" אין לי ספק שלמרות סגירת התיק, המתלוננות נגד סלומינסקי דוברות אמת"

לפי נתוני משרד המשפטים רק 3 נשים בשנה מורשעות בתלונות שווא נגד גברים. כך טוענת פרופסור חנה קהת שמאשימה חלקים בחברה הדתית לאומית ברדיפת הקורבנות ובהגנה על הפוגעים שלדעתה צריכים לקבל יחס של טרוריסטים

חדשות כיפה פרופסור חנה קהת 07/12/17 14:14 יט בכסלו התשעח

" אין לי ספק שלמרות סגירת התיק, המתלוננות נגד סלומינסקי דוברות אמת"
ח"כ סלומינסקי, צילום: פלאש 90. יונתן זינדל

השבוע התבשרנו כי המשטרה החליטה לסגור את התיק נגד ח"כ ניסן סלומיאנסקי מחוסר ראיות, והח"כ הנחשד מיהר לברך ולהודיע שימשיך בתפקידו כאילו לא קרה כלום.

התמימים והתמימות בינינו חושבים שסגירת תיק של חשוד בעבירות מין שווה ערך לזיכוי, אך לפי הנתונים הקיימים ברוב המקרים המצב הפוך. הוא לא מואשם פורמלית למרות שהוא אשם...

גם במקרה זה אין לי ספק שלמרות סגירת התיק, המתלוננות נגדו דוברות אמת ואנחנו כחברה ובמיוחד כחברה דתית יצאנו מופסדים. חשוד בעבירות מין ממשיך ל"ייצג" אותנו, ונפגעותיו ממשיכות לחשוש ולסבול, במצב זה אשמים אנחנו.

האלימות המינית היא הטרור הפוגע ביותר בחברה, הרבה יותר מהטרור הלאומי. הוא פוגע בכל אשה וכל אשה שלישית עוברת תקיפה של ממש. כעשרים אחוז מהילדים/ות סובלים מגילוי עריות במשפחה וזו מגיפה של ממש. לצד זה חשוב לדעת כי לפי נתוני הפרקליטות אין כמעט תלונות שוא בתחום זה. יתרה מזאת, בין 5000 ל 6000 תיקים של עבירות מין נפתחים בשנה ומנתוני משרד המשפטים עולה כי מתוך 182 כתבי אישום על תלונות שווא, שהיו בשנים 2012 – 2014, רק 9 היו נגד נשים (3 שקרניות בממוצע לשנה) לעומת, 173 תלונות שווא של גברים.

הצרה הגדולה באמת בתחום של עבירות מין הוא המספר הגדול מאד של תיקים שנסגרים על ידי המשטרה והפרקליטות, לא בגלל חוסר אשמה או חוסר חשד, אלא מפאת סיבות משפטיות שונות ומשונות ובעיקר בגלל חוסר היכולת להעמיד רף ראיות מובהק כפי שנדרש בדין הפלילי. בשנת 2011 נגנזו כ 83% מהתיקים שנפתחו. ב 2016 נגנזו 63% אחוז מן התיקים, ורובם בגלל הקושי לוודא שיש סיכוי מעל לסביר שהנאשם יורשע.

הנתונים אינם מפתיעים, כי אוכלוסיית הנפגעות/ים, סובלת בד"כ מפוסט טראומה, מפחד, מבושה, מהתמוטטות נפשית וכל אלו גורמים שאינם מאפשרים להם/ן לעבור את מסכת החקירות ולהתמודד ע הסיטואציה המשפטית. אציין עוד כי במרבית התיקים שכן מצליחים להביא למשפט את הנאשמים באלימות מינית, הם מואשמים (כ- 80%) ורק ב6% מהתיקים הנאשם יצא זכאי.

אני אישית מלווה בשנים האחרונות נפגעות מין רבות. אני יכולה להעיד שלמרות שבוערת בי התשוקה שהן ימצו את הדין עם מי שפגע בהן והרס את חייהן, אין אף אחת מהן שבכלל קרובה למצב שתוכל להתמודד עם התהליך הזה. הן נאבקות יום יום עם סימפטומים קשים ביותר של פוסט טראומה מורכבת (CPTSD), ניתוקים (דיסוציאציות), סיוטים (פלאשבקים), אובדנות, דכאון, אנורקסיה והדרדרות קשה במצב הכלכלי – בגלל עלויות הטיפולים.

כל יום מחדש הן נלחמות על החיים שלהן, על הריפוי והשיקום ובעיקר על המשך התפקוד כדי לא להגיע להתמוטטות כללית. לצערי הגדול, אני גם יודעת שבעז"ה כאשר יחלימו, כבר יחול חוק ההתיישנות, כי הריפוי מפגיעה מינית לוקח שנים רבות. כל אלו שעוסקים בליווי של נפגעות/ים אלימות מינית מכירים היטב את המציאות הזו. לכן, כל עוד שחשוד לא טיהר את שמו באופן מובהק, הוא בהחלט חשוד ועומד. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה.

ברור לי שרובנו, ובמיוחד כהורים, היינו רוצים להבטיח סביבה מוגנת לעצמנו ובעיקר לבנותינו. סביבה שבה כמה שיותר אנשים מסוכנים מנוטרלים באמצעות מערכת האכיפה והמשפט. אולם, אנו עצמנו מחבלים בכך בהתנהגות החברתית  שלנו. שלא כמו בטרור הלאומי, בטרור הזה הפוגעים הם מיטב "גברינו", חברים, בני משפחה, רבנים, אנשי ציבור, כולם "משלנו", ובמקום להתייחס אליהם בחשדנות הראויה, אנחנו נזעקים להגן עליהם תוך כדי "האשמת הקרבן".

כמה השמצות שמענו לאחרונה על אותה תלמידת אולפנה, שהיא "לא שפויה" (ואמנם, קשה להישאר מאוזנת ושפויה אחרי שעוברים מסכת כזו של התעללות  כפי שהיא עברה לכאורה לפי עדותה), הנפגעות שהתלוננו נגד הרב אבינר הוכפשו על ידי 120 רבנים בביטויים חמורים ביותר, ללא כל היכרות איתן. עד היום לא תוקן הדבר ואף רב לא יצא בהתנצלות פומבית על הפגיעה החמורה בהן, למרות שרובם יודע כיום שאין שמץ של אמת בהשמצות הללו. אין פלא שנשים חוששות להתלונן. הן פוחדות על שמן הטוב מעדיפות להימנע מכל חשיפה, גם במחיר כבד של סגירת התיק והותרת החשוד בפשיעה מינית חפשי לפגוע עוד ועוד.

לו היינו משנים את הגישה ומתייחסים לנפגעת מאלימות מינית כנפגעת טרור ולפוגעים כטרוריסטים, לו היינו תומכים בקרבנות במקום להוסיף חטא על פשע ולהאשימם, לו היינו מוקיעים פושעי מין מכל סוג שהוא ומנהלים מאבק נגד הטרור הזה, לו היינו פועלים בחינוך, למניעת אלימות מינית ומשקיעים את הנדרש לשקם את הקרבות כמו שאנו יודעים לעשות בהצלחה עבור נפגעי הטרור הלאומי, היינו היום במצב אחר ומחננו היה יותר קדוש. 

הכותבת היא מייסדת  ארגון 'קולך' ופרופסור לתנ"ך, מחשבת ישראל ולימודי מגדר

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן