מדי כמה שנים סטודנטיות במגמת תקשורת חזותית של מכללת אמונה, מבקשות לגעת בתופעת האלימות כלפי נשים ולהביא לה ביטוי אומנותי. באחת הכרזות שהוצגו בשנה שעברה ע"י סטודנטיות ממגמת תקשורת חזותית, רואים יד כרוכה בתפילין בצורת אגרוף הניגש להכות באישה. זו אחת הכרזות החזקות והעוצמתיות שמדגימה שהאלימות, לצערנו, אינה מבחינה בין מגזרים, לא בין אמונות ולא בין חלקים שונים באוכלוסייה. האלימות תוקפת בכל חלקה. לצערנו, העלייה בשיעור מקרי האלימות כלפי נשים בשנה האחרונה מעידה על כך, שכמו נגיף הקורונה שלא מבחין בסוגים שונים של אוכלוסיות והמאבק בו צריך להיעשות בכל מקום, כך גם המאבק כנגד אלימות כלפי נשים, חשוב וצריך להיעשות בכל הרבדים של האוכלוסייה.
יצירתה של צופיה חיים גלאוברצילום: צופיה חיים גלאובר
חשוב להדגיש זאת שנה אחר שנה. אין ולא תהיה שום גושפנקה בשם ההלכה או הדת לנקיטת אלימות כלפי נשים על כל היבטיה: אלימות גופנית, נפשית, מינית, כלכלית או רוחנית-דתית.
רבנים, עימם אנו בקשר רצוף , מבהירים כי ההלכה שוללת כל שליטה של הגבר באשה, ואין מקום לקבל בהבנה, ובוודאי שלא בהנמקות בשם ההלכה או הדת, כל מצב של שליטה פיזית, מינית, כלכלית או דתית על נשים. דווקא בימים בהם אלימות כלפי נשים מרימה ראש, אנחנו קוראות לרבנים לבטא בקול רם וברור את עמדתם השוללת אלימות כלפי נשים על כל סוגיה, אמירה ציבורית שחשיבותה רבה. במסגרת האישית, הפרטית, בה מתייעצים זוגות עם רב קהילה באופן אישי, תפקיד הרב להנכיח שפה שבה יש לכל אחד מבני הזוג אוטונומיה לחשוב, להחליט ולהגיע לעמק השווה מתוך שיח. במגזר הדתי-לאומי שלנו יש מעמד רוחני וחברתי מיוחד לרב הקהילה , והוא צריך להיות רגיש למסרים ישירים ועקיפים כשהוא נשאל שאלות, רגיש למשמעויות הזוגיות של השפה המילולית והבלתי מילולית שמאחורי השאלות. כשהיא אומרת: "בעלי כועס", או "בעלי יהרוג אותי" ,זה יכול להיות סלנג סתמי אבל זה יכול להיות ביטוי למערכת יחסים מורכבת יותר. שצריך לשים אליה לב.
דווקא מתוך ראיית חשיבות במקומו של רב הקהילה, אני קוראת לבצע הפרדה בין התפקיד הרוחני- הלכתי לבין איש/ת המקצוע המתמחה בתחום האלימות או בכלל בתחום הטיפול המשפחתי. צריך לדעת להיעזר באיש מקצוע ואף להעביר את הטיפול לאיש מקצוע. בדיוק משום כך אני חושבת שחובה על כל רב קהילה לעבור הכשרה מקצועית ספציפית בתחום זיהוי תמרורי אזהרה בזוגיות, אפשר אצלנו באמונה, או על ידי אנשי מקצוע אחרים, לא משנה איך, העיקר שיקרה. אם היה תלוי בי הדבר, הייתי מצמידה את ההכשרה הזאת ללימודי רבנות ככלל הם חשובים בוודאי כמו איסור והיתר.
בכנס שערכה תנועת אמונה השבוע, הציגו הרב ישראל סמט ורעייתו הפסיכולוגית תמי סמט, מנהלת מכון "באר אמונה" מספר עקרונות רעיוניים:
- ראשית, אדם הנוקט אלימות כלפי אשתו פועל בניגוד להלכה. בין אם הוא מפעיל אלימות פיסית, מינית, מילולית, כלכלית, רוחנית או נפשית.
- שנית, ישנה חובה מוסרית על כל אדם לדווח במקרה והוא נחשף לאלימות כזו בין שכניו או מכריו , אין בחובת הדיווח עבירה על לשון הרע . וכמובן שאין מניעה מהאישה להתלונן על אלימות של בעלה.
- שלישית, הציטוט הידוע "והוא ימשול בך" מופיע במקורותינו כקללה, לא כדין והלכה. אין שום הצדקה הלכתית לחיות תחת איום ושבי.
סימון דה בובואר, הפילוסופית והסופרת הצרפתיה שנודעה בקו הפמיניסטי, אמרה פעם כי: "הרעיון הוא לא שנשים צריכות ליטול את הכח מידיהם של גברים. זה לא ישנה דבר בעולם. העניין הוא בדיוק שצריך למגר את הרעיון הזה של כח". אנחנו לא מבקשות לשנות את מאזן הכוחות ולא מחפשות כוח ושליטה, אנחנו מבקשות את הזכות הבסיסית שלנו, לחיות.