב את החרדים לתנועת התחיה, מה שנקרא "דגל ירושלים", אך גם זה לא הצליח. בסוף הוא הצליח לחבר את הדבקות בתורה והדבקות בתחיה - שבאמת לשניהם מקור אלהי אחד - וזו ישיבת מרכז הרב. בהתחלה היו בה מתי מעט, אך במשך הזמן היא גדלה, ונולדו ממנה ישיבות רבות, ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות ותלמודי תורה, מדרשות ומכללות, ועכשיו יש בארץ ציבור עצום בדרכו של מרן הרב קוק ושל ישיבת מרכז הרב, בגוונים שונים, ההולך וגדל, גם אנשי תורה, גם אנשי עבודה, גם אנשי צבא. לא התעוררנו פתאום אלא אנו הולכים ומתעוררים ללא הירף.

ש: ושלילת התרבות המודרנית היא לא קיצוניות?

ת: תלוי מה. אם היא כפרנית אין זו קיצוניות. אם היא פרוצה, אין זו קיצוניות. אם היא חילונית, אין זו קיצוניות. כמובן, אנו אוהבים את החילוניים, אך אינינו אוהבים את החילוניות. יש שחיקה מתמדת כך שאינינו מרגישים כמה התרבות הסובבת הינה מקולקלת. אם אדם באמת רוצה לדעת מה קיצוני ומה יהדות ישרה, יקרא ספר קיצור שולחן ערוך וספר מסילת ישרים.

ש: אך יש טוענים שהכל טוב ויפה אבל אינו מציאותי בימינו.

ת: זו טענת פק"ל ידועה: רבונו של עולם אינו מציאותי, התורה אינה מציאותית, הטהרה אינה מציאותית. נכון שיש מתח בין ההדרכה האלהית לבין המציאות, ולא מהיום, אלא כבר מחטא אדם הראשון. ויש לכך סיבה מובנית, והיא שהאדם נברא עם יצר טוב ועם יצר רע. אך הפתרון אינו להתאים את דבר ד' למציאות, אלא להתאים את המציאות לדבר ד'.

ש: וזה אפשרי?

ת: ודאי. אין להתיאש מעם ישראל, אין להתיאש מסגולת ישראל. אפילו אינינו מתייאשים מן המין האנושי, כפי שאנו מסיימים את תפילתנו בעלינו לשבח.

ש: אם כן, מדוע שומעים התבטאויות כה חריפות בזמן האחרון נגד כל מיני חוקים שבאים להקל על הדת. הרי אלו חוקים של מדינתנו?

ת: מדינתנו אהובה, מדינתנו קדושה, אך זו לא ערובה לכך שכל חוק הוא טוב וישר. יש לנו אחריות לאומה, לא רק לטווח קצר אלא גם לטווח ארוך. אם יחניקו את רוח האומה, היא תחלה ותינזק קשות. המאבק הזה נגד חקיקה הפוגעת בצביון היהודי של המדינה, אינו להצלת התורה, אלא להצלת המדינה. התורה היא סם החיים לפרט ולכלל. היא סדר האדם, סדר האומה, סדר ההויה, כלשון המהר"ל. יש גם להוסיף למה שאמרנו קודם: מה שבציבור הלאומי-דתי לומדים יותר ויותר תורה זה חרדי?! התורה שייכת לחרדים בלבד?! גדולי ישראל, תלמידי חכמים גאונים וצדיקים, זה חרדי בלבד?! אתש אהבת ד' זה חרדי?! קרירות זה לאומי-דתי?! יראת תלמידי חכמים זה חרדי?! הארת הקודש בתוך החול זה חרדי?! תמים תהיה עם ד' אלהיך זה חרדי?!

לא. זה תורה. התורה היא של כולנו. תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב שמואל אליהו. קורא להישמע להנחיות צילום: אלישמע סנדמן

הרב שמואל אליהו: התפילה במניין חסרה לנו - אך זו הדרך המהודרת כעת לעבודת ה'

קרא עוד