האם ה"תספורות" לטייקונים מותרות הלכתית?

עשרות חברות הגיעו בשנתיים האחרונות להסדרי חוב ומחיקת חובות וזאת לכאורה על חשבון הציבור. האם מבחינה הלכתית זה מותר?

הרב אורי סדן 31/08/15 14:56 טז באלול התשעה

האם ה"תספורות" לטייקונים מותרות הלכתית?
Shutterstock, צילום: Shutterstock

אפריקה ישראל, דלק נדל"ן, קרדן אן.וי, מגה זוהי רשימה קצרה וחלקים של עשרות חברות שהגיעו בשנתיים האחרונות להסדרי חוב, המכונים בלשון העם "תספורות" בהן נמחקו חובות החברות בעשרות מליארדי שקלים. שלא יובן לא נכון, מרבית הנושים בחברות "המסכנות" אינם שועי הארץ. את המשא ומתן על הכסף שהתאדה ניהלו אמנם עורכי דין ואנשי עסקים עשירים, אך הכסף עצמו שייך בחלקו הגדול לקרנות פנסיה ולחסכונות שחסכו אנשי עמל קשי יום, אשר צברו פרוטה לפרוטה על מנת שלא יפלו לנטל על אחרים לעת זקנתם. הם המלוים אשר לא יזכו לראות את כספם מושב אליהם במועדו. אותם אנשים, הם אלו שהלוו לחברות כסף על מנת שאלו יוכלו להתפתח מבחינה כלכלית (אגרות חוב), וכעת שהגיע זמן הפרעון הם אלו שיאלצו להמתין עם חובם (אם יקבלו במקום אגרות החוב שברשותן אגרות חוב חדשות), או שיקבלו במקום הכסף חלק מנכסי החברה שכשלה (מניות), או רק זכות לקנות את נכסי החברה שכשלה (אופציות).

לאדם הפשוט והישר נראה מצב זה מעוות ובלתי צודק! הלווים העשירים עושקים את המלוים העניים. אולם, המתבונן בדברים במבט הלכתי יראה, כי במרבית המקרים התספורות מוצדקות, ואף ראויות מבחינה הלכתית. יתר על כן במובנים מסויימים ניתן לומר כי אם התספורות לא היו נעשות מעצמן היה צריך להמציא אותן.

אבאר את דברי:
ההלוואות המדוברות המכונות גם "אגרות חוב" לא נלקחו בגמ"ח ברחוב רבי עקיבא פינת רחוב ירושלים. אותן חברות נטלו הלוואות בריבית מהציבור על מנת לגדול ולהתפתח ובכך להגדיל את רווחיהן. בתמורה הבטיחו החברות למלוים ריבית נאה על הלוואתם. אבל הרי התורה אסרה את הריבית באיסור חמור! אם נשאל את המשקיעים על איזה היתר סמכתם כאשר הלוותם את כספכם בריבית? מסתבר כי תשובת המשקיעים תהיה: מה זאת אומרת? החברה לא מחזיקה "בהיתר עסקה"?!

אכן. היתר עסקה מתיר הלוואה זו למרות היותה נושאת ריבית. שלא יובן לא נכון, ההיתר אינו מתיר מה שהתורה אסרה, אלא שבמנגנון מורכב ומסובך הוא מגדיר מחדש כל הלוואה בריבית - להלוואה המשולבת בפקדון הנושא רווחים. אולם בל נשכח, פקדון עשוי גם לשאת הפסדים. נכון, במרבית המקרים המלוה אינו מרגיש זאת שכן נטל הראיה המוטל על כתפיו של הלווה כל כך גדול עד שהוא יעדיף לשלם כאילו היו רווחים. אולם במקרים חריגים בהם הלווה באמת הפסיד, והחברה נאלצת לעשות "תספורת" לחובותיה יאלץ המלוה להזכר בהיתר העיסקה אותו מחזיקה החברה. עיון קצר יגלה לו כי הוא לא מלוה בריבית שנעשק, אלא משקיע שלמרבה הצער הפסיד את כספו. דוקא הנחישות להחזיר את כל החוב עם הריבית עד הפרוטה האחרונה, יוביל אותנו להרהר ולערער בדבר תקפותו ההלכתית של היתר העסקה.

יתר על כן, גם במקרים בהם החברה אינה חתומה על היתר העסקה יש מקום לצדד בעריכת תספורות. במקרים אלו קנית האג"ח היתה אמנם אסורה מלכתחילה, שכן זוהי הלוואה בריבית, ועל כל משקיע לוודא שכל האג"ח שברשותו שייכים לחברה המחזיקה בהיתר עסקה. אולם, מכיוון שבימי אלול אנחנו, היה מקום ללמד על בעלי האג"ח זכות וזאת על בסיס ההלכה הבאה:
התורה אסרה להלוות כסף אך לא אסרה להשכיר כסף. ההבדל בין הלוואה להשכרה הוא שבהלוואה האחריות הטוטאלית על השבת הכסף מוטלת על הלווה, בעוד בהשכרה אחריותו של השוכר מוגבלת, ולכן הוא פטור מלהשיב את כסף במקרים בהם ההפסד לא היה באשמתו. חז"ל אמנם אסרו גם השכרה של כסף (רמ"א יורה דעה קעו א) אך זהו כבר איסור מדרבנן ולא מן התורה. אם ננסח זאת ככלל נאמר כי כאשר המלוה נוטל על עצמו סיכון אפסי, האיסור שבנטילת ריבית הינו איסור תורה, וככל שהסיכון אותו נוטל המלוה על עצמו עולה, מידת האיסור שבהלוואה יורדת.

לפיכך צריך המשקיע אשר ההלכה יקרה לליבו, ואשר קנה אג"ח מכל הבא ליד, ובהם גם אג"ח מחברות שאינן מחזיקות בהיתר עסקה, להודות לבית המשפט שאישר את התספורת, שכן התספורת שנעשתה לחוב שלו הוכיחה כי הוא נטל על עצמו חלק מהסיכון, והאיסור עליו הוא עבר היה קל יותר.

חשוב לציין כי הדברים נכונים רק במקרה בהם מנהלי החברה נהגו בכספי ההשקעה באחריות ובהגינות כפי שהגדירו חז"ל "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך": הם לא השקיעו בהשקעות מסוכנות באופן חסר אחריות, הם לא חילקו דוידנדים בשעה בה החברה היתה במצוקה, ולא שילשלו לכיסם סכומים מופרזים. אולם אם מנהלי החברה עשו עם הכספים אותם גייסו פעולות בלתי שקולות או מחדלים בלתי אחראיים, חייבים הם לשלם מכיסם על הנזק לו גרמו (תוספות ב"ק קב ע"א ד"ה הנותן, טור חושן משפט סימן צה). כמו כן אם הבעלים או המנהלים שלשלו לכיסם סכומים מופרזים, ובוודאי כאשר ידעו כי החברה נמצאת בקשיים כלכליים הרי הם גוזלים את הרבים וחייבם הם באופן אישי להשיב את הגזלה (משנה הלכות שם). במקרים אלו אסור לבצע כל תספורת וכל הקלה או תספורת לחוב תיחשב לגזל גמור. אולם כאמור, אם המנהלים והבעלים פעלו באופן אחראי, מקצועי, ישר והגון, אזי התספורת לאגרות החוב הינה אופציה מוסרית וראויה מבחינה הלכתית.

נושא זה וסוגיות נוספות הנוגעות לשמיטת כספים וחדלות פירעון ידונו בכנס השנתי של מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה, שיתקיים אי"ה ברעננה ביום שני כג אלול (7/9).

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר