לאחרונה פורסם גילוי דעת של עשרות רבנים המעודד עליה להר הבית מחד, ומאידך מזהיר מפני מכשול. בהקשר זה אנו רוצים להבהיר כמה דברים, בתגובה למאמרה של הרבנית עידית ברטוב באתר 'כיפה' בערב תשעה באב.
על דברי הרבנים "באחריות המעלה קבוצה לוודא שכל חבריה עולים כהלכה", טענה הכותבת "מאימתי ישנה אחריות של אדם על שמירת המצוות של חברו, והתנהגותו הפרטית מול אלוקיו? באלו תחומים נוספים ישנם בימינו בקרה ומישטור? על הרבנים והמחנכים ללמד את העם, לפסוק ולספק מענה לכל שאלה... את הביצוע יש להשאיר לכל אחד ואחד מול עצמו ומול בוראו".
על כך יש לומר: ראשית, אכן ישנה אחריות עקרונית של אדם על שמירת המצוות של חברו, זהו המושג ערבות בהלכה. אבל כאן מדובר ביותר מזה: הרי הנידון הוא אדם המעלה קבוצה, לא מישהו הצופה מבחוץ, ולכן הוא עלול להיכשל באיסור של "לפני עור לא תתן מכשול" ולפחות "מסייע לדבר עבירה".
אולם העיקר הוא שבנושא המדובר יש עוד רובד חשוב ביותר: התורה מתייחסת לתחום הזה בצורה מיוחדת ובפירוש מטילה אחריות ציבורית. כך נאמר "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה...", כלומר המצוה אינה רק על האדם הטמא אלא מצוה על הציבור לדאוג לכך (כפי שכתבו הפוסקים). בנוסף יש את מצות שמירת המקדש שאחת ההגדרות שלה היא לשמור מפני כניסה שלא כדין (כדברי הרמב"ם במורה נבוכים וכדעת הגר"א) – ממש "בקרה ומישטור"... מטעם זה סברו כמה מגדולי הפוסקים שמצות שמירת המקדש נוהגת אף בזמן הזה (ראו סקירה כאן)!
נכון שכיום איננו מדברים כלל על הרחקת אנשים בכפיה, וגם אין סמכות תורנית מרכזית שעוסקת בזה – אבל העיקרון קיים, ולכן כאשר אדם רואה מישהו שנכנס להר הבית בטומאה, בהחלט זהו עניין שלו, לא רק כדי להניא את השני ממעשה אסור אלא כי המקום הקדוש יקר לכולנו ואנו מצווים לשמור על קדושתו.
לכל הפחות, מי שעושה מעשה ומביא אחרים למקום הקדוש אינו יכול להתעלם משיקול זה. כדאי גם להעיר שהרבה מהרבנים העולים להר הבית מקיימים זאת, וכאשר הם עולים עם אנשים נוספים הם מזכירים לכולם תחילה שמי שלא נטהר כדין אינו רשאי לעלות לפי ההלכה.
ואם טוענים: מדוע רבנים אלו משמיעים את קולם? מי שם אותם לפטרונים ואחראים? התשובה היא שדבריהם מופנים בעיקר לציבור המתחשב בדעתם, ודווקא מפני שהם מעודדים עליה להר חשוב להם לסייג את הדברים. רובם המוחלט של העולים להר - לולא "הכתפיים הרחבות" של הרב ליאור ורבנים נוספים לא היו עולים כלל. אם כך, האם הרבנים יכולים שלא להשמיע את דעתם בנושא זה?! הדבר נצרך במיוחד מפני שבתחום הזה יש הרבה שמועות וחצאי-דברים, ויש שנתלים (בשוגג או במכוון) ברב פלוני ואלמוני כאילו נתן הכשר למעשה מסוים, ולא היא.
ועוד: אין להקל ראש ברבנים החשובים המתנגדים בכלל לעליה להר הבית כל עוד אין סמכות הלכתית מוסכמת (על כלל הציבור) שתכריע בנושא. במצב הזה, הציבור שעולה להר הבית בטהרה נדרש לרגישות רבה שלא לפרוץ גדר (ראו במאמרנו "הגבל את ההר"). עד כאן במישור העקרוני.
בנושא עליית נשים להר הבית. לדעתנו, אתר חדשות באינטרנט אינו המקום המתאים לדיון הלכתי מסועף (במיוחד בנושאים כגון זה). הרבנים בחרו לא להרחיב בנושא בגילוי-הדעת עצמו, מסיבות מובנות, אבל בהחלט ניתן לפנות אליהם להיפגש, לדבר ולשמוע מה הנימוקים שלהם (ולא כמו הכותבת על נימוקי הרבנים "ניתן לשער"... לא צריך לשער - אפשר לשמוע).
על כן לא ניכנס כאן לפרטי הדיון. אבל אנו כן רוצים למחות על הסגנון המאשים את הרבנים בפגיעה וזלזול בציבור הנשים. ההבדל בין גברים לנשים בנושא זה הוא הבדל אובייקטיבי: הטהרה של גבר הינה פשוטה הרבה מאשר טהרת האשה, והתקלות שהרבנים חוששים מהם הן עובדה קיימת. בהקשר זה אנו מציעים לא להכניס את הר הבית לשיח על "הלכה גברית/נשית"...
לסיום, אין ספק שדרישת המקדש היא נחלתן של הרבה נשים בדורנו. ההתלהבות והלהט של הנשים היקרות בנושא הזה מהווה השראה לכולנו, ובזכות נשים צדקניות עתידים ישראל להגאל.
הכותבים הם חברי אגודת 'אל הר המור'