ימי ספירת העומר מחברים בין פסח לשבועות ויוצרים ביניהם זיקה ברורה: תהליך הגאולה לא מסתיים בגאולה הפיסית ממצריים, אלא מתמשך עד לקבלת התורה לרגלי ההר.
ספירת כל יום שעובר מפסח לשבועות, להבדיל מספירת הימים שנותרו, מבטאת את הדרישה להתקדמות מתמדת לקראת העמידה לרגלי ההר. עם כל יום שעובר עלינו לבחון את עצמינו: במה התקדמנו, מה עוד הוספנו לעולם ולחברה ובמה נתקענו או הלכנו חלילה אחורה.
תקופת הספירה מזמנת בדיקה אישית וציבורית ומחייבת התקדמות. זו תקופה עם פוטנציאל לתיקון, ולכן גם כל כך מובן מדוע אירע האסון הכבד לתלמידיו של רבי עקיבא דווקא בימים הללו. גדולי עולם אלו ומעבירי התורה שבעל פה נכשלו בימים החשובים של הספירה במישור היחסים שבין אדם לחברו ובין קבוצות שונות בחברה.
בתקופת היותו עם הארץ ביקש עקיבא, רועה הצאן: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". עד כדי כך היה נתק בין חלקים שונים בעם. לימים כשהפך רבי עקיבא לרבן של כל ישראל לימד לדורי דורות שאין כלל חשוב מהכלל של "ואהבת לרעך כמוך".
האתגר שלנו בימים אלו הוא לחזור ולפעול לשחזור המעמד של "ויחן שם ישראל כנגד ההר" - עם אחד בלב אחד. לחזק את ההכרה בכך שכולנו "רקמה אנושית אחת חיה", ומה שקורה לאחד מאתנו, נוגע גם לנו. "ואהבת"- "כמוך": ללא מחיצות בינך לבין אחיך, בינך לבין סבלו וקשייו.
הדרך היחידה לקבלת תורה עוברת דרך חיזוק תחושת הסולידריות והערבות ההדדית. זהו השביל היחיד שיוביל אותנו קדימה אל עבר חירות משמעותית ובניית חברת מופת יהודית המתרכזת סביב ערכים משותפים ותורה אחת.
מכאן גם הקריאה והצורך ללחוץ בכל כמה שאפשר ועל כל מי שאפשר להשבת הבנים, האחים. בני איש אחד כולנו וצערם הבלתי נתפס הוא צערנו וחובתנו לפעול למען השבתם. שיזכו גם הם לקבל את חג השבועות החותם את הספירה בשלוות נפש יחסית..
הכותבת היא דיקנית במכללת אורות ישראל. מרצה ליהדות ולמשפטים
קראו את כל הטורים שנכתבו על ידי נשות הציונות הדתית למען שלושת החטופים
לאה ויזלצילום: באדיבות המצולמת