התרגלנו לכך שבמרתון מערכות הבחירות שאנו מיטלטלים בו בשנתיים האחרונות, אפשר לומר הכול. ממערכת בחירות אחת לשנייה (ולשלישית ורביעית ואולי כהכנה לחמישית) רף השיח הפוליטי הולך ומתדרדר. השיח הפך לבוטה ,פוגעני וחסר כל קשב. לעיתים נדמה שאין כל מכנה משותף בין הפרטים המרכיבים את החברה הישראלית, וכי היא מפוצלת לעשרות רבות של פלגים סיעות ותתי-סיעות וללא כל שיח.
דוגמא בולטת לסוג שיח זה היא האמירה המבישה והאומללה מפיו של חבר הכנסת פינדרוס, לפיה מי שהתגיירה במערך הגיור הצבאי היא "שיקסה". וכך בהבל פה של מי שלא מכיר ולא בקי בכלל בנעשה, וככל הנראה גם לא טרח ללמוד את קביעתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל שלמד לעומק את תמונת המצב וקבע: ״הגעתי למסקנה שעל-פי ההלכה גיורי צה"ל תקפים על-פי תורתנו הקדושה". הח"כ הנכבד דוחה אל מחוץ לכלל ישראל אלפים רבים של גרים שעשו את הדרך הארוכה והצטרפו בשמחה ובגאווה לעם היהודי.
תמונת המצב העגומה של מאות אלפי זכאי חוק השבות, שאינם יהודים על פי ההלכה מוכרת היטב. מגרש הטיפול בגיור הופקר כמעט במלואו על ידי הזרמים המרכזיים בחברה הישראלית, והוא מצוי בשליטה כמעט מוחלטת של הממסד החרדי וכל המקצין הרי זה משובח. על שער הכניסה לעם היהודי מופקדים אותם גורמים מסתגרים המעדיפים לחיות בגטאות חברתיים ולא רואים את הערך הלאומי החיוני במהלך הגיור. והתוצאה היא מערכת חומרות הלכתיות הולכת ומקצינה המתעלמת לחלוטין מגודל השעה, מקיבוץ הגלויות ההיסטורי, מהסבל שעבר העם היהודי במאה האחרונה ומתחושת הזהות היהודית הפועמת בלב המתגיירים.
נקודת האור הבולטת במרחב, שמצליחה לשנות במעט את תמונת המצב היא מערכת הגיור במסגרת הצבאית. צה"ל הקים מערך גיורים אורתודוקסי הפועל במסירות ולפי ההלכה. המערך הוקם מתוך ניסיון להסכמות, בלי פשרות, ובדרכי נועם. החיילות והחיילים החפצים בגיור זוכים למערך לימוד ותמיכה הכולל קורסים, שיעורים ייעודיים, ומלווים על ידי מפקדים ומורים משובחים, משפחות מאמצות ובתי דין היושבים בתוך עמם. במסלול הצבאי מצליחים להתגייר כהלכה מידי שנה מאות צעירות וצעירים הרואים ביהדות את דתם ובעם היהודי את עמם. ובלשונה של רות המואביה "עמך עמי ואלוהיך אלוהי". חלק מהם מוכרים לי אישית. במהלך עשרים השנים האחרונות, אני, יחד עם בני משפחתי כמו רבים אחרים בקהילה שלנו ובקהילות רבות מלווים גרות וגרים בתהליך המורכב שהם עוברים. כל פעם אני מתרגשת מחדש להקשיב לסיפורי החיים ולהתוודע אל חיילות וחיילים, שבחרו להתגייר במסגרת הצבא.
ודווקא כנגד מפעל מפואר וחשוב זה יצא קצפו של הח"כ הנכבד, שלא הסס גם להשתמש בלשון כה בוטה.
וחרף כל אלה וחרף אמירה בוטה זו ואמירות בוטות אחרות וחרף השיח הפוליטי המוקצן לאין שיעור, איני סבורה שיש להרים ידיים. נהפוך הוא, שוב ושוב אני נוכחת בכך שבחיים האמיתיים המצב שונה. בעוד ששחקנים במגרש הפוליטי, כמו גם גורמים רבים במדיה וברשתות מאמצים נורמות שיח מוקצנות רוויות ניכור ושנאה – בחיים עצמם, ביום יום, במשפחה, אנחנו חווים התנהלות אחרת. נכון גלי השנאה והבוטות ברשתות החברתיות ובמדיה מתדפקים כל העת על חלונותינו, אבל הרוב הדומם, מבוגרים וצעירים כאחד, לא מתמסר בכזאת קלות לנהרות השופכין. הרוב הדומם לא שם. רובנו יושבים יחד, מתווכחים עד אין קץ , לא תמיד מקשיבים אבל משתדלים, נפרדים בחברות ובהמשך גם בחיבה.
נוכחתי בכך ממש עכשיו, בעקבות מותה של גיסתי האהובה, שהייתה לי כאחות. אלכסנדרה לביא ז"ל, דמות מופת שהלכה לה לעולמה אחרי מאבק הירואי של 11 שנים במחלת הסרטן.
ב'שבעה' היינו יחד: משפחה שיש בה חרדים, לצד אחים מהציונות הדתית וקרובים נוספים שאינם נמנים על המחנה הדתי. בכינו והתאבלנו כולנו ביחד. וכך, בני המשפחה החרדים הכילו את המראות שראו, ושלא תמיד עלו בקנה אחד עם הנורמות להם הם רגילים. כמו שאנו, הקפדנו על כללים מחמירים במזון ובכלל עבור מי שבקשו. והכל על מנת לאפשר לכולם להרגיש בנוח. היה מאתגר לכולם. פעמים היה צד מסוים שנאלץ להכיל. כך היה כאשר בקריאת המגילה לא הייתה מחיצה סדורה, כך קרה כאשר אדמו"ר נכבד הגיע לנחם ונשים מתוך הבנה לרגישות אפשרית הותירו אותו בחברת הגברים. כל צד כיבד את הצד האחר ואת רגישותו. "להרבות טוב ומתוך שמחה" זאת לא סיסמה חלולה. עבור רבים זוהי דרך חיים, שמתורגמת בכל יום בהחלטות יומיומיות או לפחות בהשתדלות.
אחד המנחמים היה אלוף בצה"ל ועימו ביקש לשוחח צעיר חרדי. חשבתי לעצמי, כמה שמחה הייתה אלכסנדרה עכשיו, למראה השיח שזימנה ב'שבעה' שלה. הם דיברו על השירות בצה"ל ועל מקומם של חרדים בשורותיו. גם אם אותו צעיר לא ישתכנע ולא יפסע פנימה לתרום כמו שאר בני גילו, השיח נפתח והתנהל בכבוד הדדי.
יש לקוות כי תוצאות הבחירות הקרובות תייצר רמת יציבות שלטונית שתקטין את תמריצי הקצנת השיח. אולם גם אם לא כך יתפתחו פני הדברים, עלינו לזכור, שמעבר לשיח זה ובניגוד לו, קיימת מציאות אמיתית טובה, מאחדת ומנחמת לאין ערוך.
ד"ר עליזה לביא חברת כנסת לשעבר ויו"ר השדולה לדת ומדינה