הממשלה ה-35 יצאה לדרך בתחילת השבוע. נתפלל שהיא תסיים את ימיה, אבל יכול להיות שהיא לא תאריך ימים. קולות החיכוך בין גוש הימין לגוש השמאל כבר נשמעים, אך יש שיגידו שאלו רק חבלי לידה לממשלת אחדות שלא נראתה בישראל כבר זמן רב.
הממשלה הזו הגיעה אחרי שלוש מערכות בחירות קשות ובגלל שרבים מחבריה הפרו את הבטחות הבחירות שלהם. דבר אחד אי אפשר לקחת מהממשלה הזו - היא רשמית ממשלת הסרוגים. הממשלה הפריטטית מכילה תשעה שרים המזוהים עם זרמי וגווני הציונות הדתית. מהשר לענייני ירושלים רפי פרץ החרד"לי ועד שר התקשורת יועז הנדל הדתל"ש. היא כוללת את השר מיכאל ביטון המזרחי ואת שרת הקליטה פנינה טמנו שטה מהעדה האתיופית.
יולי אדלשטיין צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90
התמונה המסורתית של חברי הממשלה לא התקיימה בשל משבר הקורונה, אך לכשתתקיים נוכל לראות שם שלוש שרות דתיות סביב השולחן. בכל הכנסות שהיו לישראל עד היום כיהנו רק שלוש חברות כנסת, לא שרות, במפלגת הציונות הדתית. זהו נתון עגום במיוחד לציבור הדתי לאומי שנשותיו הצליחו להגיע לממשלה רק דרך מפלגות כלליות ולא דרך מפלגת הבית. ולא איילת שקד לא נחשבת כי היא לא גדלה בערוגות המגזר ואינה דתיה, ואולי דווקא בגלל זה היא היחידה שקיבלה את תפקיד השרה.
מפלגת הציונות הדתית מייצגת אליטה מאוד קטנה שלא השכילה להרחיב את שורותיה לזרמים נוספים, שהגיעו מתוך מוסדות המזוהים עם המגזר. ולכן רבים נאלצו למצוא מקומות מחבקים יותר להשתלב בהם. רבים נדחקו ממנו או שהעדיפו לא להיות מזוהים איתה.
אפשר להגיד שהציונות הדתית זוכה לעדנה מחודשת, למרות שמפלגת הציונות הדתית נותרה מחוץ לממשלה. זה בוודאי מעלה את השאלה שנשאלה לאורך כל השנים, האם צריך מפלגה לציבור הסרוג? האם אנחנו עדים לכך שהציבור הדתי לאומי יכול, רוצה וצריך להגיע לתפקידי מפתח גם ללא עזרה של הכותרת המחייבת "דתי לאומי". אך השאלה הקשה יותר חייבת להישאל, האם דווקא המפלגה המגזרית היא זו שגרמה לאנשי הציונות הדתית להישאר מאחור ובייחוד הנשים שלה.