שתי הלוויות, שני עולמות

דניאל סגרון משווה בין הלוויתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל לבין זו של אריק אינשטיין ז"ל וטוען: "אף זמר, מוצלח ומשמעותי ככל שיהיה, אינו יכול להיות מנהיג של דור"

דניאל סגרון 28/11/13 18:05 כה בכסלו התשעד

שתי הלוויות, שני עולמות
דוברות מדא, צילום: דוברות מדא

אתמול (ד‘) הובא למנוחות ''גדול הזמר הישראלי'', הזמר והשחקן אריק איינשטיין זכרו לברכה. התקשורת, ברובה, עסקה בהלוויה במשך כל היום כמעט ברציפות. "מאז רצח רבין לא נשמע כך הרדיו: המדינה אבלה", כתב הרב חיים נבון בעמוד הפייסבוק שלו.

סיקור נרחב שכזה מעלה לנו, אינטואיטיבית, זיכרון לא ממש ישן. פטירתו של הרב עובדיה זצ''ל לפני פחות מחודשיים. מעניין לערוך השוואה בין שני האירועים. בשניהם השורה הראשונה, של רבנים או זמרים ושחקנים, התייצבה כאיש אחד לחלוק כבוד אחרון. בשניהם דיברו, במשך שעות ארוכות, על סיומה של תקופה, על אדם שדור שלם גדל עליו, על מספר אחד בתחומו שעזבנו לאנחות ולא השאיר אחריו כמותו. אבל קיים הבדל אחד, בולט. מעבר להבדל 'הדתי', המהותי, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.

הפער בכמות המשתתפים. אצל מרן היו מאות אלפים, אתמול היו עשרות אלפים. למרות העובדה שקהל שומעיו וצופיו של איינשטיין אינו נופל, מספרית, מהציבור שלמד את ספרי הרב עובדיה. דומה, שאין מנוס מהמסקנה שיש הבדל בין תורה לתרבות. תרבות עושה כיף, תורה מעניקה חיים. אף זמר, מוצלח ומשמעותי ככל שיהיה, אינו יכול להיות מנהיג של דור. על אף איש תרבות, מכל תחום שהוא, אנשים מבוגרים, שלא פגשוהו מעולם, לא בוכים כמו שבוכים על 'אבא'.

בספרו החדש 'השותפות הגדולה' הרב יונתן זקס טוען שהאדם זקוק, יותר מכל, למציאת משמעות לחיים, ורק דת, המעמידה את האל במרכז, יכולה לספק משמעות אמתית לאדם. מוזיקה טובה היא דבר נפלא, הצגה ספוגה בכישרון היא חוויה נהדרת, אך הן אינן מקיפות את מכלול החיים. לא נוגעות במרכז הכובד של האדם, בוודאי לא של היהודי.

כמה שהציונות החילונית לא תנסה להתפתל, כמה שהיא לא תנסה להציב גיבורים אלטנרטיביים, היא לא תתחמק מהנתון הפשוט שעם ישראל, ברובו המכריע, אוהב תורה, מאמין בבורא עולם, ומעריך תלמידי חכמים הרבה מעבר למה שזה נדמה ביום יום. ואם ישנה בחירה בין שני עולמות, עולם של תרבות, עשירה, מגוונת ואיכותית כל שתהיה, מול עולם של תורה, של עבודת אלוקים, של העדפת רוח על פני חומר, של סיבה אמתית לקום בבוקר, עם ישראל מצביע ברגליים, אי שם במעלה הקסטל. המסוק המשטרתי יוכיח.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר