חדשות כיפה

תואר אקדמי יכול להיות בקדושה

מה שמדהים כל פעם מחדש, הוא שדווקא אותם המתלוננים השכם והערב על אי-השתלבות החרדים בחברה ועל היבדלותם, הם גם אלו המתנגדים והמנסים למנוע מאותם חרדים את השילוב באקדמיה, בהתאם לתפיסת עולמם ההלכתי, המחייב הפרדה בכיתות הלימוד

אבינעם גואלמן

אבינעם גואלמןצילום: באדיבות המצולם

בעקבות הדיון שנערך בבג"צ בענין החלטת המל"ג לאפשר לימודים לחרדים במסגרות נפרדות לגברים ולנשים, מטעמי הלכה וצניעות, פרסמה חגית מסר ירון, מי שכיהנה עד לא מזמן כסגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מאמר בו טענה כי "לא ניתן ללמוד אוריינות אקדמית במסגרת לימודים המדירה נשים", כלשונה.

לאורך ההיסטוריה נשים לא זכו לקחת חלק בלימודי השכלה גבוהה. אמת כי הדבר אינו הוגן ואינו מתאים לימנו, ועל זה אין חולק. ועם זאת, קביעתה של מסר ירון כי "ללא שילוב נשים בכיתה לא יכול להתקיים לימוד פורה ומשמעותי", הוא זריית חול בעיני הקורא, ודי עם נזכיר את גדולי המדענים, בעלי המקצועות והפילוסופים לאורך רוב רובה של ההיסטוריה, אשר למדו בלי נשים בכיתה, כגון:  אפלטון, אריסטו, תומס אקווינס, לאונרדו דה וינצ׳י, אייזיק ניוטון ואחרים.

יתרה מכך, בל נשכח כי גדולי ישראל לדורותיהם ואף מנהיגי הציונות, שאין חולק על גדולתם ועומק מחשבתם ורמת האינטלקטואל שלהם, שאבו את עוצמתם הלימודית דווקא מבית המדרש, ממנו באים אותם תלמידים חרדים, אחרי שנים רבות של לימוד מעמיק, אשר אמור לאפשר להם להתחבר לעומק הלימוד, ביתר קלות מאחרים שלא חונכו לשיטות לימוד אלו.

בנימוקיה, הסבירה מסר ירון כי "אוריינות אקדמית נרכשת בדיונים ביקורתיים ופתוחים, המתנהלים בחברה פלורליסטית, בחופש אקדמי בו כל דעה לגיטימית וראויה להתייחסות", ועל כן לדבריה, ניתן אמנם ללמוד תואר מקצועי בהפרדה בין המינים, אך אין לראות באותו בוגר "אקדמאי בעל אוריינות", וכן ש- "מוסדות להשכלה גבוהה המוכנים לתת תוארBA  למי שלא ראה אישה במהלך לימודיו לתואר, וודאי לא קיים דיון פתוח ופלורליסטי, עושים שקר לעצמם ולשליחותם".

בעיית  ההשכלה הגבוהה בישראל היא עמוקה ונובעת בראש ובראשונה מאינטרסים כלכליים והנחות תרבותיות הגורמים לכך שכל מוסד אקדמי פועל להעניק תואר שני לתלמידיו, הגם שלעיתים רמתו האקדמית פחותה מיכולותיו. ודאי שלהפרדה באקדמיה ישנם גם היבטים בעייתיים, אך לא ניתן להתעלם מכך שבהפרדה במקרה הזה טמון הפוטנציאל לשילוב חרדים בעבודה ואף באקדמיה בעתיד, ולכן לא נכון ולא ראוי לשלול את ההפרדה על הסף.

לכאורה, לפי תפיסת עולמה של מסר ירון, גם תלמידי האוניברסיטה הפתוחה, שרוב לימודיהם נעשים מהבית, ללא "החיכוך" בין המינים בתוך מוסד הלימודים, אינם יכולים להגיע לאותה אוריינות אקדמית "מקודשת", אליה שואפת מסר ירון בדבריה, ואולם, מעולם לא שמענו אותה או אחרים התומכים בתפיסת עולמה, היוצאים כנגד האוניברסיטה הפתוחה, בשר מבשרם של האוניברסיטאות, בהקשר זה.

אמנם בנוגע לטענת "השחיקה" של האוריינות האקדמית חלוקות הדעות, וודאי כי ניתן לקיים דיון עמוק וענייני לשם חיזוק האוריינות, פיתוח הכלים הדידקטיים והקניית היכולות ושיטות המחקר, אך אם בזה היה מסתכם הדיון, ניחא. אלא שמסר ירון, לא מתבלבלת, ותוך שימוש בפוליטיקת זהויות קלאסית עושה "שמיניות באוויר" כדי לקשור בין הפרדה מגדרית לחוסר באוריינות, בין תוצאות בחינת לשכת עורכי הדין לבין תוכניות שילוב החרדים בהשכלה האקדמית. בעשותה כן היא חושפת את האג'נדה האמיתית שלה, שאינה קשורה בכלל לשאלת האוריינות האקדמית בהשכלה הגבוהה, אלא למשאלות לב וניסיון ציני לרתום את תפיסת עולמה החברתי-פוליטי כדי "לחנך" את העולם החרדי.

הניסיון לחבר בין תוצאות בחינת לשכת עוה"ד לבין רמת רכישת האוריינות האקדמית, תוך שהיא מבקרת את השיטה הנהוגה בישראל, בה לדעתה מערכת ההשכלה הגבוהה נתפשת כמערכת המעניקה קודם כל הכשרה מקצועית ועל ידי כך שוחקת את מעמדה של האוריינות האקדמית כלשונה, טעונה בדיקה, אך אין בה כדי להצדיק באופן אוטומטי את הפסקת  מסלולי הלימוד הנפרדים.

בהקשר זה יש לציין, כי אכן ראוי לקיים דיון מעמיק וייסודי בבחינת תוצאות בחינת לשכת עורכי הדין החדשה, מתוך מטרה להבין מדוע התקשו הנבחנים בפתרון הבחינה והאם הסיבה לכישלון נעוצה בחדשנותה של הבחינה או שמא בלוחות הזמנים שנקבעו בה ביחס למספר השאלות, או שאולי בכלל הדרישה להעמקה וכושר ביטוי יישומי, היא זו שהקשתה על הנבחנים לעבור את הבחינה בהצלחה, אך מסר ירון מוותרת על בחינה מעמיקה של הסיבות וקובעת בלהט כי לא די בידע משפטי, אשר לכאורה אמור להילמד באופן זהה בכל מוסד אקדמי, לפחות במה שנוגע לחומר בבחינות הלשכה, וקובעת במסקנתה כי האוריינות האקדמית שנחלשה באותם מוסדות, היא היא הגורם לכישלון.

מה שמדהים כל פעם מחדש, הוא שדווקא אותם המתלוננים השכם והערב על אי-השתלבות החרדים בחברה ועל היבדלותם, הם גם אלו המתנגדים והמנסים למנוע מאותם חרדים את השילוב באקדמיה, בהתאם לתפיסת עולמם ההלכתי, המחייב הפרדה בכיתות הלימוד. צביעותם של אלו בהתנגדות לתוכניות המותאמות לחרדים יש בה גם התעלמות צינית מהקושי הרב איתו מתמודד אדם חרדי, יהיה זה גבר או אישה, הבאים בשעריו של המוסד האקדמי, שעה שהרחוב החרדי ברובו עדיין מתנגד וחושש מהאקדמיה החילונית.

ניתן היה לצפות כי דווקא אלו הקוראים לשילובם של החרדים בהשכלה הגבוהה, יאפשרו להם הנגשה אמיתית ללימודים אקדמיים, המהווים ערך חברתי חשוב בייחוד בחברה משוסעת ורבת-תרבויות כמו החברה הישראלית. אין חולק כי למהלך זה, ישנה גם השפעה חשובה ומשמעותית על יכולות ההשתלבות של חרדים במעגל העבודה האיכותי ויציאה ממעגל העוני.

לא ניתן שלא להרהר בקול, האם אותו קו ביקורתי ומתנשא כלפי החרדים, זה הקובע כי ללא ערבוביה בין המינים "במסדרונות, בספריות ועל הדשא, בין סטודנטים וסטודנטיות", כאילו היה זה מפגש פנויים פנויות, הוא אותו קו המנסה להצר את צעדיהם של המוסדות האקדמאים החדשים, קרי- המכללות והמרכזים האקדמאים שנפתחו בעשורים האחרונים, כאשר "קנאת הסופרים" זו, במקום "שתרבה חכמה", הופכת לקנאת סופרים "שתסרח", כמאמר חז"ל.

לעיתים נדמה כי האמירה הידועה על הפרופסורים באוניברסיטאות המצויים במגדל השן, במקום מנותק ומרוחק מכולם ומביטים מ"למעלה" בהתנשאות על הציבור הנבער, תופסת לה מקום גם בעולם האמיתי.

עו"ד אבינעם גואלמן, בוגר תואר ראשון ושני בלימודי משפטים בהצטיינות בקריה האקדמית אונו, פעיל חברתי ויועץ פוליטי.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
05.02.2018

1. שאלה לכותב (חילונית המתענינת בלימודי קודש)


מתוך הכתבה:

מה שמדהים כל פעם מחדש, הוא שדווקא אותם המתלוננים השכם והערב על אי-השתלבות החרדים בחברה ועל היבדלותם, הם גם אלו המתנגדים והמנסים למנוע מאותם חרדים את השילוב באקדמיה, בהתאם לתפיסת עולמם ההלכתי, המחייב הפרדה בכיתות הלמוד. צביעותם של אלו בהתנגדות לתוכניות המותאמות לחרדים יש בה גם התעלמות צינית מהקושי הרב איתו מתמודד אדם חרדי, יהיה זה גבר או אישה, הבאים בשעריו של המוסד האקדמי, שעה שהרחוב החרדי ברובו עדיין מתנגד וחושש מהאקדמיה החילונית.

הגרסה שלי:

מה שמדהים כל פעם מחדש, הוא שדווקא אותם המתלוננים השכם והערב על חוסר הכבוד של החילונים ללימודי קודש, הם גם אלו המתנגדים והמנסים למנוע מאותם חילונים את השילוב בישיבות, בהתאם לתפיסת עולמם הליברלי, המחייב שילוב בכיתות הלמוד. צביעותם של אלו בהתנגדות לשילוב נשים בישיבות יש בה גם התעלמות צינית מהקושי הרב איתו מתמודד אדם חילוני, יהיה זה גבר או אישה, הבאים בשעריה של הישיבה, שעה שהרחוב החילוני ברובו עדיין מתנגד וחושש מהקדשת החיים ללימודי קודש.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב שטרן והחיילים  צילום: ארגון שח"ר

הרב שטרן לחיילים חרדים: "פוטינציאל לגדול בתורה לא חייב להתגייס"

קרא עוד