תרבות המולטי טאסקינג: הנהיגה בכביש כמראה על חיינו

הרב נתן שלו מסביר מה הגורם הראשי לתאונות דרכים, ומציע פתרון למיגור התופעה. ואיך זה קשור לשכחת ילדים באוטו?

חדשות כיפה הרב נתן שלו 02/01/18 15:05 טו בטבת התשעח

תרבות המולטי טאסקינג: הנהיגה בכביש כמראה על חיינו
הרב נתן שלו, צילום: יח"צ

קולמוסים רבים נשתברו על מגפת תאונות הדרכים. משאבי ענק הושקעו, מחקרים נחקרו, פתרונות טכנולוגיים פותחו, ודומה כי המגפה הזו עדיין חשוכת מרפא. לא חקרתי ולא למדתי לעומק את הנושא, אך כאוחז הגה ותיק אבקש לשתף במחשבות על תרבות הנהיגה שלי וכנראה של עוד רבים אחרים.

הגורם הראשי לתאונות דרכים, הוא הסחת דעת. הסחת דעת נובעת מכך שהנהג מרשה לעצמו להסיח את הדעת, מין מדיניות מוצהרת שגורסת שכשאני נוהג, אין צורך שאהיה כל כולי בתוך הנהיגה. לא צריך להקדיש לכביש את כל 100 אחוזי הריכוז שלי, וגם לא 80. אני יכול להיות בעוד מקומות בו זמנית.

זו תרבות נהיגה, שהיעד שהגדירה לעצמה איננו "נהיגה בטוחה", אלא "נהיגה לא משעממת", ועצם הרעיון לנטרל בזמן הנהיגה גורמים מסיחי דעת – לא מקובל עליה.

תרבות נהיגה זו אינה אלא נגזרת של תרבות רחבה יותר. תרבות של להיות זמין ומחובר בכל מקום, בכל זמן ובכל סיטואציה. תרבות שמדמיינת שאפשר להיות בכמה מקומות בו זמנית. כשאני בעבודה אני יכול להיות גם מחובר לכל מיני חברים, כשאני בבית עם המשפחה אני יכול להיות גם בעבודה, כשאני עם הילדים אני יכול גם להיות מחובר לעיסוקים אחרים, וכן הלאה.

שכחנו מה בין לתת את מלוא תשומת הלב לנושא מסוים, לבין להקשיב בחצי אוזן. התרגלנו להיות בכמה מקומות, ובעצם לא להיות בשום מקום באמת. איבדנו את היכולת לחוות אינטימיות במפגשים עם האנשים היקרים לנו, ובעצם גם עם עצמנו. 

סימני ההיכר של תרבות זו היא הרדידות, הריקנות וחוסר רוגע פנימי. ההתרוצצות הבלתי פוסקת בין ריגוש לריגש, בין אפליקציה לאפליקציה, מעצבת אותנו להיות חסרי נחת ונעדרי מנוחה. היא מרגילה אותנו לא להתרכז במקום שבו אנו נמצאים, אלא לחפש ריגושים, וכך מסרסת היא את היכולת ליהנות ולחוות תחושת סיפוק.

למרות שאנו צורכים מנות גדושות של בידור ופנאי יותר מאי פעם, אנחנו לא נעשים יותר רגועים אלא יותר רעבים וזקוקים להם.

התיקון יבוא מפריקת עול תרבות המולטי טאסקינג. הבה ננסה לחיות את החיים באמת. לכבד כל אירוע וכל עניין הראויים לכבוד, ולהקדיש להם את מלוא תשומת הלב. בשעה שבה אנו שולחים את ילדינו למעון ולגן, נהיה רק איתם וממילא נפסיק לשכוח אותם באוטו. לא נהיה זקוקים לכל מיני התקני בטיחות הזוכרים עבורנו את יקירינו. 

נגמול את עצמנו מתרבות הסלפי. נבקש ליהנות מהחיים עצמם, ולא מלתעד את עצמנו ולהעלות לאינסטגרם. במקום לשתף תמונות וחוויות בכל מיני קבוצות ורשתות חברתיות, נעמיק את קשרינו החברתיים ע"י פגישות פיזיות בעלות משמעות עם חברינו. 

וכשאנו נכנסים לרכב, נבקש מעצמנו להיות רק נהגים טובים, ותו לא. אולי כך נהיה נהגים נינוחים, מרוכזים, אדיבים, ונמגר את המגפה הנוראה הנקראת תאונות דרכים.

הכותב הוא רב הישוב מבואות יריחו ויו"ר עמותת חיים של טובה, עמותה המסייעת למשפחות המתמודדות עם משברים זוגיים ונפשיים

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן